ההצגה “אמסטרדם בלוג” מציגה סיפור אהבה לסבי בצורה בלתי מתפשרת. יסמין בר-אור משוחחת עם שחקניות ההצגה על הנושאים הקשים שמעלה ההצגה ועל תגובות הקהל לסצנות האגרסיביות
“אמסטרדם בלוג” מספרת את סיפורה של אלכס, שעברה עם בן זוגה לאמסטרדם לאחר שחיו יחד תקופה קצרה בארץ. מאז שבן זוגה התאבד, חווה אלכס משבר עמוק וכותבת בלוג תחת השם מרגריטה בנושא סבל, אהבה ומוות. שלי- נערה ירושלמית חובבת צילום, המגיעה ממשפחה מפורקת ומתגלה כנערה אמיצה באופן מיוחד לגילה, נחשפת לבלוג של אלכס ומתאהבת בה, ומחליטה לנסוע בעקבות הלב ולפגוש אותה באמסטרדם.
“אמסטרדם בלוג” היא לא עוד הצגת תאטרון בידורית. היא מופע חוויתי ומדויק, בלתי מתפשר ובלתי קונבנציונלי. בראיון אינטימי וחושפני עם כוכבות ההצגה עסקתי בשאלה מה הופך את ההצגה הזו לחוויה כל כך ייחודית?
“החיבור לדמות מגיע מהתחושות שיש לרובנו, האמנים”, מסבירה ג’סיקה כראץ, המגלמת את דמותה של אלכס, “אנחנו לא מאמינים מספיק בעצמנו ובונים מערכת של הרס עצמי. זה לעמוד מול הפוטנציאל שלך בתקופות בהן צריך להתמודד עם כישלונות. דומה מאד למקום שבו אלכס רוצה ללכת עד הסוף למרות הכאב. להציל את עצמי או להרוס את עצמי לגמרי, זו לחלוטין תחושת האומן שלי”.
“הקונפליקט בין הרצון לחיות את החיים לרצון להישאר במקום החשוך הדיכאוני והבטוח שלה. כנראה שהיא נהנית מהסבל”. (ג’סיקה כראץ)
כראץ, בת 29, מיפו. נולדה בז’נבה שוויץ, שם גם למדה משחק. מאז שעברה לישראל לפני 5 וחצי שנים, כראץ משחקת באנסמבל של מרינה בלטוב ואריאל ברונץ bronzbelt company, תאטרון “תמונע” ו”צוותא”. לצידה על הבמה נועה הר ציון, בת 26, מתל אביב, למדה משחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. היום משחקת בתאטרון “גשר”, “תמונע”, “מידעטק” ובקבוצת הפרינג’ אורתו-דה שיצרה את סטונס הבינלאומית.
“מהרגע הראשון ידעתי שיש לי קשר מאד אישי לשלי” אומרת הר ציון, “היא מאד רחוקה ממני אבל מאד קרובה בהרבה מובנים. הצלחתי לזהות כאב משותף. הדמות עוברת דרך נקודות קיצון, זו קפיצה למים עמוקים, מעין מסע נפשי ופיזי שרציתי לעבור וללכת אתו עד הקצה”.
הצלע הנשית השלישית במחזה היא אנה פרנק. כמו שאנחנו זוכרים אותה מהתמונות, מחפשת הצלה ומימוש מעבר לגבולות חייה וממלאת את החלל הריק במציאות התלושה של שלי. את אנה פרנק מגלמת סוזאנה פפיאן, בוגרת ניסן נתיב תל אביב בשנת 2014 שכבר הספיקה לשחק בהצגות: “לא דובים ולא יער” של אלי ביז’אוי במדיטק, “מדיאה” בקאמרי, “ארץ פוק” בברונז בלט קומפני של מרינה בלטוב, וב”עקיצה טבעית” ו”התקפת לב” של אנסמבל ציפורלה.
אוננות על הבמה היא עדיין סוג של טאבו
ההצגה “אמסטרדם בלוג” מספרת כביכול את סיפורה של שלי המתאהבת באלכס. אך בפועל העלילה המסובכת היא רק מסגרת לדמויות העצובות הנאבקות בתוך עצמן, ואחת מול השנייה, על סיכוי לאושר לצד כאב ובדידות.
“לדעתי ההצגה היא על אהבה”, אומרת ג’סיקה, “יש בור של חוסר ענק בכל דמות והן דורשות מהצד השני לאהוב אותן כמו שהן, בלי שיאלצו לשקר או לרמות, נקי. אלכס רוצה לעזוב את המוות והבדידות ולכן נמשכת לחיים ולספונטניות של שלי ובעיקר מנסה להשתחרר מהפחד להיפגע”.
לדעתה של נועה, ההצגה עוסקת בלידה מחדש. “הרצון למצוא מישהו או משהו, להיאחז במשהו שיתקן אותך. הרצון למצוא קשר, חיבור. שלי מחפשת מישהו שיגרום לה לאהוב את עצמה ולחיות עם עצמה בשלום. היא יוצאת למסע בלתי מתפשר להיות עם אלכס שאמורה להיות זו שתשלים אותה. הבעיה היא שהיא חושבת שמישהו חיצוני יתקן אותה אבל זה לא כך בחיים.”
מה ריגש אתכן בהצגה?
ג’סיקה: “ההצגה מאפשרת לנו לעסוק בשאלות הקשות, אהבה היא לא תמיד משהו יפה ורומנטי, יש שם לפעמים אלימות ומיניות שמיטשטשים בניסיון לתחזק פנטזיה. ההצגה לא מדברת רק על או ללסביות היא מדברת עלינו כבני אדם.”
נועה: “לדעתי ההצגה נדירה מבחינת עומק, גם הבימוי של ראובן קלינסקי שהוא אמן שלא מתפשר וזה נורא מיוחד בעיני. השחקנים מביאים הרבה פתיחות והלכו רחוק למקומות לא קלים תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומעניינים. ההצגה בעיני מיועדת לאנשים רוצים לעבור חוויה אמיתית”
האם עשית הכנה מוקדמת כדי לשחק תפקיד לסבי?
נועה: “תוך כדי החזרות ראיתי סרטים שקשורים לנושא, קראתי ספרות גאה אבל בעיקר נהייתי הרבה יותר ערנית לסביבה שלי, הרבה השראה מהרחוב מבחינת יחסים ולבוש. ניסיתי לשים את עצמי במקומות שיאפשרו לי לחקור את מה שהדמות מרגישה. בסופו של דבר זה מה אני, נועה, מביאה כבן אדם לתוך מערכת יחסים, לתוך המחזה עם המטען שלי כדי להרגיש ולפעול.”
ג’סיקה: “לא ממש עשיתי הכנה מוקדמת, נכנסתי בתור עצמי ובתור בן אדם. התחושות והתשוקות זהות לדעתי. גם הדמות היא כזו שבן זוגה התאבד וזו בעצם פעם ראשונה שהיא חווה חוויה מינית עם אישה. לא פחדתי מהאינטימיות הנשית, התהליך האישי עם בחורה דווקא היה נח ונעים. על הבמה אני כולי אלכס ומחוץ לבמה אני חוזרת להיות ג’סיקה. מה שהיה מעניין הן דווקא התגובות של הקהל ובעיקר גברים לסצנות של נשיקה או אוננות על הבמה. שוב ושוב הציפו אותי בשאלות כמו: “למה זה כל כך אלים?” וטענו שיש משהו לא נח או לא סקסי בזה. זה גרם לי לחשוב, למה אנחנו כחברה מחזיקים בגישה שבה אלימות, אגרסיביות ורעב משויכים רק לגברים? זה לחלוטין האיר אור על הראיה הגברית לגבי מיניות נשית ותפיסת הסקס, אוננות על הבמה בכלל הרגישה להם כסוג של טאבו, זה הפתיע אותי.”
ההצגה “אמסטרדם בלוג” לא פוחדת לגעת בנושאים רבים וכואבים, זה הכוח והחולשה שלה. הדמויות לעיתים קשות, לא נעים לאהוב אותן ולא רוצים להתחבר אליהן הן אפילו מעוררות אנטגוניזם אולי פה טמון היופי שבהן. אמסטרדם בלוג בעיקר לא מתפשרת כיצירה ומאפשרת הצצה נדירה לתוך נפשן של הדמויות בדרך שכמעט ולא נראית על בימות התאטרון הישראלי.
“אמסטרדם בלוג” | 20.5.16 בשעה 20:00 | תאטרון תמונע תל אביב |
הנחה לקוראי WDG – כרטיס בודד ב- 45 ₪ (במקום 65) וכרטיס זוגי ב- 85 ₪ (במקום 130).
רכישת הכרטיסים בטלפון 035611211. קוד המבצע ‘בלוג זוגי’.
