צילום: שיר רם
לכולנו יצא לשמוע קונספציות מיזנטרופיות שוביניסטיות ולהט”בפוביות כמו “נשים מעכבות את יעילותו של הצבא ולא צריכות להתגייס לקרבי”, “זאת תקופה מפחידה עבור גברים”, “לא מבין את הצורך של הומואים להחצין את עצמם”, “מצעד הגאווה הוא פרובוקציה שנועדה להכניס אצבע בעין של הציבור השמרן” ועוד..
לרוב, נשמע את הטענות מפיהם של גברים שאלוהים החסיר מהם את האינטליגנציה, אבל הלב מתכווץ כאשר אנו שומעים את הטענות על ידי נשים או להטבפא”קים (שלא תטעו, אלוהים פסח גם עליהם).
לפיל יש שם: הומופוביה מופנמת – מצב בו להטבפא”קים מפנימים עמדות ורגשות שליליים כלפי גילויים הומוסקסואליים בקרב הפרט עצמו ובקרב אחרים, ואפליית נשים מופנמת – מצב של אפליה מינית שבו נשים מאמצות גישה של אפליה ודיכוי כלפי נשים אחרות.
רק בעולם בו מתקיימת היררכיה חברתית מגדרית מובנית, נוכל לקבל תופעה מחרידה כמו זו, של חברי קבוצת שייכות המסתייגים ופועלים כנגד קבוצתם. אותם אנשים חווים דיסוננס קוגניטיבי (סתירה פנימית) בין קבוצת השייכות המוחלשת לבין השאיפה להרגיש שווים ולגיטימים. הדיסוננס עמוק עד כדי כך, שהקונפליקט מוביל אותם לאמץ גישות פוגעניות ומסיתות בקבוצת הזהים אליהם.
בהיבט הפמיניסטי פוליטי – כשקמות להן פוליטיקאיות שיוצאות וחותרות כנגד תפיסות פמיניסטיות רדיקליות, עלינו להתייחס לדיכוי המופנם כאל תופעה שמציבה את ההתקדמות אל עבר חברה שוויונית מהיסוד בסכנה. מפלגות צעירות (דוגמת זהות) שרצות לכנסת עם אג’נדות אנטי פמיניסטיות: התנגדות לגיוס נשים לקרבי, תמיכה בנירמול הזנות בחברה ועוד.. כל זאת, כשמתווספות לסכנה מפלגות שמרניות בדה לגיטימציה של נשים בפוליטיקה.
אנו עומדים על קצה הסכין בשאלת עתידנו החברתי, שלי יחימוביץ’ התייחסה לכך בצורה מדויקת לכבוד יום האישה, כשאמרה: “הנאורות, הקדמה והשוויון לנשים שהן נושאות בכנפיהן – הן לא בהכרח תהליך שנע קדימה. הוא יכול גם להיעצר בחריקת בלמים, או לסגת לאחור, לעולם אפל, מתסכל ומיושן, ולמחוק בקלות הישגים כבירים של המהפכה החשובה בכל הזמנים: המהפכה הפמיניסטית”.
בהיבט הלהטבפא”קי פוליטי – פעם אחר פעם אנו שומעים את אותה טענה משמימה מפי פוליטיקאים ומובילי דעת קהל להטבפא”קים שמגיעות לנו זכויות מאחר ששירתנו את מדינתו, אנחנו משלמים מיסים וכו’. אבל מהות הדמוקרטיה אינה לעמול עבור זכויות, אלא קונספט בסיסי יותר – זכויות האדם צריכות להינתן לאדם מעצם היותו בן אדם.
אני לא מאמין במשחק הזול של מי תרם יותר ומי כן מוכיח את נאמנותו למדינה, שכן כך נוצרת תודעה של מי נכון לקבל זכויות ומי לא – סיטואציה שיפוטית שכזו משמרת את חוקי המשחק של היררכיה חברתית. כמו שהבנו, במקומות בהם יש היררכיה חברתית יש דיכוי מופנם.
לסיכום, כולנו סובלים מהפטריארכיה.
הכותב דון קרליק, בן 20, הוא בוגר מכינת רבין, תנועת החלוץ וקורס תשתית
