צילום: אוולין וייסבורד
הצגת יחיד היא ללא ספק האתגר הקשה ביותר בתיאטרון. לא קל לרתק קהל כשאתה לבד על הבמה במשך שעה וקצת. במיוחד אם זה לא סטנדאפ, ואין שירים וריקודים, אין אביזרים, אין וידיאו ואין תפאורה או חילופי תלבושות. רק שחקן, מיקרופון, כיסא בר, בקבוק מים, קצת מעברי תאורה וסאונד פה ושם, וזהו. אז ממש ממש לא קל.
זה הרבה יותר קל כשאתה תום חודורוב. שחקן נהדר, שמאז שראיתי אותו ב-2015 ב”הלב הנורמלי” בגלגול הקודם של המרכז הגאה, אני תמיד שמח כשהוא מפציע בתיאטרון – בשנים האחרונות זה בעיקר בקאמרי (“רינגו”, “ימים טובים פי אלף”, “חובזה”) ובתיאטרון המשולש, ובעבר בתיאטרון באר שבע, הבימה, האינקובטור ועוד. תכלס, ראיתי אותו משחק כשהוא עוד למד בניסן נתיב, וכבר אז היה ברור שהוא הולך להיות שחקן מצוין שימשיך לעבוד (קשה והרבה) בתחום.
לחודורוב יש כאן קשת שלמה של רגשות שהוא צריך לעבור ולהעביר את הקהל. בעיקר צחוק, כי בכל זאת מדובר בקומדיה שחורה, אבל צחוק שמהול בעצב, תסכול, חרדה – נו, החיים, אתם יודעים. והחיים הלהט”ביים, אז בכלל.
וזה הרבה יותר קל כשיש לך ביד מחזה מעולה, רלבנטי, שעובד מצוין. המחזה “תחושה שמשהו נורא עומד לקרות” מאת מרסלו דוס סנטוס, זכה בשני פרסים מרכזיים בפסטיבל הפרינג’ של אדינבורו, שהוא כידוע פסטיבל אמנות הבמה הגדול בעולם. משם הדרך לתיאטרון “בוש” המכובד בווסט אנד היתה קצרה, והביקורות המהללות לא איחרו לבוא, ובצדק.
התרגום המעולה של דניאל בגנו, שגם ביים אותו במיומנות רבה, משמר את הקסם המקורי של המחזה, וגם הלוקליזציה שלו לתל אביב מאוד מוצלחת, עד כדי כך שזה נשמע כאילו הוא בכלל לא מחזה מיובא – אלא נכתב ממש כאן.
״אני בן 36, אני קומיקאי ואני עומד להרוג את בן הזוג שלי…״. ככה זה מתחיל, ואנחנו ממש רוצים להבין למה בדיוק הוא מתכוון. אבל עד שנבין את זה נתוודע אל גיבור הסיפור – קומיקאי גיי, רווק ונוירוטי, שאחרי שנים של חיפושים באפליקציות ויחסים קצרי מועד, הוא פוגש סטודנט אמריקאי חתיך שמעוניין לפתח איתו מערכת יחסים רצינית. הקומיקאי מתקשה להאמין שזה קורה לו, ומשתמש בכלי שהוא מכיר הכי טוב – ההומור – כמגננה, שתהפוך בהמשך, ולא ממש באשמתו – למתקפה.
ושלא תטעו – זה לא סיפור טיפוסי של “איך הייתי רווק הולל אך מסכן עד שפגשתי את בן הזוג שלי”, ממש לא. זה מסע מצחיק מאוד בנבכי נפשו המסוכסכת של הקומיקאי, הטראומות שלו, אמו החרדתית, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי שהוא עובר, והדייטים עם בן הזוג – שמסתבר שהוא כמעט מושלם אבל…
את זה אני לא מגלה לכם. ממש לא. את הפאנצ’ים אני משאיר לחודורוב.
אני כן יכול להגיד שבניגוד לשם המטעה שלה, שבתקופה הזו נשמע ממש מוריד – ההצגה הזו מצחיקה, מושחזת ובלתי צפויה בקטע טוב. כל מי שהיה רווק וכילה את חייו בחיפושים באפליקציות (תכלס, כולנו) יתחבר אליה מהמקום הזה. ומי שחרדה ונוירוטיות הן חלק מהחיים שלו (תכלס, כולנו) יתחבר אליה מהמקום הזה. ומי שרוצה לצחוק קצת בימים טרופים אלה (נו ברור שכולנו) יעשה את זה כאן, והרבה.
צילום: עמית דוידוב
כולנו חודורוב
תום חודורוב הוא אחיו של מתן חודורוב. אז נכון, זו ביקורת תיאטרון ולא מדור רכילות, אבל חשוב לי לציין את זה כאן כי שניהם עושים לדעתי עבודה נפלאה – כל אחד בתחום עיסוקו – בנרמול הנראות והשיח על הקהילה הלהט”בית בישראל.
מתן – בעצם היותו כתב חדשות מרכזי בלב המיינסטרים הישראלי שמספר בפתיחות על אורח חייו, ופועל רבות (גם מאחורי הקלעים אני מניח) כדי להביא אייטמים להט”ביים בוערים אל מהדורת החדשות.
ותום – כשחקן, במאי ודרמטורג – בהצגות עצמאיות בנושאים להט”ביים, וגם בתיאטרון “המשולש”, וגם במיינסטרים של הקאמרי. בבחירות האלה שהוא עושה הוא בעצם אומר לקהל הישראלי בלי ממש להגיד את זה – ששחקן הוא שחקן ודמות היא דמות – גיי, סטרייט, הכל הולך והכל בסדר גמור.
אז – בהזדמנות חגיגית זאת מתחשק לי להגיד כאן תודה לשניהם. ובכלל תודה לכל משפחת חודורוב – שנשמעת לי, מהצד לפחות, כמשפחה תומכת, מכילה ומקבלת. מה אני אגיד לכם – הלוואי שכל מדינת ישראל היתה חודורוב.
אל תחמיצו
בערב שהייתי בו, חודורוב סיפר לקהל בתום ההצגה שלהט”בים כמעט לא מגיעים להצגה הזו. ואני שואל – דא??? אם אנחנו לא נתמוך בהצגת פרינג’ מעולה – שהיא משלנו, עלינו וקודם כל בשבילנו – אז מי יתמוך?
אז קדימה – תקליקו כאן ותזמינו כרטיסים מהר. זה קורה ממש עכשיו, בחול המועד פסח. ואם לא מסתדר לכם עכשיו אז חכו להצגות הבאות ביוני, ורוצו לצוותא 2 לראות את זה. הנאה מובטחת, באחריות.
תחושה שמשהו נורא עומד לקרות. צוותא 2, לונדון מיניסטור אבן גבירול 30 תל אביב. מאת: מרסלו דוס סנטוס. בימוי ותרגום: דניאל בגנו. משחק: תום חודורוב. עיצוב תאורה: יובל בנוביץ׳.
צילום: עמית דוידוב
