צילום: דניאל לרנר
הגיוון מחזק אותנו. רב תרבותיות מעשירה אותנו כחברה.
דמיינו שולחן קבלת החלטות שמתמודד עם אתגר. ככל שהשולחן יהיה מגוון – כך הפתרון יהיה יצירתי, יכלול עושר זוויות ורבדים, יונגש ליותר ציבור ורמת האחריות והאכפתיות כלפיו תעלה.
כששר חינוך שבא מהציונות הדתית נכשל בלשונו זה מייצר דימוי כוזב על הקהילה של הציונות הדתית כולה. המונח הרווח הוא “פגיעה ברגשות הדתיים”. אמירה זו היא אחת האמירות הפוגעניות ביותר שנתקלתי בהן. הדתיים הם לא מקשה אחת. מדובר בציבור מגוון ומורכב ככל הקהילות. יש לי חברות וחברים להט”בים מהציונות הדתית, ויש לי משפחה בציונות הדתית, ויש לי שותפות ושותפים בציונות הדתית ואני שומעת את הקולות.
יותר קולות ויותר מוסדות נוקטים עמדה ברורה בעד אחדות המשפחה וערבות הדדית; כנס גאה מדהים באוניברסיטת בר אילן, שעמדה בגבורה מול איומים, ראשי ערים ומועצות פותחים את הדלת לקהילה הגאה, אפילו במועצות דתיות. מי שהעביר תקציב במשרד החינוך לקהילה הגאה ממנו נהנות חושן ואיגי – הוא לא אחר מאשר בנט. הלהט”בים הדתיים יוצאים אט אט מהארון, מתארגנות בארגונים ועושות עבודה מדהימה בקהילות שלהן.
גם בחוגים הדתיים ביותר תופסת תאוצה ההבנה שלהט”ב זה מרכיב זהות, שטיפולי המרה לא באמת עובדים ושמדובר פה בדיני נפשות ופיקוח נפש. אחוז האובדנות בקרב להט”ב דתיים ודתיות גבוהים פי כמה וזה מחיר שאף אחד לא אמור לשלם.
בשורה התחתונה אני לא רוצה לשפוט אדם, שתרבותית שונה ממני בעיניים שלי. יש אמת שהיא מעל כל זה ושכולנו נוכל להסכים עליה – כולנו כאן להישאר והקיום של הקהילה הגאה הוא מציאות חיה ונושמת. זאת כבר הפעם השניה שהרב רפי פרץ אומר דברים שאינם רגישים כלפי ציבור שהוא אמון עליו ומחולל סערה ציבורית.
הרב פרץ, אתה שר החינוך, כבר פעמיים טעית בלשונך. ביהדות של כולנו נכתב – “חיים ומוות ביד הלשון”. הגיע הזמן לקחת אחריות על המילים שלך, לכנס וועידה בעניין הקהילה הגאה, לוועידה תזמין להט”ב מהציונות הדתית ותלמד את הנושא. תזמין את נציגות בת קול, חברותא, ושב”ל, עמותות של להט”ב דתיים מהקהילה שלי ומהקהילה שלך ותבנה את הגשר הזה. יש לך ברשימה א/נשים מופלאים כמו עידית סילמן, אחריה אני נהנית לעקוב ולראות איך אפשר, בשביל שלום ביתך, לפתוח את הלב ולשפוט לכף זכות.
אפשר למקסם את המשאב האנושי כשהמנהיגות, האחריות והמגאפון נודדות בהתאם לסיטואציה. חינוך זה מנהיגות.
,מכל מלמדיי השכלתי”. שר חינוך טוב מבין שחינוך אמיתי פועל ל-2 הכיוונים, מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה.
כשהתותחים שותקים המוזות רועמות. אני מחכה בציפייה ליום בו נבין ששלום בית בתוכנו יביא ליצירה, שמחת חיים והגשמה.
קיבלנו מתנה מדהימה, מתנת החיים. אפשר להעביר את החיים בהישרדות אבל אני מעדיפה הגשמה.
את הטור הזה אני מקדישה לסבתא שלי, מרים אבו ז״ל, שעל ערש דווי ציוותה לנו בצוואתה מצווה אחת – אחדות המשפחה.
