אמיר אשור | צילום: IraQueer
“להיות גיי זה לא סקסי כמו דאע”ש, אז אנחנו לא מקבלים תשומת לב”. במילים אלו מתאר אמיר אשור את מצבה של קהילת הלהט”ב בעיראק, המדינה בה נולד וגדל.
לפני כמה חודשים עזב אמיר בן ה-25 את משפחתו וחבריו בעקבות איומים על חייו, שהחלו להגיע לאחר שהקים את ארגון IraQueer- הארגון היחיד לקהילה הגאה במדינה השסועה. אשור עבר להתגורר בשוודיה, על מנת לגייס כספים ותמיכה לעמותת IraQueer , אתה הוא מתכוון לרשום בשבדיה מאחר ובארץ מולדתו היא נחשבת ללא חוקית.
“זה קשה מאוד להיות רחוק מהמשפחה שלי”, אומר אמיר, “וככל שאני עושה יותר עבודה עבור IraQueer ויותר אנשים יודעים על זה, זה הופך להיות יותר ויותר בלתי אפשרי עבורי לחזור לעיראק, מאחר ופוליטיקאים ואישים אחרים בעלי השפעה הפסיקו לראות בנו קבוצת צעירים שמפרסמת מידע באינטרנט, ורואים בנו איום מובהק. קשה להיות כל כך רחוק מהבית ומכל מה שאני מכיר, אבל זה היה קשה יותר להיות בבית ולהיאלץ להתרחק מעצמי ומכל מה שאני מאמין בו”.
כשעוד התגורר בעיראק, היה אמיר קרבן ללעג והשפלה, ואף הותקף על ידי חבריו. “הם היו לועגים לבגדים שלי, לקול שלי, לגודל שלי, לכל”, הוא מספר, “אנשים נהגו לחבר כל דבר למיניות שלי, ואז להשתמש בו כעלבון. הרבה אנשים הפסיקו להסתובב איתי כי הם פחדו מהסטיגמה שהודבקה להם בשל כך”.
ככל שאני עושה יותר עבודה עבור IraQueer ויותר אנשים יודעים על זה, זה הופך להיות יותר ויותר בלתי אפשרי עבורי לחזור לעיראק, מאחר ופוליטיקאים ואישים אחרים בעלי השפעה הפסיקו לראות בנו קבוצת צעירים שמפרסמת מידע באינטרנט, ורואים בנו איום מובהק. קשה להיות כל כך רחוק מהבית ומכל מה שאני מכיר, אבל זה היה קשה יותר להיות בבית ולהיאלץ להתרחק מעצמי ומכל מה שאני מאמין בו”.
אמיר הצליח להתגבר על רוב העלבונות, בעיקר בזכות מעגל החברים הקרובים שלו, אך עדיין לא יכול להתחמק מההשפעה שהייתה לעובדה שהוא הומו על חיי היומיום שלו. לדבריו בעיראק זה בלתי אפשרי אפילו לדבר על הקהילה הגאה, וזה מה שהביא אותו להקים את IraQueer, במטרה לספק מידע מהימן ורלוונטי לקהילה הגאה בעיראק וכורדיסטאן.
“אנחנו חולקים את סיפוריהם של אנשים שחיו כל חייהם בעיראק והם ממשפחות עיראקיות. הם עברו את מערכת החינוך הרגילה ועבדו בעבודה רגילה, והם אינם שונים מאף אחד אחר. ההבדל היחיד הוא שהנטייה המינית שלהם שונה. אנחנו מנסים לקרב את האנשים לנושא ולפרסם כל דבר הקשור לקהילה הגאה, אפילו אם זו רק שמועה, כי לפעמים שמועות הן הדבר היחיד שיש לנו”.
“הנושא הגאה לא סקסי כמו דאעש”
אחד האיומים העיקריים לקהילה הגאה בעיראק הוא המיליציות החמושות בבגדד ובערים אחרות. “אחת המיליציות הגדולות והפעילות ביותר, שאחראית על מסעות הרג רבים בעיראק, הודיעה על שיתוף פעולה עם הממשלה שלנו לפני כמה חודשים, תחת השם ‘נלחמים בדאעש’. הפעולה המתועדת האחרונה שלהם התבצעה בינואר השנה, לאחר שביולי 2014, המיליציה הרגה 35 הומואים ועובדי תעשיית המין ביום אחד. אפילו לא דו”ח אחד נעשה על זה. ואף לא אדם אחד נכלא על הריגת אדם הומו”.
אמיר מוסיף כי אלו רק המספרים שהם מודעים אליהם. “כמה עוד אנשים פשוט נעלמו? במיוחד עם מה שקורה עם דאעש והאנשים שנעקרים מבתיהם. אנחנו לא יכולים לעקוב אחריהם והממשלה מתנכלת לארגונים החברתיים האזרחיים שמנסים להפעיל בתים בטוחים, ומאשימה אותם בניהול בתי בושת”.
מוקדם יותר השנה, הגישה עיראק דו”ח תקופתי לאו”ם, שלדברי עמיר אומר לא התייחס למצבה של הקהילה הגאה. “הממשלה העיראקית הציגה כל כך הרבה דברים שהיא עושה בצורה מושלמת, ואיך היא מנסה כמיטב יכולתה. אבל אלו קלישאות. ואנחנו ב-IraQueer משתדלים להדגיש ולפרסם כל הפרה שהם מבצעים”.
אמיר אשור | צילום: IraQueer
בעזרתו של ארגון OutRightsAction הבינלאומי, IraQueer פרסמו המלצות לקהילה בעיראק ולקהילות בינלאומיות נוספות, בנוגע לדרך בה הם יכולים לכפות על הממשלה להתחייב לסטנדרטים בסיסיים של זכויות אדם וזכויות להט”ב.
“גם אם ההומוסקסואליות היא נגד הדת והאסלאם הוא הכוח העיקרי של החוק בעיראק, הרג הוא בלתי חוקי. זה לא משהו שאנשים יכולים לדון ולהתווכח לגביו”, אומר אמיר. לדעתו, העולם ממעיט בחשיבותם של הקרבות העומדים בפני קהילת הלהט”ב בעיראק וכורדיסטאן, מכיוון שיש דברים יותר “סקסיים” המתרחשים בחלק זה של העולם, שמעניינים יותר את התקשורת. “דאעש הוא סקסי”, הוא קובע בפשטות, “כשזה מגיע לעיראק, אנשים חושבים שדאעש הוא הבעיה העיקרית. זה אותו הדבר עם סוריה, למשל. אנשים לא שמים לב למה שאסד עושה, הם צופים מה דאעש עושה. לצערנו, הנושא הגאה היא לא סקסי כמו דאעש, ואנחנו לא יכולים להתחרות עם תשומת הלב. זכויות חברי הקהילה הגאה נרמסות כאן בכל יום, ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון, למרות שזה מהווה הפרת זכויות אדם. עיראק אשררה מספר רב כל כך של אמנות בינלאומיות שנועדו לוודא שוויון זכויות לאנשים, ללא קשר לזהות המינית ומגדר שלהם. אז למה הקהילה הבינלאומית לא מטילה אחריות על עיראק על המעשים הללו?”
“אתה נולד עם המיניות שלך, אבל אתה לא נולד עם האמונות הדתיות שלך”
בחודש אוגוסט הכיר החוק העיראקי בהומוסקסואליות לעבירה פלילית, צעד ענק אחורה במאבק של IraQueer עבור זכויות להט”ב. בדו”ח שלה לאו”ם ממשלת עיראק ציינה בבירור כי ההומוסקסואליות היא מעשה נפשע על פי האיסלאם ולכן היא לא חוקית. בנוסף, עיראק מצדיקה את הפרת זכויות אדם שלה על ידי שימוש בעובדה שהיא נלחמת בטרור, ולכן זה הגיוני שבמדינה במצב כמו שלה יהיו מדי פעם הפרות.”.
לטענת אמיר השאלה היא אינה האם האיסלאם צריך ליצור מקום לקהילת הגאה, מכיוון שאלו פשוט שני דברים שונים. “אני מכיר הרבה אנשים שהם מוסלמים ולהט”בים באותו הזמן. האיסלאם מתנגד להומוסקסואליות, זה ברור. אבל האיסלאם גם מקדם אהבה ושלום ומתנגד לרצח, אז למה לא לבחור וללכת עם הערכים האלה במקום לבחור באלימות?”
אמיר אשור | צילום: IraQueer
“עיראק צריכה להיות מדינה חילונית”, הוא מוסיף. “חוקי האיסלאם ניתנו לאדם לפני יותר מ -1,500 שנה. אולי הם היו מותאמים בצורה יוצאת מן הכלל לתקופה ההיא, אבל היום רובם כבר לא רלוונטים. יכול להיות שיש אנשים שעדיין רוצים את הערכים הללו בחיים שלהם, אבל דת צריכה להיות פרקטיקה פרטית שכל אדם רשאי לבחור האם לחיות לפיה או לא, ולא חוק שכולם מחויבים ללכת אחריו. אתה נולד עם המיניות שלך, אבל אתה לא נולד עם האמונות הדתיות שלך”.
השקפות אלו של אמיר, יחד עם העבודה שלו עבור קהילת הלהט”ב, מעמידה אותו ואת עמיתיו בסכנה מתמדת, עובדה המצריכה אותם לפעול במחתרת. כדי לא ליצור לחץ מיותר על האחרים, כולם מתקשרים אחד עם השני דרכו, והוא הפנים הציבוריות היחידות המזוהות עם הארגון.
“רוב החברים שלנו אפילו לא מכירים אחד את השני,” הוא מסביר, “הסיבה העיקרית שאנחנו עובדים כך היא משום שחלק מחברינו הסכים להצטרף לפעילות, אבל לא היה מעוניין לדעת מיהם הפעילים האחרים כדי לא לסכן את עצמו ואותם. לכן החלטנו שנעבוד בדרך זו במשך תקופה, עד שכולם ירגישו בנוח להיות מחוברים אחד לשני”.
לצערנו, הנושא הגאה הוא לא סקסי כמו דאעש, ואנחנו לא יכולים להתחרות עם תשומת הלב. זכויות חברי הקהילה הגאה נרמסות כאן בכל יום, ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון, למרות שזה מהווה הפרת זכויות אדם
למרות שעבודת הצוות של IraQueer נעשית בסוד, עדיין מדובר סיכון עצום. “זו הסיבה שהרבה הפגישות שלנו הן מצומצמות מאוד, של ארבעה או חמישה אנשים, כך שזה לא יראה חשוד. וזו גם הסיבה שהן לא מתקיימות על בסיס קבוע”.
את הכוח להמשיך הם שואבים מהאנשים בסביבתם אך בעיקר אחד מהשני. “מה שמעניק לנו את הכוח זו התמיכה של האנשים. התרחבות הצוות שלנו חיונית לעבודתנו, והתמיכה שאנחנו מעניקים אחד לשנייה היא קריטית. יש לנו חלום עבורנו, וזה מה שמניע אותנו קדימה”.
אחת המטרות העיקריות של אמיר וחבריו היא לספר את סיפורם של הלהט”בים בעיראק וכורדיסטאן. “הרבה אנשים אומרים שלא הייתה הומוסקסואליות בעיראק, וכי התופעה הגיעה עם הפלישה של ארה”ב לעיראק בשנת 2003”, אומר אמיר, “כאילו האמריקאים הטילו פה פצצה גאה”.
אבל למרות הרעיון המגוחך, הנושא אינו בדיחה עבור אלו שחיים חיים כפולים על מנת להציל את חייהם. “הרבה אנשים נשואים ומנהלים חיים סודיים מהצד”, מסביר אמיר, שלדבריו לא מכיר אף הומו שחי מחוץ לארון בעיראק. “התרחיש הטוב ביותר הוא שתאבד את מקום העבודה שלך, את הלימודים שלך וכמעט את כל מה שיש לך בחיים, אפילו אם מדובר בפרויקט בהתנדבות. אבל זה בהחלט גם יכול לגרום לך לאבד את חייך”.
לדברי אמיר, יש מעט מאד מקורות מתוך הקהילה הגאה בעיראק וכורדיסטאן, ומעט מאוד מפורסם בנושא בעולם שבחוץ. “גם אם עיתונאים נשלחים לעיראק, הם מסכנים את חייהם אם הם שואלים על הנושאים האלה, במיוחד אם הם לא יודעים את מי לשאול. לאנשים בכורדיסטן למשל, אין שום מקור אחר על הקהילה הגאה במדינה מלבד האתר שלנו.
האתר שלנו לא חושף את הלהט”בים למה שקורה, אלא גם מציג לעולם את הצד שלנו בסיפור. עד שהקמנו את IraQueer היו באינטרנט מקסימום חמישה עד עשרה מאמרים בנושא הקהילה הגאה בעיראק באינטרנט. עכשיו, ל-IraQueer יש כ -3,500 קוראים המבקרים באתר מדי חודש, ויש לנו 4,000 עוקבים במדיה החברתית.
האם עיראק מוכנה לראש ממשלה גאה?
אמיר החל לעסוק בזכויות אדם בשנתו השנייה באוניברסיטה בעיראק, כשהיה בן 19. בהתחלה כמתנדב בארגונים לא ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים העובדים עם ילדים ונשים, ובהמשך כשהתקבל לעבודה עם שני ארגונים הממוקמים בניו יורק ופועלים לרווחת נשים בתעשיית המין, בתור נציגם המקומי. לא עבר זמן רב ואמיר הבין שהוא אינו ממלא את ייעודו. “העבודה עם ארגוני הצדקה הייתה חשובה אבל עסקנו רק בכיבוי שריפות בזמן מקרי חירום. לא עשינו שום פעילות שמגיבה לאירועים ומובילה לשינוי אמיתי. אז עלה לי הרעיון של הפעלת אתר כמו IraQueer, אבל בשביל זה הייתי צריך לצאת מהמדינה. גם המיניות וגם האקטיביזם שלי כבר היו ידועים בציבור, באמצעות שיחות וכנסים בהם השתתפתי, אז חשבתי למה לא פשוט לקחת את זה לשלב הבא ולהתחיל במשהו שבו אנחנו לא רק נעזור לקהילת הלהט”ב אלא גם נהפוך אותם לסוכנים פעילים ונבצע שינוי. כשאנשים התחילו להבין מה אני עושה, התחילו גם הבעיות. תורמים הפסיקו לממן, חברים הפסיקו לעבוד ולהתנדב איתנו. זה השפיע על כל ההיבטים של החיים”
למרות הקשיים בקיום הפעילות, אמיר אופטימי לגבי העתיד, ואפילו מעז לדבר על שינוי בדרגים הגבוהים. “אם אי פעם אחזור לעיראק אני רוצה להיות מסוגל לרוץ לתפקיד ראש הממשלה. אני רוצה שההזדמנות הזו תהיה זמינה. ואם זה לא אפשרי, אז אנחנו נעבוד עד שזה יהיה אפשרי”.
אך עד שזה יקרה, המשימה הראשונה ברשימתו של עמיר היא לעצור את ההרג. “אנחנו צריכים לגרום לכך שמצב בו אנשים מותקפים או נהרגים על בסיס נטייתם המינית יהיה בלתי אפשרי. זו המטרה מספר אחת שלנו. אבל כמובן שכמו בכל מדינה אחרת בעולם, אנחנו רוצים להיות חלק מתהליך השיקום של עיראק. ועיראק זקוקה נואשות לבנייה מחדש. היא מתמודדת עם בעיות בכל כך הרבה רמות. המדינה זקוקה ליכולות של כל אזרחיה, לא משנה עם מי הם ישנים. זה לא רלוונטי. אנחנו רוצים שוויון בכל דבר.”
לדבריו, גם האנשים בישראל יכולים לסייע להם להשיג את מטרתם. “הדרך הטובה ביותר לעזור לנו היא על ידי עידוד השלום” מסכם אמיר, “בעיראק, בישראל, ברשות הפלשתינית, בכל מקום. אנשים צריכים להבין שהבעיות איתן אנחנו מתמודדים הן לא בגלל שאנחנו להט”בים. הבעיות שלנו הן בגלל שאנשים באופן כללי מתקשים לקבל שונות ואינם מוכנים להבין ולהכיל את האחר”.
