Couple | cc0
ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות בטיפול בנגיף ה-HIV יצרה מהפך בחייהם של האנשים החיים עם הנגיף – בזכות הטיפול התרופתי המשולב הם נהנים מתוחלת חיים ממוצעת, בדומה לשאר האוכלוסייה, ובזכות הפחתת העומס הנגיפי למצב של undetectable הם אינם מדבקים, מה שמאפשר לפתח זוגיות עם אנשים שאינם נושאים את הנגיף ומצמצם את גילויי האפליה הנובעים מהפחד והסטיגמות.
ההתקדמות המבורכת הזו מלווה בתחושה מסוימת של ניצחון – הנגיף הובס, או לפחות רוסן, ואפשר להמשיך לחיות.
אך העובדה שנגיף ה-HIV כבר לא מוביל לאיידס ואינו מהווה סכנת חיים עבור נשאים מטופלים, אינה אומרת שהמלחמה הסתיימה. כיום יודעים רופאי ה-HIV לומר, כי השנים הראשונות של החיים עם הנגיף, בשילוב עם תופעות הלוואי של התרופות, מובילות להתפתחותן של מחלות נלוות בשלב מוקדם יותר מאשר אצל אנשים שאינם חיים עם הנגיף.
“ידוע לנו היום שאנשים שחיים עם HIV, סובלים ממחלות לב, כליה ועצם, בגילאים מוקדמים יותר מאשר אלו שאינם נושאים את הנגיף”, מסבירה ד”ר מרגלית לורבר, רופאת HIV בבי”ח רמב”ם ובחברה לרפואת HIV, “בהשוואה בין נשא בן 40 לבין אדם שאינו נשא באותו הגיל, הנשא הוא הרבה יותר חולה ומגלה יותר סימני זקנה ומחלות של אנשים מבוגרים”.
ישנם מספר גורמים המשפיעים על כך שאנשים החיים עם HIV יסבלו ממחלות אלו מוקדם יותר – הוירוס עצמו, התרופות, ואורח החיים.
הוירוס עצמו – למרות שהטיפול התרופתי המשולב מוריד את העומס הנגיפי לרמה שהנגיף בלתי ניתן לזיהוי (undetectable), בתקופה שבה הנגיף היה פעיל הוא הספיק להשפיע על הגוף. מכיוון שבעבר נמנעו מלתת את הטיפול מיד עם גילוי הנגיף, והעדיפו להמתין כמה שיותר על מנת לצמצם את השימוש בתרופות עד שמצב מערכת החיסונית חייב את נטילתן, נשאים רבים עברו תקופה בה לא היו תחת טיפול. תקופה זו, בה הנגיף היה פעיל בגוף, השפיעה על מערכות מסוימות בגוף, השפעה שתוצאותיה ניכרות כיום, כשהאנשים החיים עם HIV עשר וחמש עשרה שנה מתחילים לחוות.
התרופות המרכיבות את הטיפול התרופתי המשולב – תרופות מצילות חיים אך בעלות השפעות מצטברות על מערכות הגוף השונות, שחלקן אחראיות להתפתחותם של מצבים רפואיים שונים.
אורח חיים – במקרים בהם אורח החיים כולל הרגלים כמו עישון, אלכוהול וסמים, השילו של אלו עם השפעת הנגיף והתרופות, מזרזים את הזדקנות הגוף ואת הופעתם של מצבים רפואיים שונים.
“התרופות עשו הכי טוב בעולם, כי אנשים חיים בזכותן”, מדגישה ד”ר לורבר, “אבל היום יש לנו את היכולת והפריבילגיה לעצור ולהביט צעד אחד קדימה ולראות כיצד אנחנו משפרים את איכות החיים של נוטלי התרופות, ואיך אנחנו מונעים מחלות נוספות. מאחר שהיום זו מחלה כרונית ואנחנו מטפלים באנשים שהולכים ומתבגרים, יש המון תשומת לב לנושא של להזדקן או להתבגר בלי תחלואה נוספת. אחת המטרות שלנו כאנשים שדואגים לבריאותם של הנשאים זה לא רק לשמור עליהם בחיים, אלא לדאוג לאיכות חיים”.
כיצד פועלים להשגת המטרה ושמירה על בריאות הנשאים?
“הניסיון לימד אותנו את הקשר בין התרופות לבין מצבים רפואיים שונים, השלב הבא בטיפול בנשאים הוא כיצד לשפר נזקים שהתרופות גרמו ולצמצם את השפעתן על התפתחותן של מחלות נוספות אחרות. חלק מהתרופות מהדור הישן, שאנחנו כבר לא משתמשים בהן, גרמו להרבה מאד בעיות בכולסטרול ומחלות לב. אלו תרופות שכבר אינן בשימוש. אבל גם בתוך רפרטואר התרופות של 2017 עדיין יש מקום לשיפור. והמטרה היא להוציא משימוש תרופות שהן פחות טובות ולהכניס תרופות ששומרות על איכות החיים ועל הבריאות הכללית של החולה”.
האם קיימים תחליפים?
“חלק מהתרופות של הנשאים גורמות לאוסטאופורוזיס, שהיא מחלה של העצם, המאפיינת בדרך כלל אנשים מבוגרים ואצל נשאים רואים את זה בגילאים צעירים יותר בעקבות התרופות. כנ”ל לגבי פגיעה בתפקודי הכליות. אחד המאבקים של אנשי הרפואה העוסקים ב-HIV, הוא הדרישה להכניס לסל התרופות תרופות שמונעות תופעות לואי של העצם והכליות, אשר יחליפו תרופות אחרות, כדי לנסות לבנות מחדש את העצם ולשפר את תפקודי הכליות. לצערנו, נכון להיום המאבק לא נחל הצלחה”.
השפעת ה-HIV על מצבים רפואיים נלווים
ישנם גורמים רבים נוספים המובילים להתפתחותם של מצבי תחלואה שוניםם, ביניהם גיל, סגנון חיים, היסטוריה משפחתית, תרופות וזיהומים אחרים או מחלות כרוניות. אך עבור אנשים החיים עם HIV, נוכחותו של הנגיף בגוף, וכן נטילת התרופות באופן קבוע, עלולות להאיץ את התפתחותה של תחלואה נלווית:
בריאות העצם ואוסטיאופורוזיס – אצל חלק מהאנשים החיים עם HIV קיים סיכון מוגבר לפתח אוסטאופורוזיס (דלדול העצם), מצב המוביל לעצמות דקות וחלשות. מחקרים מראים כי עד 67% מהאנשים החיים עם HIV סובלים מעצמות חלשות בשל צפיפות עצם נמוכה ו 15% סובלים מאוסטאופורוזיס.
מחלות כליה – 30% מהאנשים החיים עם איידס מראים סימנים לכך שהכליות שלהם אינן פועלות באופן נורמלי – אחוז גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית.
מחלות כבד – תפקוד הכבד חשוב בין השאר לתהליך עיבוד התרופה על ידי הגוף. גיל ואורח חיים יכולים להשפיע על בריאותו של הכבד, אבל עבור אנשים החיים עם HIV הסיכון גדל, בעיקר אם מדובר בנשא HIV לא מטופל, בשימוש ארוך טווח של כמה מהתרופות.
מחלות לב – ככל שאנו מזדקנים, הסיכון למחלות לב וכלי דם עולה, ללא קשר למצב HIV. אנשים החיים עם HIV נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלת לב לעומת מי שאין לו HIV, זאת בשל הנזק שנגרם על ידי הנגיף.
מחלות ריאות – HIV אינו גורם למחלת ריאות, אך הוא יכול להשפיע על הריאות. לאנשים שחיים עם HIV סיכוי גדול יותר לזיהומי ריאות אם המערכת החיסונית שלהם הושפעה על ידי הנגיף. מחקרים מראים כי נגיף ה- HIV עשוי להגביר את הסיכון לפתח יתר לחץ דם ריאתי (PAH), מונח רפואי ללחץ דם גבוה בעורקים המספקים דם לריאות, בהשוואה לאלה שאינם חיים עם HIV
סכרת – למרות שמדענים עדיין לא בטוחים לגבי הסיבות המדויקות לכך, אנשים עם HIV נמצאים בסיכון גבוה פי 4 לפתח סוכרת מסוג 2 בהשוואה לאנשים ללא HIV. חלק מתרופות המשמשות לטיפול ב- HIV יכולות להיות קשורות בסיכון מוגבר לסוכרת, וגם הנגיף עצמו, יכול עם הזמן להגביר את הסיכון לסוכרת מסוג 2.
“אנשים רבים החיים עם HIV אינם מודעים לכל המצבים האלו”, מסבירה ד”ר לורבר, “אנחנו מעבירים כל הזמן מסרים שמדובר במחלה כרונית שחיים איתה, ותמיד הפרמטרים החשובים היו לראות שהאדם הוא undetectable, אבל יש הרבה פרמטרים מעבר, שלדעתי הנשאים לא מודעים להם בצורה מספקת. הרופאים היום מתחילים להתלבש על התחום הזה ולהסתכל על איכות החיים של הנשאים ולמנוע מהם תחלואה נוספת. אנחנו רוצים שאיש בן 40 שהוא נשא יהיה כמו חבר של בן אותו הגיל שאינו נשא”.
אחד הגורמים הרלוונטיים למעקב, אבחנה וטיפול בנשאים הם רופאי המשפחה, הפוגשים את הנשאים במהלך השנה. החברה לרפואת HIV פועלת לאחרונה בשדה עבודה חדש, שנועד להעלות את המודעות בקרב רופאי המשפחה לתחלואה נלווית אצל נשאים, ולאפשר להם לשים דגש בנושא בפגישותיהם עם מטופלים שהם נשאים.
“נשאים מגיעים למרפאת האיידס פעמיים בשנה”, מסבירה ד”ר לורבר, “אך בשאר המקרים, כשמתעוררת בעיה רפואית הם מגיעים לרופא המשפחה, כך שרוב המעקב אחר מצבם הבריאותי מתבצע אצל רופא המשפחה. רופא המשפחה הוא גם זה שיודע יודע איך לעקוב אחרי סכרת ולחץ דם, הרבה יותר מרופא HIV, והמטרה שלנו היא להעביר את הנשאים לאחריות רופא המשפחה. אנחנו נהיה בבתי החולים לצורך התייעצויות, מקרים קשים, אבל בשגרה רופא המשפחה יכול לטפל בנשאים. הדבר החשוב ביותר הוא שרופאי המשפחה והאנשים שחיים עם HIV יהיו מודעים למחלות הנלוות ל-HIV על מנת לבצע מעקב וטיפולים בהתאם. יחד עם שמירה על אורח חיים בריא, הכוללת תזונה בריאה, פעילות גופנית והמנעות מעישון, יסייעו לשמור על איכות החיים שנים ארוכות אחרי הנגיף”.
