גאווה ומוגבלות – הלהט"בים שמתמודדים עם מוגבלות פיזית או נפשית

30% מהגברים ו36% מהנשים בקרב הקהילה הלהט"בקית הם א.נשים עם מוגבלות, רובם חיים.ות בארון אחד לפחות וסובלים.ות מסטיגמה כפולה | אדם, עדי, יהונתן, נגה וליאור מספרים כיצד השילוב של מוגבלות וגאווה מצטלב בחייהם
ספקטרום
pexels | cc0

30% מהגברים ו36% מהנשים בקרב הקהילה הלהט"בקית הם א.נשים עם מוגבלות. זאת לעומת ממוצע של 18% באוכלוסייה הכללית. למרות זאת, גם הקהילה הלהטב"קית וגם קהילת האנשים עם מוגבלות מתקשות לענות לצרכים הייחודיים של אוכלוסייה זו. כמו כן רוב הא.נשים עם מוגבלות מהקהילה הלהט"בקית חיים.ות בארון אחד לפחות וסובלים.ות מסטיגמה כפולה.

"בסביבת אנשים שלא מכירים אותי, אני ראשית כול "אדם הנכה" ולפעמים ה"נכה ההומו", מסביר אדם וייס, בן 35, עורך, מתרגם ועוסק בטכניקת אלכסנדר המתמודד עם שיתוק מוחין, "בקהילה הגאה יש לי עוד כמה וכמה תוויות כי אנחנו מדביקים תווית מהר יותר מאקדח מחירים בסופר. כולם עושים את זה, גם אני – והקביים הם תווית בולטת מאוד. קשה לגרום לאנשים להסתכל מעבר להם או פשוט לבדוק מה עוד יש בחבילה".

אדם מתמודד עם שיתוק מוחין, שיתוק שעשויים להיות לו תסמינים פיזיים רבים, שהופכים את המוגבלות שלו לכזו שקשה להתעלם ממנה. אך לפעמים הדרך בה הסביבה תופסת אותו מגבילה אותו יותר מהשיתוק עצמו.

"אני יכול ללכת ולעמוד רק בעזרת קביים, וחוץ מזה, מראה כפות הרגליים שלי לא רגיל", מסביר אדם, "עד גיל 7 הייתי במסגרות חינוך מיוחד, אך מכיתה א' שולבתי במסגרות החינוך הרגיל. בתור אדם בוגר אני פשוט חי את חיי; משום שאני הולך בקביים, בהשוואה למשותקים אחרים, אני נתקל פחות בבעיות של נגישות פיזית, עם זאת, הנראות שלי גורמת לאנשים להניח הנחות על היכולות שלי, וגם על האישיות.

"מציאת זוגיות היא אתגר, אבל אני אופטימי כי בסופו של דבר העניין פשוט: א.נשים עם מוגבלות, הם קודם כול אנשים, הם מחפשים, אהבה, שלווה ופרנסה, והם לא קיימים רק בסדרות של נטפליקס"

אדם וייס


כולם מורגלים להגיב לאנשים אחרים על פי דעות קדומות (גם אני), אך מוגבלות ונראות פיזית שונה מפעילות את ההרגלים האלה מהר מאוד, ולכן אנשים עם מוגבלות מפסידים הזדמנויות. בגלל המוגבלות שלי חלקים גדולים של שוק העבודה סגורים בפניי. לדוגמה, אחרי התיכון לא יכולתי למלצר, לתדלק, או לסדר ספרים בספרית האוניברסיטה. אלו החיים שלי, וזה בסדר. אבל גם בתחומים שאני יכול לעבוד בהם לא תמיד קיבלתי הזדמנות שווה, כי הדעות הקדומות בשוק העבודה הן אתגר גדול של לאנשים עם מוגבלות, ובימים אלה אני עובד כעצמאי בקורונה".

עדי פינק, בת 26, מתמודדת עם תסמונת אהלרס דנלוס, שבעקבותיה היא נאלצת להיעזר בכסא גלגלים.

"תסמונת אהלרס שנלוס היא תסמונת כלל מערכתית שנוצרת בעקבות שימוש לא תקין של הגוף בקולגן", מסבירה עדי, "כיום אני זקוקה לכסא גלגלים. אני יכולה ללכת מעט מאוד ובשלב מסוים החלטתי שאף הגבלה שהגוף שלי יוצר לא תגביל אותי. מאז אני דואגת לכל ההתאמות שאני צריכה כדי להגיע בדיוק לאן שאני שואפת".

"להיות אישה עם מוגבלות בעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות זה לא פשוט, אבל כשאת גם לסבית, האפשרויות שלך מאוד מצטמצמות וזה מפחיד"

עדי פינק


יהונתן הדרי, בן 38 מת"א. הומו וטרסג'נדר ומתמודד על הרצף האוטיסטי, התמודד כל חייו עם הידיעה שנולד לגוף הלא נכון.

"מאז שאני זוכר את עצמי היו לי בעיות בהתפתחות מאוחרת, ליקויי למידה, בעיות קשב וריכוז ובעיות חברתיות", מספר יהונתן, "סבלתי מאוד מחרמות חברתיות, התמודדות עם בעיות נפשיות, התקפי חרדה ודכאון, והתמודדתי גם עם חרדות חברתיות. בנוסף לכך, תמיד ידעתי שנולדתי לגוף הלא נכון, אבל עם השנים התרגלתי למציאות היום יומית הזאת, עד שבגיל 34 יצאתי מהארון מול המשפחה".

איך השילוב של מוגבלות וגאווה מצטלב בחייכם?
"לפני היציאה מהארון הייתי אדם בלתי נסבל בגלל הסבל הנפשי וההתמודדות שלי", מסביר יהונתן, "כיום אני אדם אחר והתחושה היא של  סלע ענקי שירד ממני. אני אקטיביסט ופעיל חברתי. פעיל מאוד בקבוצת מנהיגות לבעלי צרכים מיוחדים מחוץ לארון וחבר פורום בריאות איזי שפירא. חשוב לי להעלות מודעות בנושא של מוגבלות וגאווה".

"בגיל 23 הבנתי שאני בעצם נמשכת לנשים ומיד יצאתי מהארון", מסבירה עדי, "להיות אישה עם מוגבלות בעולם האפשרויות הבלתי נגמרות זה לא פשוט, אבל כשאת גם לסבית, האפשרויות שלך מאוד מצטמצמות וזה מפחיד. הדרך היחידה שלנו כלסביות עם מוגבלות להראות לעולם שאנחנו לא פחות טובות מכל אישה אחרת היא פשוט להיות גם במרחב הזה, להנכיח את עצמו, להראות שאנחנו כאן ואנחנו מתכוונות להישאר".

עוד בנושא:  אמנות מתפרצת - תערוכות אמנות גאות משתלטות על המרחב האורבני

"אני חושב שהזהות ה"כפולה" שלי עשתה אותי איש פתוח יותר וסבלני יותר, ואני משתדל להיות כזה ביום־יום", מוסיף אדם, "בגיל די צעיר הבנתי שאני הומו, ובגיל 16 התחלתי לצאת מהארון. כשאני קם בבוקר אני לא רואה במראה את אדם הנכה וההומו, אני רואה רק בחור שצריך לסדר את מעט השיער שנשאר לו בגיל 35, לשתות קפה, ולהתחיל לעבוד. מציאת זוגיות היא אתגר, אבל אני אופטימי כי בסופו של דבר העניין פשוט: א.נשים עם מוגבלות, הם קודם כול אנשים, הם מחפשים, אהבה, שלווה ופרנסה, והם לא קיימים רק בסדרות של נטפליקס".

"לפני היציאה מהארון הייתי אדם בלתי נסבל בגלל הסבל הנפשי וההתמודדות שלי. כיום אני אדם אחר והתחושה היא של  סלע ענקי שירד ממני"

יהונתן הדרי


יציאה כפולה משני ארונות

להט"בים רבים מתמודדים עם מוגבלויות שונות שאינן נראות כלפי חוץ ושקופות עבור החברה, אך גם במקרים הללו ההצטלבות בין שתי הזהויות מביאה אתגרים מיוחדים.

"יצאתי משלושה ארונות בחיי", מספרת נגה טל, בת 32, מוזיקאית, מרצה ופעילה חברתית, "יצאתי בשאלה כדתלש"ית, יצאתי מהארון הלהטבק"י כאישה לסבית ובשנים האחרונות יצאתי מהארון הנפשי כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת, השלכה של טראומות ילדות ואלימות מינית.

כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת ואקטיביסטית בתחום של העלאת מודעות בנושאים שקופים בחברה הישראלית אני חווה גם העצמה וגם המון מורכבות מול החברה והסביבה. ההתמודדות שלי שקופה ובלתי נראית, התמודדות נפשית של סימפטומים לא פשוטים ביום יום הכוללים נדודי שינה קשים, בעיות בוויסות החושי והרגשי, חרדות והתקפי חרדה, חרדה חברתית, הפרעות אכילה ולעיתים גם במצבי אובדנות".

"כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת ואקטיביסטית בתחום של העלאת מודעות בנושאים שקופים בחברה הישראלית אני חווה גם העצמה וגם המון מורכבות מול החברה והסביבה"

נגה טל


גם ליאור מוגמי, בן 31, דתל"ש הומו, יצא בשנה האחרונה מהארון הנפשי כמתמודד נפש.

"אני מתמודד עם דיכאון קליני, הפרעת אישיות גבולית והפרעת קשב וריכוז", מסביר ליאור, "ההתמודדות שלי התחילה לפני כשנה. אימא שלי נפטרה ממחלת הסרטן והחיים שלי השתנו בבת אחת. בלי שום הכנה, נתקפתי בדיכאון קליני שגרם לי להתרחק מכל מי שאני אוהב ולהיות שקוע במיטה. אחרי אינספור טיפולים, אושפזתי בבית חולים גהה לטיפול יום ומאז אני מטופל בכל יום בכדורים פסיכאטריים ובטיפול פסיכולוגי אחת לחודש. ההתמודדות שלי מורגשת בכל יום וכוללת בעיות בוויסות החושי והרגשי, חרדה חברתית, שינה עמוקה,  חוסר יציבות במערכות יחסים בין-אישיות, בתחושת העצמי ובמצבי הרוח ובמצבי אובדנות".

איך השילוב של מוגבלות וגאווה מצטלב בחייכם?
"גאווה ומוגבלות זה אחד הנושאים הבוערים בי", מסבירה נגה, "גם מחוויה אישית וגם בתוך החברה הישראלית באופן כללי. הנגיעה האישית שלי לנושא התחדדה לי תוך כדי תנועה כשהצטרפתי לקבוצת המנהיגות דרך בית איזי שפירא, מרגש אותי מאוד לגעת באקטיביזם בנושא כל כך חשוב ומעצים כי כולנו ראויימ.ות להרגיש שווימ.ות בתוך החברה, ושתי הקהילות של להטב"קים והקהילה של אנשים עם מוגבלות חווים יציאה כפולה משני ארונות, ארון הלהטב"קי והארון התמודדות נפשית או פיזית. אני מרגישה שיש צורך לשים דגש על נושא זה ולעורר מודעות ושיח כדי לצמצם את תופעת השוני וחוסר קבלת האחר ושוויון בין כולם. אנחנו קבוצה מגובשת שפועלת למען צרכים ומענים לשתי הקהילות".

"אני מרגיש ששתי הזהויות משתלבות בכל מה שאני עושה בחיים בכל יום ויום ומאמין שהנושא של להטב"ק ומוגבלות חייב לעלות למדרגה יותר גבוהה", מסביר ליאור, "גם כדי להעלות את המודעות בכדי לצמצם את הסטיגמה שנוצרת בחברה הישראלית כלפי אנשים עם מוגבלות, וגם שיהיה אפשר לשלב אנשים עם מוגבלות בכל מקום אפשרי ושהם יהיו חלק מהחברה הישראלית ובכלל מהקהילה הגאה. אני מרגיש שאני עושה משהו חשוב, כי אני אקטיביסט בתחום של להטב"ק ומוגבלות, ונמצא ביחד עם עוד אנשים מדהימים בקבוצת מנהיגות "גאווה ומוגבלות" של בית איזי שפירא אבל מצד שני מאוד קשה לי להתמודד עם החברה והסביבה ואיך הם תופסים אותי כאדם שווה בחברה".

"שתי הזהויות משתלבות בכל מה שאני עושה בחיים בכל יום ויום ומאמין שהנושא של להטב"ק ומוגבלות חייב לעלות למודעות בכדי לצמצם את הסטיגמה שנוצרת בחברה הישראלית כלפי אנשים עם מוגבלות"

ליאור מוגמי


להפיג את הסטיגמות העצמיות, בין הקהילות ובחברה כולה

קבוצת מנהיגות א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית שיזם מרכז המנהיגות של בית איזי שפירא, שואפת ליצור רשת של אנשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית, לסייע בהשתלבות איכותית וכמותית של א.נשים עם מוגבלות חברי.ות הקהילה הלהט"בקית כמנהיגים.ות ופעילים.ות בעשייה החברתית בישראל, לפתח אקטיביזם כמרכיב בונה זהות ומודעות להפיג את הסטיגמות העצמיות, בין הקהילות ובחברה כולה. הקבוצה מורכבת מ 16 .א.נשים מכל הזהויות המיניות, מכם המוגבלויות, מכל הגילאים, מכל הארץ ומתרבויות שונות.

עוד בנושא:  חברת לגו מציגה - לגו גאווה

אחרי חודשים של עבודה הגישה קבוצת המנהיגות.ים את המלצותיה בפני עשרות ארגונים ארציים מהקהילה וקהילת אנשים עם מוגבלות עם דגש על סיוע במאבק נגד סטיגמה עצמית והסברה והיא כעת מחזקת את קשריה עם הארגונים הארציים לקראת פרויקטים משותפים. את הקבוצה מלווה פטריק לוי מטעם בית איזי שפירא, לשעבר מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס.

גם בעיריית ת"א-יפו פועלים לגיבוש תכנית לקידום להטב"ק עם מוגבלות. פעילות העירייה עבור הקהילה החלה עם קיום כנס "על הרצפים" ללהטב"ק אוטיסטים במרכז הגאה. 

"הכנס נולד בעקבות פניה של גאיה לירן, נון-בינארית אוטיסטית, הנמצאת על 2 הרצפים", מסבירה רעות נגר, מנהלת האסטרטגיה לקהילה הגאה בעיריית תל-אביב-יפו, "פניתי למחזיק תיק הלהט"ב איתי פנקס ארד והוא מיד רתם את המרכז הגאה ואף נכח בכל המפגש יחד עם אביהו מיזן שניהל אז את המרכז הגאה. המפגש ההוא זרע זרעים של פעילות עניפה שרק חיכתה להתפתח – נפתחה קבוצה ללהט"ב אוטיסטים – קבוצת "על שני הרצפים" בהנחיית להט"ב אוטיסטים. את המפגש יזמנו בשותפות עם ד"ר דנה רוט מבית איזי שפירא שהקימה את קבוצת המנהיגות ללהטב"ק עם מוגבלויות ויחד עם עמותת אבני דרך – שירלי קני וענבל שוהם. דנה דיאמנט, קולנוענית להט"בית אוטיסטית בעצמה – ליוותה את ההפקה ונכחה בכנס". כשהצטרפתי לעירייה ביוני האחרון, שיתפתי את רונית פרבר – ראש מינהל קהילה, תרבות וספורט ברעיון לקדם את קהילת להטב״ק עם מוגבלויות, במכנה המשותף בין שתי הקהילות –  אנחנו כאן ובכל מקום ובדר״כ שונות בתוך הבית ובחפיפה הגדולה ביניהן. ראש מינהל קהילה מאד התרגשה ומאז אנחנו מקדמות יחד תהליך עומק, שיתופי שעובד עם השטח.״

בכתיבת תכנית ההיגוי של עיריית תל-אביב-יפו שותפה גם רותי ביגר, אם לבן הנמצא על שני הרצפים.

"הגעתי לכנס במרכז הגאה יחד עם יובל, בני", מספרת רותי ביגר, "הכנס היה מרגש ומשמעותי עבורו ועבורי. לא נרדמתי באותו הלילה. גם בגלל תחושת הביחד שהיתה בחדר, ההרגשה העוצמתית הזו של שייכות וקהילה וגם בגלל התחושה הבוערת שמוכרחות לעשות שינוי. יובל הצטרף לקבוצה החברתית "על שני הרצפים" ולקבוצת המנהיגות שנפתחה בבית איזי שפירא. ואני התחלתי לעבוד יחד עם רעות על כתיבה של תוכנית עבודה עירונית לא.נשים להטב"ק עם מוגבלות. לצורך כתיבת התוכנית התחלתי לקרוא מאמרים ומחקרים ונדהמתי לגלות שיש חפיפה גדולה בין שתי הקהילות. באופן גס, ניתן לאמר שלמעלה משליש מהקהילה הגאה עם מוגבלות, ובמקרים מסוימים החפיפה גדולה עוד יותר".

"הצלחה של כל חברה וקהילה נמדדות לפי יכולת השילוב של האוכלוסיות המוחלשות והמגוונות בתוכן", מסכם איתי פנקס ארד, מחזיק תיק הגאואוה בעירייה ומייסד המרכז הגאה, "מי שמתמודדות ומתמודדים עם האתגר הכפול מגלים שגם החברה וגם הקהילה לא מכירות, לא מבינות ולא ערוכות לסייע. אנחנו משנים ומשנות יחד את המצב הזה בעירייה ובמרכז הגאה ביחד עם השותפות מבית איזי שפירא והא.נשים על הרצפים שנלחמים על מקומם ועל איכות חייהם".

מענים קהילתיים וחברתיים

על שני הרצפים – קבוצה חברתית ללהט"בים על הספקטרום האוטיסטי של המרכז הגאה.

קשרים וכישורים – קבוצה חברתית-טיפולית ללהט"בים מתמודדים עם נכות פיזית או נפשית ללא תלות בזכאות לסל שיקום

מבלימות בגאווה – קבוצה חברתית-תמיכתית של "יאללה מבלים אחרת" לזכאי סל שיקום מעל 40% נכות

בית איזי שפירא – קבוצת מנהיגות א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית היא אחת הקבוצות שיזם מרכז המנהיגות של בית איזי שפירא. להצטרפות ומידע ניתן לפנות למייל pride.beitissie@gmail.com או באמצעות הנייד 054-2203809.

ארגון הנוער הגאה – הקבוצה נפגשת בזום אחת לשבוע לשעתיים של פעולות כיפיות ודיונים על  נכות ומיניות, מגדר וביטוי פיזי, מין ומגבלה, איך בכל זאת לתבוע מהחברה להכיר בזהויות הנוספות שלנו, איך לקרוא תיגר על התפקיד החברתי שכלאו אותנו בו, על א-מיניות כפויה ומגדר שקוף והכי חשוב, על גאווה!

עוד בנושא

תגובות

תגובה אחת

  1. ערן הגב

    "מתמודד על הרצף האוטיסטי"? סירייסלי?!

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן