צילום: מולטימדיה ון ליר
בכל שנה מעניק מכון ון ליר בירושלים את פרס ון ליר לעבודות גמר מצטיינות במדעי הרוח. הפרס, שמחולק מדי שנה מאז 2014, מיועד לתלמידי תיכון ונועד להעלות את המודעות לחשיבותם של מדעי הרוח בקרב תלמידי בתי הספר העל־יסודיים ולעודד כתיבת עבודת גמר בתחומים אלו.
מדי שנה, עשרות רבות של תלמידות ותלמידים מכל רחבי הארץ ומכל פלחי האוכלוסייה במדינת ישראל מגישים לתחרות עבודות העוסקות בתחומים שונים של מדעי הרוח, לרבות ספרות, היסטוריה, תנ”ך, לשון, מחשבת ישראל, פילוסופיה, יהדות, ספרות ערבית, שפה ולשון ערבית, דת האסלאם, ארכיאולוגיה, אמנות, קולנוע ומוזיקה.
גם השנה, בצל הקורונה, הוגשו לפרס ון ליר לעבודות גמר מצטיינות במדעי הרוח למעלה מ-100 עבודות. מדובר בתלמידות ותלמידים הלומדים ב-46 בתי ספר שונים מישובים מכל רחבי הארץ, מכרמיאל ועד באר שבע ומכל פלחי האוכלוסייה במדינת ישראל.
בין הזוכות והזוכים נמנה גם נועם סעד, תלמיד תיכון אזורי מקיף ע”ש י.ח. ברנר, אשר כת על הקשיים העולים מתוך תפיסת הזהות הקווירית. העבודה, שנכתבה בהנחייתה של מיכל יון, היא עבודה פילוסופית-מחקרית, אבל גם, תהליך של גילוי ותהליך אישי.
מימין לשמאל: פרופ’ שי לביא, ראש מכון ון ליר בירושלים; ד”ר יוכי פישר, המשנה לראש המכון, ונועם סעד
צילום: מולטימדיה ון ליר
נועם, תלמיד תיכון אזורי מקיף ע”ש י.ח. ברנר, נולד ומתגורר ברחובות. במהלך שלוש שנים האחרונות הרחיב נועם את לימודיו בכימיה ובפילוסופיה במסגרת לימודיו בתיכון.
תחת הכותרת: “אם אין אני לי מה לי וכשאני לבדי מי אני? התבוננות בקשיים העולים מתוך תפיסת הזהות הקווירית ויישובם באמצעות מושגי “האחר” ו”הפגיעות”, חוקר נועם את התיאוריה הקווירית, שואף להתחקות אחר עקבותיהם העיוניים של נפילים, ומנסה להבין את הגותם ואת השלכותיה על המציאות ככלל, כמו גם על המציאות הפרטית שלו.
באופן זה, חוקר נועם לא רק את הזהות הקווירית העיונית אלא גם את הזהות הקווירית שלו עצמו, את קווי המיתאר שלה, את התוכן שלה ואת המשמעות שלה ביחס אליו ואל העולם. במסגרת זו, שתי שאלות מחקר הנחו את נועם במהלך הכתיבה: הראשונה, הרשמית: “מיהו הפרט הקוויר וכיצד (אם בכלל) הוא מסוגל לפעול במרחב מתוך הזהות הקווירית שלו?” והשנייה, האישית: “מי אני, ומה הזהות שלי אומרת עליי ועל יחסיי עם העולם בו אני חי?”.
בעבודתו, משלב נועם בין כלי מחקר עיוניים שעוצבו בהגותם של פילוסופיות ופילוסופים כדוגמת: באטלר, בובר, לוינאס ורוזמרין. נועם יוצא מנקודות המבט שלהם בתחום הקוויריות ו/או הזהות וחוקר באמצעותן את המציאות בה אנו חיים. בעבודתו בוחן נועם את תשתית הרעיון הקווירי דרך מושגי הכוח, הזהות והפוליטיקה, תוך התייחסות ליחסי הגומלין ביניהם. כחלק מהמחקר מתבונן
נועם בהשפעות של הפעולות החזרתיות, הרצוניות והבלתי רצוניות שלנו, על מבנה הזהות ועל הזהויות שמתאפשרות כתוצאה מאותם מופעים מגדריים. מעיון ביקורתי זה, עלו מספר קשיים הנוגעים לגישתה של התאוריה הקווירית לזהות, שהעיקרי ביניהם הוא חוסר היכולת של התיאוריה הקווירית לכונן זהות משמעותית בעלת יכולת להשפיע על המציאות.
אי לכך, מציע נועם בעבודתו גישה בשם “הקוויריות האחרת”, שמקבלת את שמה מתוך היותה בנויה על גבי הרעיון כי האדם הוא לא ייצור פרטני, אלא יצור שהווייתו שלובה בהוויית בני האדם האחרים הסובבים אותו. במקביל, מתייחסת “הקוויריות האחרת” ישירות לפגיעות של פרטים קוויריים, ומזהה בה כוח מניע לפועלם. כך, “הקוויריות האחרת” מאפשרת נתיב חלופי לכינון הזהות שבתומו הפרט חופשי יותר, מקורקע יותר בסביבתו, ובעל רשת תמיכה קיומית. בסיכומו של דבר, טוען נועם באמצעות רעיון “הקוויריות האחרת “כי, כפי שניסח זאת היטב ג’ון דאן: “שום אדם איננו אי כולו משל עצמו, כל אדם הוא פיסה מן היבשת, חלק מארץ רבה”.
בשנה הבאה מתכוון נועם לתמצת את העבודה שלו למאמר; להעמיק עוד בתורת הפילוסופיה באופן עצמאי; להשתלב עד כמה שניתן בתנועות אזרחיות אקטיביסטיות שחשובות בעיניו, וליהנות גם קצת מהחופש לפני השלב הבא בחייו. נועם מאמין במחויבות האנושית של כל אחד מאתנו כלפי יתר אחינו ואחיותינו, ומקווה לראות את האמונה הזו מתממשת בעולם שלנו במהרה.
