לגדול כלהט”ב באורנית זו לא חוויה מיוחדת מאשר לגדול בכל מקום אחר. הייתה לי ילדות די רגילה לדעתי. בערך בכיתה י’ התחלתי לעבור עם עצמי תהליך פנימי שבסופו השלמתי עם עצמי שזה בסדר לאהוב בנים, ואפילו הצלחתי להוציא את המילה הכה מפחידה מהפה ולקשור אותה אליי: אני הומו.
אבל זה היה לפני כמעט שמונה שנים. שמונה שנים קדימה ואותו ילד מפוחד בארון הופך לאדם הרבה יותר בטוח בעצמו, הרבה יותר צבעוני ולא מתנצל. מן הסתם הגיע השלב באבולוציה הגאה שחשבתי על אקטיביזם והתבאסתי מאוד שכנראה זה לא בשבילי, כי אני לא איש כריזמטי, וביטחון עצמי בכמויות אין לי, או בקיצור – אני לא עשוי מחומר שיכול להנהיג מחאות ולצעוק במגפון סיסמאות. הרבה זמן אכלתי סרטים עם עצמי על זה. אבל כנראה לגברת קארמה ואדון מרפי יש דרכים משלהם לגרום לדברים לקרות.
ככל הנראה הייתי נשאר עם מחשבות של תסכול על כך שאין דרך מתאימה עבורי לשנות את המציאות. אבל לפני בערך שנה הכל השתנה, כשקיבלתי הודעה בפייסבוק מעובדת במועצה באורנית, היישוב בו גדלתי. בהודעה, שנשלחה לקראת חודש יוני, כתבה לי עובדת המועצה כי עלה רעיון שראש המועצה מקדם אותו בעצמו, והוא להקים ועדה במועצה שתהיה אחראית על קידום ענייני להט”ב ביישוב, והם מזמינים תושבי היישוב בני הקהילה הגאה להשתתף ולהשפיע.
ההודעה נשלחה אלי בזכות צעד לכאורה לא רלוונטי וחסר משמעות שעשיתי לפני כן – בתקופה בה פורסם על הרבה אירועי גאווה שהתקיימו בפעם ראשונה במקומות רבים בארץ, תייגתי בעקביות את ראש המועצה ואת הדף של היישוב בפייסבוק בפוסטים האלו ושאלתי “מתי באורנית?”, וכך עובדת המועצה הגיעה אליי.
זה מאוד החמיא לי וכמובן שאמרתי כן. כל כך ריגש והלהיב אותי שהמציאות פותחת לי דלת באופן שמתאים לי.
שנה אחרי, חודש יוני 2021, בגלל כל מיני אילוצים הוועדה די דעכה. לא מזמן שלחתי הודעה בקבוצת הווצאפ של הוועדה על כך שכל רמת גן כוסתה דגלי גאווה וממש בא לי שנתלה דגלי גאווה גם באורנית. סיפור ארוך, אבל אחרי הרבה דיבורים והתייעצויות, הגענו למסקנה שדגלים ואירוע גאווה זה כנראה יותר מידי עבור אורנית, לפחות בהתחלה.
זה מאוד ביאס אותי אבל הבנתי שעדיף להתחיל עם משהו מאשר להשאר בלי כלום. וככה עלה הרעיון לקיים אירוע התרמה עבור גוף כלשהו בקהילה הגאה, מתוך המחשבה שאירוע מהסוג הזה יהיה קל יותר לתווך לתושבי היישוב. בית דרור נבחר והאירוע נקבע להתקיים ב12.8 באורנית. אני סופר מתרגש, לצערי ב2021 עדיין לא מובן מאליו שהמועצה לקחה על האירוע חסות ואחריות. לא הייתי צריך להפיק בעצמי את האירוע. אני לא לוקח קרדיט, הקרדיט הוא של המועצה שבסופו של דבר גרמה לאירוע לקרות.
לפני כמה ימים אחת מעובדות המועצה שמקדמות את האירוע והייתה חלק מהוועדה, שלחה לי הודעה בווצאפ שריגשה אותי ברמות: “הצליח, לקח לך זמן”. אז נכון, אני לא יכול להתלהב שהפקתי אירוע ראשון עבור הקהילה הגאה ביישוב בו גדלתי, ונכון, זה לא מוגדר אירוע גאווה מהסיבות שהסברתי למעלה, אבל, ויש פה אבל חשוב, כי זו הפואנטה שלי: אפשר לשנות מציאות גם מאחורי הקלעים, לא חייבים להוביל מצעדי גאווה, לחסום כבישים ולצעוק סיסמאות בהפגנות. זה גם חשוב, אבל חשוב באותה מידה ליזום, ליצור ולעשות רעש, גם אם זה רעש שקט. לפעמים זה כל מה שצריך בשביל לשנות את המציאות, או לפחות להתחיל בשינוי. כל מה שצריך בשביל זה הוא אנשים שיש משהו שמפריע להם והודעה בפייסבוק. כל כך קל ופשוט.
אז קדימה, תפתחו את הרשתות החברתיות, תמצאו משהו שמעניין אתכם ושלחו הודעה, לכו תדעו לאן זה יגיע… אולי עוד תשנו את העולם או לפחות את המקומות בעולם אשר עליהם אתם יכולים להשפיע. לי זה עבד!
