אני צריך הפסקה

"אבדוק אילו היכרויות אני פותח בפניי בלי האפליקציות ובלי לשלוח תמונות שלי בלי חולצה, כי אני קודם כל פנים ואני קודם כל אישיות, לפני הגוף שאני כ"כ מנסה לסתת בחדר הכושר". דן בן דור מתגעגע למפגש אנושי אמיתי
danbendor

אני צריך הפסקה.

הפסקה מהברנז’ה הזאת, מלהיות ולהיראות, מהיכרויות שטחיות, מלהרגיש שיש לי כ”כ הרבה חברים שרוב האינטרקציה שלי אתם זה תוך כדי דלקה וקרחנות. הפסקה משיחות סרק של ‘מאיפה’ ו’מה מחפש’.

מרגיש שיש מעיין חוקיות נורא ברורה בקהילת הגייז, ההומואים הנכונים, אלה שמכירים את כולם, אלה שכולם סביבם, שכל תמונה, (לרוב ללא חולצה בלוקיישן לא קשור) מקבלת אלפי לייקים. אני לא מזלזל חלילה, כל אחד צריך לחיות ולחוות בצורה הנכונה בעיניו, אבל מרגיש הרבה פעמים שאם אתה לא תחת אותה קטגוריה או התנהגות דומה אז אתה טיפה פחות שווה. מרגיש שנורא צריך לעבוד כדי להיות ‘הומו נכון’.

אז נראה לי שאקח הפסקה, אבדוק את החברויות העמוקות שלי יותר, אראה מי נשאר לצידי גם שאני לא מגיע לדרעק או להידלק בעופרה. מי באמת נוכח בחיי גם שאני לא מתאמץ להשאיר אותו. אבדוק אילו היכרויות אני פותח בפניי בלי האפליקציות ובלי לשלוח תמונות שלי בלי חולצה, כי אני קודם כל פנים ואני קודם כל אישיות, לפני הגוף שאני כ”כ מנסה לסתת בחדר הכושר. אהיה קצת עם עצמי, אבנה את עצמי ואולי את הביטחון שלי שמעט נפגע מהיכרויות אלו ואחרות שגרמו לי להתכנס בתוך עצמי.

אני מדמיין ומייחל למפגש פשוט, מקרי כמו אלו שקרו כבר בעבר, תוך כדי מקריות (או שלא), מעיין קליק מיידי שנוצר במפגש אנושי טוב. מפגש בו אתה מסתקרן מהבן אדם שמולך, ההוויה שלו, פועלו ומוצא עוד ועוד נקודות חיבור איתו. מפגשים כאלה מרגישים מעט נדירים עם התבניתיות שאנחנו יוצרים לעצמנו; עבודה, אימון בחדר הכושר, חבר פה, חבר שם וחוזר חלילה. אולי זה קלישאתי או איכשהו מובן מאליו אבל אנחנו חייבים להעיז לטובת מפגשים כאלה, להגיע למקומות פחות מוכרים, עם חברים, מכרים או סתם הזדמנויות של החיים, למצוא את עצמינו בסיטואציות שונות והזויות כדי שנוכל לבדוק את הגבולות של עצמינו, ללמוד עוד ועוד איך אנחנו מתנהגים במרחבים שונים, מה אנחנו אוהבים וגם מה לא.

עוד בנושא:  "הייתי אדם שלם בזכות עצמי, אבל בקנקן הלא נכון"

עם הזמן למדתי שהתרפיה וההתבוננות שלי היא דרך כתיבה. לרוב, כשרע לי, אני כותב. אצא כנה ואומר, די רע לי כרגע. אני אחרי פרידה שהסתיימה כבר לפני לא מעט זמן, אבל גם לא הרבה זמן. אני בהרגשה רעה כי לאחרונה מפגש עם אותו בחור התפוצץ במפגש המוני וגרם לי לחוויה קשה.

אנחנו חייבים להעיז, להגיע למקומות פחות מוכרים, עם חברים, מכרים או סתם הזדמנויות של החיים, למצוא את עצמינו בסיטואציות שונות והזויות כדי שנוכל לבדוק את הגבולות של עצמינו, ללמוד עוד ועוד מה אנחנו אוהבים וגם מה לא

והנה, הגעתי לכאן כדי לכתוב ולנסות להשיל מעצמי את הרע ואת הכאב וקצת ללקק את הפצעים. גם איתו, המפגש היה מקרי כ”כ והחיבור היה מיידי. כ”כ מיידי שמאותו רגע לא הצלחנו להתנתק. אני תמיד מסתכל אחורה על סך החוויות שלי ומבין עד כמה מרגשות מערכות היחסים שלי וכמה בני הזוג שלי מכבדים אותי וקשובים אלי (רובם…), ואני משתדל לייחס הרבה מכך לעצמי ולמה שאני מביא למערכת היחסים. אני משתדל ללמוד מכל דבר שקורה.

אני מרגיש הרבה פעמים שחסרות לי דמויות או מודלים זוגיים בחיי הצעירים וגם הבוגרים. אם זה מחיי המשפחה בה גדלתי, משפחה ללא אמא עם אבא לא קל שנמצא בזוגיות קשה ומבלבלת בשבילו ובשביל כולנו, הילדים שלו. גם בחיים שלנו כלהט”בים אין לנו יותר מדי מודלים זוגיים ללמוד מהם, כי הרי לכל נסיך בדיסני הייתה נסיכה, ואריאל עשתה כ”כ הרבה מאמצים כדי להפוך לבת אדם ולהינשא לנסיך (שיט, הייתי צריך להבין כבר בגיל 6 שאני הומו). אז אם אני אתאמץ מלא גם אני אמצא אותו, או שאולי אין באמת קשר למאמץ אלא פשוט לדרך, למפגשים ולחיים. אז אולי אני כן בדרך הנכונה, אני מוכוון זוגיות ויש כאלה שזה מפחיד אותם, זה שלהם וזה בסדר, אני כנראה אמשיך לחוות ולהיפצע, לשמוח, לרקוד, לבכות ולהישבר כי אני לא רוצה להישאר סטטי. להישאר בקו ישר היה הפחד הכי גדול של הבחור הראשון בו התאהבתי והיום אני מבין את הפחד הזה ואפילו קצת מזדהה איתו. חיים סטטיים אולי רגועים יותר ובטוחים יותר, ואולי בעתיד עם משפחה (כן, ללא ספק אני אקים משפחה) הם יהיו מעט יותר סטטיים, אבל עד אז אני מקווה להמשיך ולגלות את עצמי כמה שיותר.

עוד בנושא:  "בין לילה הפכתי להכי ענייה שיש"

ואתם, תעשו רק מה שעושה לכם טוב, אבל בואו נדע לקבל את כולם, לנהוג בשיח מכבד לא משנה מי נמצא מולכם. ואולי אפילו נראה שאם אנחנו פתוחים לחיים ולאפשרויות חיוביות בתוך הסצינה הגאה הכייפית/מסורבלת/מהממת/ממוטטת, נזכה לחוויות מעצימות ונתחיל חברויות וקשרים ארוכי טווח.

אז אני בהפסקה קצרה, מקווה שנתראה בקרוב 🙂

עוד בנושא

תגובות

3 תגובות

  1. עמית הגב

    מאחל לך הרבה בהצלחה בעניין. זה לא קשה, כן? אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל בשלב מסוים נמאס לי ממסיבות, מהמרדף הזה אחרי משהו שבכלל לא קיים מחוץ לדימיון הקולקטיבי ומלהתעורר בשישי או שבת בבוקר עם האנגאובר מהגיהנום שדופק לך את כל הסופ”ש.
    ותאמין לי, אם תרצה לחזור לעולם הזה, הוא תמיד יהיה שם. זרוק את ה-FOMO לזבל ותימרח מול נטפליקס עם איזה משהו טעים (סלט או עוגה, זה לא משנה).

  2. גבי הגב

    מהמם ונוגע. מזדהה. תודה לך

  3. עודד וילסון הגב

    מאוד מאוד מזדהה איתך כתבת יפה מאוד… גם אני כותב כדי להוציא הכל החוצה זה מאוד בריא עד כדי כך שכתבתי סמינריון על הנושא …. אשמח לשתף אותך אם תרצה

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן