pixabay | cc0
יציאה לסבן, בית אריאלה, שפגט, בי פראוד או קאלט יכולה להיות לעתים דבר מתסכל. כל אחת באה עם החבורה שלה וכמעט שאין אפשרות להכיר נשים חדשות. דרוש הרבה אומץ לגשת, לעבור את מיסוך החבורה, להתגבר על הרמת הגבה ולהזמין לצ’ייסר. עדיף כבר לשתות את שניהם וזהו.
לפעמים אני מרגישה שכבר אין מקום שמאפשר ליצור מפגשים חדשים עם נשים שעדיין לא הכרתי, לשוחח מבלי להתחשב בכל המגבלות והחסמים. ואולי אפילו לשתף באופן אמיתי וכנה, כמו בין שתי זרות שלא חוששות לומר את האמת.
אולי לא נצליח לשחזר את הסיטואציה הזו בקרוב בסבן או בשפגט, אבל בקבוצת הפייסבוק lesbian & bisexual confessions, קבוצת וידויים אנונימיים של נשים שאוהבות נשים, השיחות זורמות, הכנות נשפכת והסטריאוטיפים נשברים, והכל תחת מעטה האנונימיות.
הקבוצה, שהוקמה באפריל האחרון ומונה כיום בסביבות 2750 נשים, החלה כעמוד פייסבוק שהפך לקבוצה סגורה על מנת לאפשר לחברות בה להגיב כמה שיותר בחופשיות. את הקבוצה הקימה הילה גנות, והיא מתפעלת אותה יחד עם שירה רפאלוביץ.
“הרבה נשים מרגישות בנוח לשתף בקבוצה פרטים שאי אפשר לחלוק עם חברים או קרובים אחרים, מחשש לתגובה שיפוטית”, מסבירה הילה גנות, “מכיוון שהשיתוף בקבוצה הוא אנונימי לחלוטין, השיתוף נבחן מנקודת מבט אחרת ללא הסתכלות על הנפשות המדוברות, ללא איזשהי אג’נדה מצד המגיבות וכמובן ללא שיפוט. אנחנו הרי קהילה קטנה יחסית ויש הרבה סיפורים ששומעים מפה לאוזן ולעיתים אנו יכולות לפסול מישהי ללא היכרות איתה, רק על סמך מה ששמענו עליה. בקבוצה הזאת אין דרך לדעת במי מדובר וכך הסיפור יישאר שלך ויחד עם זאת תוכלי לשמוע תגובות אובייקטיביות”.
בואי נדבר על אנונימיות, האם את מרגישה שזה תורם להצלחה של הקבוצה?
“האנונימיות מאפשרת לנשים להתייעץ על דברים אינטימיים מבלי שידעו מיהן, וכך לקבל דעה אובייקטיבית לחלוטין. לדוגמא, מישהי פרסמה וידוי בקבוצה על הפרידה מהאקסית שלה, ואותה אקסית מדובר הגיבה לוידוי בצורה שונה לגמרי ממה שהיא הגיבה בזמן הפרידה שלהן. האנונימיות גם מאפשרת לנו לשמוע תגובות מנשים שייתכן ובמציאות לא היינו פונות לשמוע את דעתן – מישהי בת 40 יכולה לקבל עצה ממישהי בת 18 ולהפך, זה מדהים שלא משנה מה הגיל שלנו, תמיד יש לנו מה ללמוד אחת מהשנייה, ואת זה מרגישים בקבוצה”.
מנהלת הקבוצה יודעת מי כותבת את הווידויים?
“לחלוטין לא. הוידויים מגיעים אלינו באנונימיות מוחלטת ללא ציון שם הכותבת, רק השעה והתאריך”.
האם את מאשרת כל וידוי? או שיש מצבים בהם תפעילו סינון?
“אנחנו בשום פנים ואופן לא נעלה פוסט שבו נכתבים דברים רעים על בנות עם ציון שמותיהן. אנחנו גם לא מעלות פוסטים שנועדו לפרסם מסיבות ודברים מהסוג הזה. מצד שני, אנחנו לעולם לא נפסול פוסט רק כי הנושא לא נראה לנו. מכיוון שהמטרה שלנו היא לתת במה לכל נושא ולאפשר התייעצות עם נשים שעוברות או עברו דברים דומים ומבינות את המצב, אנחנו מעלות גם תכנים קשים, מתוך ידיעה שיהיו מספר נשים שלא יאהבו או יתחברו”.
הילה גנות מקימת הקבוצה | צילום: מיכל שני
מה החזון שלך לגבי הקבוצה?
“שתצטרפנה כמה שיותר נשים. שיוכלו להתייעץ, לפרוק, לעזור אחת לשניה וכמובן שגם לצחוק, כי מה החיים שלנו שווים בלי קצת הומור. בהמשך ישנן מחשבות לפתח את הקבוצה לפלטפורמת היכרויות.
“אני יודעת על הרבה חברויות שהתפתחו מתוך הקבוצה וגם שמעתי על כמה דייטים שיצאו משם אבל אין מושג האם זה ממשיך או נגמר. לשמחתי גם לי יצא להכיר נשים מקסימות בקבוצה. אני תמיד שמחה לראות את העזרה לזולת שניתנת שם ואת הקהילתיות שנוצרת. יש בקבוצה מגוון רחב של נשים מדהימות ואם מישהי כותבת שהיא צריכה עזרה כולן באות.
תפעול הקבוצה גוזל לי זמן רב אבל כשבנות מספרות לי כמה הפלטפורמה עוזרת להן ומאפשרת להן להביע את עצמן ולהתייעץ או לשאול שאלות, זה שווה הכל. הכי מחמם את הלב לדעת שיש מישהי שטוב לה שם. אם זה בגלל שנוח לה לשתף, אם זה בגלל שהיא מקבלת עצות או חיבוק חם ואם זה בגלל שמצחיק לה. זה לא משנה לי, זה משמח אותי. פעם אחת מישהי הזמינה אותי לצייסר כי היא אוהבת את הקבוצה, זה היה ממש מקסים מצידה לפרגן לי כי היא הרגישה שעשיתי משהו שעזר לה. אגב, אם את קוראת את זה, מצטערת שסירבתי, לא יכולתי לשתות. פעם הבאה צייסר עליי”.
