גם אנשים בגילך*

Pixabay | Cc0

הוא הגיע אלי אחרי שהחלים מקורונה. ושאלוהים יעזור איזה קורונה זאת הייתה. עשרה ימים שלמים היה חולה מאוד. החום טיפס עד 40 ונמשך שבוע שלם. באחד הלילות אפילו התקשה לנשום וחשב להזמין אמבולנס. אבל כעבור כחצי שעה השיעול נרגע, הוא ויתר וחזר לישון. עברו עליו ימים לא פשוטים ובסוף החלים, לא לפני שפיתח את כל התסמינים שמצא בגוגל.

הוא בן 56 תכף, “מחלה מגעילה ממש זאת היתה”, סיפר כשהגיע אלי. לא זכר מתי היה כל כך חולה. הוא תמיד מקפיד להתאמן, אוכל בריא, וקיבל שלושה חיסונים. במשך כל ימי המחלה טיפל בו בן הזוג המסור. דאג שיהיה אוכל בבית, הכין מרקים, סידר, עשה כביסות, יצא עם הכלב, והכל עם שמירה על בידוד. אני מכירה את בן הזוג כבר כמה שנים מהמרפאה. אחרי שהחלים, הוא הכריח אותו לבוא אלי. הוא לא אוהב ללכת לרופאים.

השיחה ביננו קלחה. הוא סיפר על העבודה בהייטק, על ההורים המזדקנים שקיבלו אותו באהבה כשיצא מהארון בצעירותו, ועל הזוגיות ארוכת השנים. חוץ מתיאור הקורונה שעבר לא היה שום פרט רפואי נוסף להתעכב עליו. שנים לא היה אצל רופאת משפחה.

בזמן שמדדתי לו לחץ דם דיברנו על הקשר הזוגי שלהם. סיפר שהוא פתוח, ומידי פעם יש לו פרטנרים מזדמנים. בעיקר כשהוא בחו״ל.

“שקלת פעם לקחת פרפ?”, שאלתי. “גם אנשים בגילי לוקחים את זה?” ענה בשאלה. “בטח, לא מעט”, עניתי. אני מכירה את זה מעוד מטופלים במרפאה. לבני דורו, האפשרות שיש עוד הגנה חוץ מקונדום היא סוג של מדע בדיוני. לוקח זמן להתרגל לרעיון.

אחרי כמה דקות שיחה סיכמנו שאפנה אותו לבדיקות, ואכלול בהן גם את מה שצריך לקראת התחלת פרפ. “זה כולל גם בדיקת hiv”, הסברתי. כשהושיט יד לקחת ממני את ההפניה אמר “אני לא בטוח שהתשובה תהיה שלילית. זה ברור לך, כן?”
“אני מקווה שתהיה שלילית”, עניתי. “אבל אם ייצא חיובי נמשיך לאהוב אותך, תקבל טיפול, והכל יהיה בסדר”.

סיימנו את הביקור בכמה מילות פרידה קצרות ולחיצת יד חמה. הוא יצא ואני המשכתי בשיגרת יום העבודה.

עברו חמישה ימים. התשובה חזרה. היא לא הייתה שלילית. הוא התחיל טיפול תרופתי ועבר משבר לא ארוך. אחריו החיים נמשכו כרגיל. והכל היה בסדר.

‎*כל קשר בין הדמויות בסיפור ובין המציאות מקרי בהחלט.

הכותבת ד”ר רותי גופן היא היו”רית היוצאת של החברה לרפואת להט”ב בהסתדרות הרפואית ומנהלת שותפה של המרפאה הגאה של מכבי “מרפאת כיכר הבימה”