לשון הגמרא: ׳החושד בכשרים לוקה בגופו׳, אפתח ואומר כי אין בכוונתי לעבור על אזהרה זו בשורות הבאות, אך מודה על הניסיון לחלץ מתוכן עובדות מוצקות מבלי לעשות שימוש בלשון נקייה.
המתקפה ההומופובית מתחדשת עת מתקרבות הבחירות, היא נוכחת בחיינו. בשבועיים האחרונים נחשפנו גם לביטויה ולצערנו הרב גם להשלכותיה. הפעם מתקפה זו מתחפשת למבצע להגנת “המשפחה הנורמלית” או מכונה בשם -“טובת הילד”, אך רבים התושבים והאזרחים החוששים כי זוהי פעולה גסה נגד המשפחות של הקהילה הלהט”בית.
אין צורך לציין כי עד כה זכויותינו וזכויותיהם של צאצאינו אינן מעוגנות דיין בחוק, וכי לעיתים קרובות מדי עולים לכותרות פוליטיקאים ומנהיגי דת למיניהם המנסים לנעול את שערי עולמות החברה, הזכויות והרוח ולהשאירנו מחוצה להן. הקמפיין האחרון, המסעיר את הלבבות ואת השכל, נדמה לפרק נוסף באופנסיבה רבת הימים של כוחות החושך והשנאה נגד חברות וחברי הקהילה הלהט”בית, תהליך אשר תכליתו הבלעדית היא לזרוע איבה. על החברה כולה מוטל להביא לקצו של תהליך זה ולקרב את הגאולה, וכן על מערכת המשפט ועל המחוקקותים לקדם את השינוים הנדרשים על מנת למנוע את הופעתם מחדש של ניבי התעוב.
על סמך השלטים אשר פורסמו פשט הדברים הוא כי אין מדובר בהגנת “המשפחה”, אלא על תעמולה טעונת ביטויים מתועבים ועל פעילות תוקפנית נגד המשפחות הלהט”ביות ונגד הלהט”בים בפרט. באופן פומבי האידיאולוגים של קמפיין זה מנסים לרכוש לגיטימיות בעיני חלק מהציבור ולשם כך אינם מתביישים להפעיל אלימות סימבולית נגד האוכלוסיה הלהט”בית ונגד ילדות וילדים, נערות ונערים ועוד אנשים רבים אשר הינם חלק במשפחות מכל הסוגים. הצהרותיהם הן ביטוי שנאה, רגש אשר הוא תועבה לאדם וקל וחומר ליוצרו, ככתוב ׳לא תשנא את אחיך בלבבך׳. חובת כל איש ואשת צדק למהר, לקיים את הציווי ׳הוכח תוכיח׳ ולהציל נשמות אלו מישראל. חובתנו למחות על התנהגותם הלא ראויה, אך לשם כך נחוץ לנסות לפענח את המשמעויות הנוספות ולא את פשט הפעילות שלהם בלבד.
“האידיאולוגים של התעמולה בחרו לא להכיר בעוול אשר נעשה, או בנתונים המדאיגים הן של ההומופוביה בחברה והן בשיעורי ההתאבדות כתוצאה ממנה, אלא לפגוע בזולת ולעלות על מוקד הציבורי את הכשרים בתקווה שכולנו נשכח את ההתרחשויות המטלטלות, את ריקון תוכניותיהם הפוליטיות ואת ריקבון מעשיהם”
מה מניע אותם? ומהם מניעי השוקלים לבחור במפלגות אלו בקלפי? מדוע יש המתעקשים להגדיר ולהגביל את תבניות המשפחות? מהו האיום עבורם של קיום משפחותינו? במידה וכוונתם “לרפא” את הלהט”בים, איזהו הטיפול אותו הם מציעים למען משפחות נוספות אשר לא עונות לקריטריונים שהם מציבים? ומה יעלה בגורלן? האם כוונתם לפסול את כל המודלים השונים מלבד המודל שהם מציעים: אבא ואמא? או שמא מדובר בניסיון להשתיק את קולם של הלהט”בים אשר בסביבתם, כדי שיראו וייראו ויירתעו מלהכריז פומבית על חייהם ועל הזוגיות שלהם?
אינני יכול לענות על שאלות אלו, אך בעקבותיהן עולה קושיה נוספת המטרידה אותי עד מאד – הייתכן כי לא עלו במחשבותיהם ההשפעות השליליות והתוצאות ההרסניות של דבריהם על ילדיהם? רוב הלהט”בים גדלנו וחונכנו בחיק משפחות “נורמטיביות” ו”נורמליות”, עם הורים הטרוסקסואלים “נורמלים”, חלקנו בקרב משפחות דתיות ודתיות מאד. משתנים אלו לא השפיעו על נטייתנו המינית לשנותה, אך דברי ההומופוביה הקשו ומררו את חיינו ודחפו אותנו אל משברי אמונה ואל מסע לא פשוט אשר עלול היה לסכן אותנו ולהרחיקנו מן הערכים החיוביים עליהם גדלנו ומן המסורת אשר אנחנו אוהבים ונאמנים לה.
נחוץ להודות למובילי התעמולה ההומופובית הזו על הדאגה למען הילדים שלנו, גם אנו דואגים לילדים שלהם כי אנו היינו פעם הילדים הללו, היינו חשופים אל המסרים המפחידים והשוללים את קיומנו ותקוותנו הייתה כי דורות ההמשך לא יחשפו להם. היינו מצפים לשמוע את זעקת ההורים המתנגדים לפגיעה בילדות, ילדים ובני נוער במוסדות החינוך הסגורים, גם כאשר פגיעה זו מתבצעת על ידי מנהיג רוחני מבוקש ומפורסם, זאת חובה מוסרית, דאגה אמיתית וביטוי לאהבה, ובנוסף מצווה הרי נאמר ׳לא תעמוד על דם רעך׳. הדרך בה האידיאולוגים של התעלומה בחרו היא לא להכיר בעוול אשר נעשה, או בנתונים המדאיגים הן של ההומופוביה בחברה והן בשיעורי ההתאבדות כתוצאה ממנה, אלא לפגוע בזולת ולעלות על מוקד הציבורי את הכשרים בתקווה שכולנו נשכח את ההתרחשויות המטלטלות, את ריקון תוכניותיהם הפוליטיות ואת ריקבון מעשיהם.
לכל קבוצה זכות לשמור על ערכיה ואורחות חייה, בתנאי שאינה פולשת לגבולות חופש הזולת והחוק נשמר. השיח בנושא משפחות רלוונטי לימינו, שיח מבוסס על למידה וכבוד ולא על שנאה, אותה שנאה אשר מאיימת בהחרבת בתים ומשפחות כאשר אחד או אחת מבני המשפחה מצהירים על היותם להט”בים. מסורת ישראל היא פלורליסטית ומבוססת על התחדשות, כך עמנו התגבר על מכשולים ושרד שנים רבות, ובחלוף הדורות התרחשו שינוים, נוספו רעיונות והתפתח גוף הלכתי עשיר. זאת יכולה להוות דוגמה לחברה שהעם חושק בה, חברה פתוחה, פלורליסטית, חיה ונושמת, חברה המקיימת את עיקרון ׳ואהבת לרעך כמוך׳ בלב שלם. נאמנים אנו למסורת זו בלי לחייב אף אחד לערכים שלנו ולאורחות חיינו, אך דורשים כבוד הדדי. זה לשון העם אשר לא בוחר במשפחה אלא במשפחות, צאו וראו, ראוי לו לאדם לצאת ולחפש את מקומו בחברה, ללמוד ולהיות הוא עצמו, להשתלב במקום שיהיה נטול שיפוטיות והטלת סנקציות על ביטויי אהבתו.
בישראל יש במרחב הציבורי מקום לכולם, על כולנו ליצור מרחב בטוח ופתוח לשיח על משפחות וזהויות מבלי לשלול את השונות. מן המקום הזה נאמר כי לא ניתן שיקחו מאיתנו את מוסד המשפחה וגם לא את זהותנו הדתית והרוחנית. לא ניתן, אלא נמשיך להתנגד ולתבוע את לשון השנאה, את לשון התועבה. ובקלפיות נצביע אף ורק במפלגות המגנות על זכויותינו, ונהיה א-נורמלים.
הכותב, אליהו פרץ, הינו רבה של קהילת סיני בתל אביב.
