צילום: יארא גדיר
אמש התקיימה הפגנה היסטורית של חברי וחברות קהילת הלהט”ב הפלסטינים. ההפגנה אורגנה על ידי עשרות ארגונים פלסטינים בהם אלקאוס, אסוואת, ועדאללה, בעקבות התקיפה שארעה ביום שישי שעבר מחוץ לבית דרור, במהלכה נדקר נער מטמרה ששהה בבית דרור.
המפגינים נופפו בדגלי גאווה, דגלי הקהילה הטרנסית ודגלי פלסטין, ועל השלטים נכתב: “קווירים נגד אלימות וגם נגד הטרדה מינית”, ו”השתיקה הורגת. הגיע הזמן שנגביר את קולנו”.
המסרים שנכתבו על שלטי המחאה הראשונה של להט”בים ערבים בערבית, מציגים אולי יותר מהכל את הכמות הגדולה של המאבקים אותם מנהלים הלהט”בים הפלסטינים, אל מול משפחותיהם, מנהיגים, עמם ולפעמים אפילו בינם לבין עצמם.
בערבית קהילת הלהט”ב נקראת קהילת המימ (האות מ’ בערבית) כיוון שכמעט כל זהויות הלהט”ב מתחילות במ’ (הומו – מית’לי, לסבית – מית’ליה, טרנס – מותחאוול, בי – ט’ונאי אלמויול), כאשר המילה מית’לי בערבית היא בעלת 2 משמעויות – הומו או כמוני.
אחד המאבקים הראשונים של הקהילה הלהט”בית-ערבית הוא המאבק להטמיע את השימוש במילה מית’לי במקום במילה שאד’ – מילה שתפסה בעבר תאוצה ומשמעותה – סוטה. על אחד מהשלטים נכתב “לא צריך להיות כמוך, אפשר להיות כמוני”.
“הבנתי שהמאבק הזה מצליח כי הבוקר אבא שלי שאל אותי אם ראיתי שהייתה אתמול הפגנה של המית’ליין”, מסבירה יארא קדיר, חברת קהילה לסבית שנכחה אתמול בהפגנה ההיסטורית בחיפה, “המאבק הצליח בזכות שימוש חוזר של חברי הקהילה והתעקשות על כך במעגלים המשפחתיים והתקשורתיים”.
שלט נוסף שהונף בהפגנה, עליו נכתב המסר “רוצים לחיות בין המשפחות שלנו בחברה שלנו”, חושף את המאבק של הלהט”בים מול משפחותיהם. אם נשווה את המאבק הלהט”בי-יהודי למאבק הלהט”בי-פלסטיני נוכל לזהות שבחברה היהודית תל אביב הפכה למוקד העשייה לצד 3 ערים גדולות (חיפה, ב”ש, ירושלים) במשך שנים. להט”בים רבים התרחקו מהמשפחות ומהקהילות בהן גדלו. והשלט הזה מספר סיפור על מאבק שבו הקהילה הלהט”בית-פלסטינית נלחמת על הבית. הפעילות מתפרשת גם על פני הישובים השמרניים ביותר ומיישמת יפה את האימרה האלמותית – אנחנו כאן ובכל מקום.
“בעיני מטרת האירוע אתמול הייתה העברת מסרים מלהט”בים פלסטינים למשפחות ולחברה שממנה הם מגיעות ומגיעים”, מסבירה יארא, “רצינו להעביר מסרים נגד פינק וושינג (שישראל משתמשת בקלף הלהט”בי על מנת לייפות פגיעה בזכויות אדם). למשל, אחד השלטים היה – “קווירים נגד נורמליזציה ופינק וושינג”, “לא רוצות לבקש מקלט מהכיבוש – רוצות חברה מחבקת”, בשלט הזה החברה הלהט”בית פלסטינית פונה לחברה הפלסטינית ומבקשת שיחבקו אותה בבית ושהיא לא רוצה להזדקק לעזרה הרחק בתל אביב, שזו אמנם אופציה שמאפשרת הישרדות אבל אינה חסינה מגזענות ואינה מספקת שירותים בשפה הערבית, ההזדמנויות בה לא תמיד שוות ללהט”בים הערבים. וכמשתתפת אני חושבת שהיה מאד חשוב שהשיח יתרכז בסוגיות הלהט”ביות פנים פלסטיניות.
על שלט נוסף נכתב – “שחרור פמיניסטי = שחרור טרנסיות”. “כל הארגונים הפמיניסטיים חתמו והשתתפו במחאה” מסבירה יארא, “אלימות מגדרית היא לא רק אלימות כלפי נשים אלא גם אלימות כלפי א.נשים עם זהויות מגדריות ומיניות שונות”.
צילום: יארא גדיר
מאבק נוסף הוא המאבק בחברה הערבית-פלסטינית כולה, שעדיין נמנעת מלהתבטא בסוגיות להט”ביות. אנשי ציבור מהחברה הערבית לא מתבטאים בסוגיות הקהילה הגאה, ומאד קשה למצוא מרואיינים להט”בים מחוץ לארון. אך משהו יוצא דופן מתרחש בחברה הפלסטינית בשנים האחרונות ובא לידי ביטוי לאחרונה, כשהטריגר הוא דקירת הנער מטמרה בשבוע שעבר, בעקבותיה שמענו גינויים מצד עיידה תומא (רשימה משותפת מטעם חד”ש), עלי סלאלחה ועיסאווי פריג’ (המחנה הדמוקרטי מטעם מרצ) ועו”ד נידאל עות’מן, סגן ראש עיריית טמרה שהתראיין ברדיו אלשמס והתייחסו ישירות למקרה. בנוסף, איימן עודא (יו”ר הרשימה המשותפת מטעם חד”ש) שגינה את המקרה שקרה בלי לציין מפורשות את המילה מית’לי.
לפני המחאה פורסמה הצהרת גינוי שקראה להשתתף בהפגנה, עליה חתמו עשרות ארגונים פלסטינים בהם אסוואת, אל כאוס, עדאלה (עו”ד לזכויות אדם – המרכז המשפטי למען זכויות המיעוט הלאומי בישראל), אגודת הפסיכולוגים הערבים, אורפוד שעבק בחמיק (ארגון סרבנים מהקהילה הדרוזית), בלאדנה (עמותת צעירים ערבים), עמותת אלת’קאפה אלערביה (התרבות הערבית), נשים נגד אלימות, איגוד בוגרי אוניברטיסאות ומכללות יוצאי ברית המועצות, ועוד מגוון ארגונים שהזדהו עם המטרה.
השינוי לא חל רק בהתבטאויות אלא גם במעשים – בשנים האחרונות מתקיימות פעולות עומק משמעותיות בחברה הלהט”בית פלסטינית משני צידי הקו הירוק – הוקם קו חם, מסיבות, סמינרים, הכשרות לעובדים סוציאליים, אוניברסיטאות, סדנאות לימוד ועוד. הפעילות הגיעה אפילו לשכם, עיר מחוץ לקו הירוק שנחשבת מאד שמרנית, שם התקיים דיון בסוגיות חברתיות פוליטיות הקשורות לגיוון מיני ומגדרי.
אתמול, שנים של עבודת שטח הגיעה לשיא – קיום של עצרת פומבית במושבה הגרמנית בחיפה של הקהילה הלהט”בית-פלסטינית. מדוע לא באחת הערים הערביות? “הפעילות השוטפת מגיעה גם לאזורים השמרניים ביותר”, מסבירה יארא, “אתמול היתה הפעם הראשונה שבכלל התקיימה עצרת באופן פומבי וגלוי. השאיפה והחזון הם להגיע גם לערים ערביות”.
