החבדניקים – מחזמר ישראלי כהלכתו

מישהו למעלה (או, ברוח המחזמר הזה – אלוהים) אוהב את טלי אורן (“בילי שוורץ”, “היירספריי”, “צ’פלין”, “אנני”, “לא מתחתנת”).

כזכור, אורן היתה אמורה לככב ב”מצחיקונת” בתיאטרון הקאמרי אך מיה דגן גנבה לה את התפקיד. בסופו של דבר “מצחיקונת” התגלה כמיושן, היה כישלון קולוסאלי וירד מהר מהבמה. ואורן, שניצלה בעור שיניה, המשיכה לנסוק בשמי התיאטרון כאחת מכוכבות מחזות הזמר המובילות, העסוקות והמוערכות ביותר בארץ.

עכשיו היא מגיעה בפעם הראשונה אל בימת הקאמרי, לתפקיד שנתפר בדיוק למידותיה במחזמר “החבדניקים”. וממש במקרה זה קרה כשמיה דגן נפרדה הקאמרי.

בכל הקשור למחזות זמר, שהפקתם כרוכה בהרבה יותר כסף מהפקה של הצגה רגילה, תיאטרון הבימה מנצח בשנים האחרונות את הקאמרי בנוקאאוט. בעוד ש”אוויטה”, “עלובי החיים”, “סימני דרך” “עוד חוזר הניגון”, ו”מאמה מיה” שעלו בהבימה זכו להצלחה גדולה, הרי ש”לילה לא שקט”, “פשוט לאהוב”, “שיגעון המוזיקה”, “שורת המקהלה” ו”מצחיקונת” בקאמרי הצליחו הרבה פחות.

הפעם אני סבור שמדובר בסיפור הצלחה של הקאמרי, ואני צופה ש”החבדניקים” יהיה להיט מטורף וירוץ הרבה זמן. אז טלי אורן יכולה לחייך חיוך רחב, כי היא הגיעה לקאמרי בדיוק ברגע המתאים ולא רגע אחד לפני.

צילום: שמחה ברבירו

דקה וארבעים שניות

זהו סיפורם של יהודה וחיים – זוג אחים תאומים מכפר חב”ד שנולדו בהפרש של דקה וארבעים שניות, הגיעו “לגיל מופלג” (23) ולא הצליחו עדיין להשתדך. יהודה הוא גאון בתורה שמסרב לכל שידוך שמציעים לו, כולל אחד ממש מוצלח – בתו של רב מקובל בתורה. חיים אחיו הוא בחור מקסים אך הוא לא הבמבה הכי צהובה בשקית, אז כל חסודה שמנסים לשדך לו מסרבת להיפגש איתו שוב.

השניים נוסעים לתל אביב כדי למצוא שידוך, שם הם פוגשים בשדכנית עתירת ניסיון. היא מתעקשת לשדך לחיים מישהי שדווקא מעוניינת בו, אך הוא לא ממש בעניין שלה. התאומים מגיעים לאזור התחנה המרכזית החדשה ומסתבכים עם מאפיונר בעל מועדון סליזי, שמעסיק עובדים זרים בתנאים מחפירים. אבל – סוף טוב הכל טוב כמובן.

טלי אורן נפלאה כאן בתפקיד השדכנית חדורת המטרה. היא שרה נהדר ומשחקת נהדר, כהרגלה בקודש (אח, משחקי המילים כאן פשוט כותבים את עצמם).

רפאל עבאס (מהסדרות “כיפת ברזל” ו”שנות הירח”) עושה כאן תפקיד נהדר בתור האח הלא יוצלח, ועופרי ביטרמן (שכיכב בווירטואוזיות במחזמר “צ’פלין”) מקסים כאן כאח המוצלח.

אוראל צברי (“שבאבניקים”, “שנות ה-90”, “הסיפור שלנו” וכמובן “רוקדים עם כוכבים”) משחק כאן מצוין, ומוכיח שהוא יודע גם לשיר. זהו תפקידו הראשון בתיאטרון, ואני משוכנע שעוד נראה אותו על הבמה בתפקידים נוספים.

יניב סוויסה כמאפיונר ודניאל סטיופין כעוזר שלו (הלא הם שני הקצבים מ”קופה ראשית”) הם ליהוק מושלם, ויש כאן עוד שתי הברקות ליהוק של ממש.

ההברקה הראשונה היא מאיה לבני, שחקנית וזמרת מצוינת שנולדה בוויאטנם ובגיל שלושה חודשים אומצה והגיעה לארץ, ומגלמת כאן עובדת זרה. והברקת הליהוק השנייה היא אלעד אטרקצ’י (הברמן הגיי מ”רינגו” – אם לא ראיתם אז רוצו) שמשחק כאן תפקיד של מעצב שמלות כלה תל אביבי גיי ביום, ודראג קווין בלילה.

צילום: שמחה ברבירו

סטריאוטיפי, אבל זרמתי

בסצנה הראשונה של אטרקצ’י ממש כעסתי על הייצוג הסטראוטיפי של הגיי כהומואית מוגזמת – בעל סלון כלות, נשי, מוחצן, מענטז, לבוש בבגדים פרחוניים ומדבר בנש. כל זה המשיך גם בנאמבר בו הוא מעכס, שר בלשון נקבה, לובש בגדי רשת וכולם מסביבו נושאים דגלים בצבעי הקשת.

אבל בהמשך שיניתי את דעתי (זה קורה לפעמים). אחרי הכל, הנאמבר הזה מגיע בתגובה לאמירה של יהודה החב”דניק שהמעצב הגיי הוא “נשמה אבודה”. אז השיר המדובר, “זאת תל אביב, מותק”, הוא בעצם קריאת תיגר על הלהט”בופובים שחושבים שלהיות להט”ב זה מגעיל, נגד הטבע או חטא איום ונורא. בדיוק כמו במצעד הגאווה בתל אביב, כך גם המעצב חוגג כאן את זהותו המינית מבלי להתנצל, והוא לא ייתן לאף אחד לדרוך עליו. הוא הולך עד הסוף עם מי שהוא ומה שהוא, אז תכלס – כל הכבוד לו.

וחשבתי לעצמי גם, שקצת הומור עצמי לא יזיק לי. כי שמתי לב שהקהל מסביבי לא צחק עליו אלא צחק איתו, שזה משהו אחר לגמרי. ובסצנה של הנשיקה בין שני גברים נרשמה התלהבות בקהל, ובסצנה של החתונה החד-מינית מישהי לידי אמרה לבעלה “תראה, שתי כוסות” (כאילו דא – לא ראית חתונמי?).

אז במחשבה שנייה נרגעתי. אכן, הגיי פה מוצג בצורה סטריאוטיפית, אבל אולי זה דווקא יכול לעבוד לטובתנו. במיוחד כשיגיעו ועדי עובדים או קהל משדרות או – שומו שמיים – מנתיבות. ואם מישהו אחד בקהל ישנה ולו במעט את דעתו אחרי שיצפה בזה, דיינו. ומי שלא יקבל אותנו כמו שאנחנו – שיאכל את השטריימל שלו.

ואהבתי את העובדה שאטרקצ’י הוא גיי מחוץ לארון ולא סטרייט שמגלם דמות של גיי. זה עוד צעד מבורך במגמה שמתפתחת בארץ ובעולם בשנים האחרונות – ליהוק להט”בים לתפקידי להט”בים. תוסיפו לכך את העובדה שאטרקצ’י הוא שחקן, זמר ורקדן מצוין, ותיהנו ממנו לפחות כמו הגברת מכיסא מס’ 11.

צפו בשיר “זאת תל אביב מותק” בחשיפה ראשונה ב-WDG

הכל בזכות הקורונה

“החבדניקים” הוא מחזמר ישראלי משובח, בדיוק כמו שמחזמר ישראלי צריך להיות. ושימו לב שלא ציינתי כאן “מקורי”. כי הסיפור אולי מקורי, אבל מי ששוחה במחזות זמר ימצא כאן רפרורים רבים למחזות זמר מוכרים. יש כאן רפרור ממש ברור ל”בוק אוף מורמון”, וגם ל”קברט”, “שיקגו” “וויקד” (סחטיין טלי – זה היה נהדר), “אנני”, וכמובן “שני קונילמל” ו”כנר על הגג”.

אבל מה אכפת לנו בעצם? כל הנ”ל נהדרים אז למה לא “לשאוב מהם השראה”. העיקר שזה לא עוד מחזמר ג’וקבוקס מאוס שכל כך פופולרי בארץ בשנים האחרונות – זה לא עוד סיפור שנתפר משירי אריק איינשטיין, שלמה ארצי או נעמי שמר, ועוד מעט יעלה גם “מרי לו” על פי שירי צביקה פיק. אז אני אומר די – סבלנו מספיק. תביאו לי יותר “החבדניקים” ופחות “סימני דרך” בבקשה.

קצרה היריעה מלהזכיר את כל הקאסט, אז אגיד קולקטיבית שכולם כאן מצוינים. אגב, יש כאן דאבל קאסט בחלק מהתפקידים, ומי שיצא לו לראות את הדאבלים שיבח גם אותם.

ומחיאות הכפיים סוערות גם לכל העוסקים במלאכה. אודי גוטשלק, שכתב את המחזמר, הוא כוכב ילדים שכותב גם המון תסריטים והצגות לילדים.

לגוטשלק התפנה זמן בתקופת הקורונה אז הוא כתב את החבדניקים ופנה לאלעד פרץ, מוזיקאי צעיר ומוכשר שרקח כאן מוזיקה מצוינת. זוהי הצגת התיאטרון הראשונה שיצרו השניים למבוגרים, ואני סבור שגם לצמד הזה צפוי עתיד מזהיר בתיאטרון.

גלעד קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי וגיי מחוץ לארון בחייו הפרטיים, ביים במקצוענות ביחד עם גוטשלק. והכוראוגרפיה של אביחי חכם, שחתום על הכוריאוגרפיה ברוב המחזות בארץ בשנים האחרונות (ועל האירוויזיון, ואקס פקטור, ודה ווייס ומה לא), מעולה כתמיד.

ולשיחוק נוסף – שהתחיל ב”בילי שוורץ” והתגלה כהצלחה מטורפת – את המחזמר מלווה תזמורת המהפכה הנהדרת בניצוחו של רועי אופנהיים. וכדי שנהיה ממש בטוחים שמדובר בתזמורת חיה – קמחי השכיל לשלב אותה עם הנעשה על הבמה. בסצנה אחת הנגנים לבושים כאברכים ומתפקדים על תקן כלייזמרים, ובסצנה אחרת הם לבושים בלבן ומשמשים כתזמורת חתונות. מחזמר עם תזמורת חיה אמנם יקר יותר אבל בעיניי אסור להתפשר על כך, וכשמדובר בתזמורת המהפכה זה תענוג כפול ומכופל.

בכלל, ניכרת כאן השקעה רבה – גם בתפאורה של ערן עצמון המבריק (מי שראה את “אהבה ומגפה” יודע על מה אני מדבר), גם בתאורה האפקטיבית של במבי, וגם בתלבושות המדויקות של אורנה סמורגנסקי (השמלה הראשונה של השדכנית – לפנתיאון).

בשורה התחתונה – “החבדניקים” הוא מחזמר חובה לכל מי שאוהב תיאטרון במיטבו.

צילום: שמחה ברבירו

החבדניקים, תיאטרון הקאמרי, שדרות שאול המלך 19 תל אביב. מאת: אודי גוטשלק, בימוי: גלעד קמחי ואודי גוטשלק, מוזיקה: אלעד פרץ, ניהול מוזיקלי: אמיר לקנר ואלעד פרץ, כוריאוגרפיה: אביחי חכם, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: אורנה סמורגונסקי, תאורה: אבי יונה בואנו (במבי), הפקה: חיים סלע ועדי פולק, דרמטורגיה: גור קורן וגלעד קמחי, עיצוב סאונד: ניראל שרון.

בהשתתפות: טלי אורן/ שני שאולי, עופרי ביטרמן, רפאל עבאס, יניב סויסה/שלומי קוריאט, אוראל צברי, דניאל סטיופין, אלעד אטרקצ’י, מאיה לבני, מתן און ימי, יפעת זהר כהן, דור אוחיון, אור משה, גלעד מרחבי, אלונה טננבאום, בר קליין, אופק זרקו, רועי ניב, טופז אבדנג, אנטולי שנפלד, עדי מיוחס, שי שטרית, שחף בוארון/רפאל בנימין, אדיר בובליל, יעל דובר.

כרטיסים ניתן לרכוש כאן.