אחרי שנתיים בהן העניק בית לכמה ליינים חדשים וצעירים, שהולידו קהילות חדשות ותרבויות מגוונות, המועדון החשוך והאינטימי נסגר לטובת הרחבת השפגט. הליין האינטימי והבועט, שביקש לאזן את אחיו הגדול וסולידי, הצליח ליצור תרבות לילה חדשה, אך לא הצליח לייצר מודל כלכלי שיאפשר את המשך קיומו.
“החזון של המיני גובש קצת בספונטניות”, מסביר אמרי קלמן, מבעלי השפגט, “הרגשנו שיש לנו צורך בחוויה של מסיבת גייז, שלא דורשת להתרחק ממרכז העיר לפינות מרוחקות. בנוסף, השיפוץ של השפגאט והפתיחה במהלך היום משכו קהל בוגר יותר, סולידי יותר, וחשבנו שטוב יהיה לאזן את זה עם אח צעיר, בועט ותזזיתי. ציפינו שהמיני קלאב יהיה מקום כיפי לפרוק בו אנרגיות ולקבל אנרגיות חדשות. שהוא יהיה סקסי וחמוד, שיווצרו שם מפגשים אינטימיים בין אנשים וקבוצות שלא חשבו שיכירו. וירקדו יחד. קיוויתי שהמיני יהיה קרש קפיצה יציב ובטוח לעסקים חדשים, לשותפויות חדשות ולרעיונות חדשים”.
האם המיני עלה על הציפיות?
“בנושאים מסוימים המיני עלה מעל לציפיות ובנושאים אחרים הוא לא עמד בהן”, מודה קלמן, “המיני הצליח להיות בית לליינים חדשים, לייצר חוויות מוצלחות לבליינים רבים והוא אכן איזן את האנרגיות הבוגרות של השפגאט עם רוח צעירה. לא הצלחנו להפוך את זה לרווחי. בהתחלה היה לנו חשוב שהכניסה תהיה חינם אבל לא הצלחנו לייצר הכנסות ראויות לבעלי הליינים שעבדו קשה. החלטנו לאפשר לליינים לגבות דמי כניסה סמליים, אבל גם במצב הזה המיני קלאב לא הצליח להפוך לעסק רווחי בפני עצמו”.
ואכן, במהלך השנתיים בהן היה פעיל, נוצרו במיני ליינים רבים שהשתמשו במקום כהשראה, במה או קרש קפיצה בכניסה לחיי הלילה של העיר הגדולה. הליינים הרבים שנולדו וגדלו בו, כמו הטינופת, הזותי, הלילה והביסי, בחרו להפרד מהמקום שהביא אותם לעולם ועזר להם להתפתח ולשתף אותנו מה יש ב”מיני קלאב” שאין באף מקום אחר?
לילה – זה תמיד עצוב לראות ״גן סגור״
מה בא קודם, הלילה או המיני?
“חשבנו לעשות משהו מגניב שיהיה בו מוזיקה ערבית וישראלית עם דגש על תימנית כי זה חיבור בין העולמות”, מסבירים בעלי הלילה ניב מליחי וחאדר אבו סאייף, “חשבנו על המיני לפני הקונספט של המסיבה כי רצינו משהו קטן ואינטימי שיגרום למי שמגיע להרגיש מצד אחד בבית ומצד שני בחינה בבית”
איך אתם זוכרים את המסיבה הראשונה?
“קצת לא האמנו שזה קורה לנו. היה כל כך כיף ואנשים עפו. זה מסוג הדברים שנותנים תקווה שמרגיש פתאום שהצרות של הבחוץ נשארים בחוץ פה כולם מתקבלים באהבה ועינטוזים”
איך הרגשתם כשנודע לכם שהמיני הולך להיסגר?
“זה תמיד עצוב לראות ״גן סגור״ והמיני הוא גן המשחקים של המון קהילות בתוך הקהילה ולפעמים הוא אפילו עוד בר שכונתי לדרינק אז עצב זו ההרגשה ששלטה”
האם הליין ימשיך להתקיים גם בלי המיני?
“לא בטוחים לגבי זה אבל לעולם לא נגיד ״לעולם לא״
מי הבליין/ית שבא/ה גם ביום הכי קר בשנה?
“אלה שמצאו במקום נחמה וחיפשו משהו קצת יותר בוגר בעולם המוזיקה מזרחית/ערבית ואני וניב כמובן. היו מכל הסגנונות- ערבים יהודים מזרחים אשכנזים היו אפורים לסביות קוקסינליות טרנסגנדריות, הומואים, סטרייטים מכל הקשת ומכל הצבעים וזה מדהים לראות כמות ומגוון שונה כ”כ של אנשים במיני הקטן והכל היה מבושם בהרמוניה מושלמת”
זותי – לולא המיני, מי בכלל חשב לפתוח ליין?
מה בא קודם, הזותי או המיני?
“אם נתייחס לזותי ולמיני קלאב כמו הביצה (זותי) והתרנגולת (מיני) אז אין ספק שהתרנגולת הייתה קודם”, מסבירות מורי באום, בתי עזרי וקרן סויסה, “קיבלנו מהבעלים הצעה לפתוח ליין מסיבות לנשים בימי רביעי, ומאותו רגע הראש לא הפסיק לעבוד. בוא נגיד שהאווירה המעושנת והסקסית במיני עברה לילדה הקטנה והסוררת שלנו והיא חלק בלתי נפרד ממנה. הקלאב הקטן הזה היה חממה לליינים מתחילים – טינופת, לילה, ביסי, מיקס, כולנו קיבלנו קרקע בטוחה לפרוח ממנה, ולולא המיני, מי בכלל חשב לפתוח ליין? אז עם כמה שקשה לנו לדמיין את החיים בלי זותי, סביר להניח שהיא לא הייתה מגיחה לאוויר העולם”
איך אתן זוכרות את המסיבה הראשונה?
“וואו אנחנו באמת לא זוכרות, לא ידענו בכלל למה לצפות. במבט לאחור, הכי כיף להיזכר בפדיחות, הבירות נגמרו והמוזיקה נפלה פעמיים ועדיין היה ערב מושלם”.
איך הרגשתן כשנודע לכן שהמיני הולך להיסגר?
“המיני נסגר?!”
האם הליין ימשיך להתקיים גם בלי המיני?
“בטח שזותי תמשיך להתקיים גם אחרי המיני! אמנם זה קשה ומעייף לעבור דירה, אבל זות הזדמנות טובה לעורר אנרגיות חדשות (ולסלון גדול ליותר אורחות)”
מי הבליין/ית שבא/ה גם ביום הכי קר בשנה?
“יש לא מעט בלייניות קבועות, אבל יש מספר מצומצם של א.נשים שאנחנו זוכרות את מספר הפעמים המדויק שהן פספסו מסיבה (כמובן שהוצאנו להן מייל נוזף)”
מיקס – אם לא היה את המיני, כמעט ובטוח שלא היה לנו את המיקס.
מה בא קודם, המיקס או המיני?
“הקמנו את המיקס מכלום בעיקרון”, מסביר עמיתי זיו, “אני ורוב התחברנו ממש במיניקלאב עם האנשים שם ורוב היה גם תקופה סלקטור, ואז פשוט ערב אחד שיכור אמרנו למה לא בעצם, והמנהל של המיני בזמנו נתן לנו את האופציה לפתוח את המיקס. אם לא היה את המיני, כמעט ובטוח שלא היה לנו את המיקס”
איך אתם זוכרים את המסיבה הראשונה?
“המסיבה הראשונה הייתה וואו, אני ורוב הפכים שונים בעסקים – אני מאוד ביצועיסט בהכנות אבל בתוצר הסופי אני חרדתי ולחץ תמידי, ורוב הוא המאזן, המרגיע, האיש שמאמין שהכל יהיה בסדר. אבל היה מדהים, זה היה משוגע שכל הפליירים והצילומים והעבודה שעשינו השתלמה”.
איך הרגשתם כשנודע לכם שהמיני הולך להיסגר?
“בפן האישי והמקצועי זה היה כואב, התחברנו למקום, לאנשים ולאווירה הנקייה שהוא נתן לנו. אהבנו את המיני ואהבנו את המיקס עם האנשים המיוחדים שהוא ידע להביא בימי שישי”
האם הליין ימשיך להתקיים גם בלי המיני?
“המיני נסגר וכך גם המיקס לעת עתה, לכל אחד מאיתנו יש את התכנונים שלו. אבל בהחלט זאת הייתה חוויה מהממת ומלמדת”
מי הבליין/ית שבא/ה גם ביום הכי קר בשנה?
“זאת השאלה הכי קשה כי יש לנו חבורה מדהימה שמגיעה כל מסיבה – דניאל, מיטל, סיוון, עדן ואופיר. ברגע שיש חוסר של אחד/ת מהם אתה מבין שמשהו לא טוב בערב הזה”.
ביסי – היה להם חשוב לאפשר גם לקהילות אחרות למצוא מקום
מה בא קודם, הביסי או המיני?
“הרעיון להקים את הליין התחיל בשיתוף פעולה מלא עם המיני”, מסבירה נעמי סרוסי מליין הביסי, “חשבנו על זה כמה פעילות ביסיות באותה תקופה ואז נוצר החיבור עם המיני בצורה מאוד טבעית ועם הרבה רצון טוב ועידוד מצד הצוות שם. היה להם חשוב לאפשר גם לקהילות אחרות למצוא מקום וזה באמת מה שקרה. לא היינו מצליחים לעשות את זה בלעדיהם”
איך אתם זוכרים את המסיבה הראשונה?
“המסיבה הראשונה הייתה מטורפת, הגיעו 230 א.נשים מגוונים ומהממים והרגשנו שעשינו את הדבר הנכון אחרי הרבה חששות שהיו לנו”.
איך הרגשתם כשנודע לכם שהמיני הולך להיסגר?
“כששמענו שהמיני הולך להיסגר היינו מאוד עצובות כי המיני הוא כמו בית והיה הראשון שנתן לנו את ההזדמנות לגדול ולהתפתח למקום שאנחנו היום”.
האם הליין ימשיך להתקיים גם בלי המיני?
“לשמחתי אנחנו כן מתכוונים להמשיך במתכונת דומה אך שונה, כרגע באוזן בר ובהמשך נחליט בהתאם לקהל ולצרכים של הקהילה הביסית”.
מי הבליין/ית שבא/ה גם ביום הכי קר בשנה?
יותם דרורי שהוא גם ממפיקות הליין וגם האחרון לרקוד על הרחבה גם כשהדיג`יית יורדת.
טינופת – מקום ששימש כאלטרנטיבה להמון אנשים
מה בא קודם, טינופת או המיני?
“תרשו לי לספר לכם שטינופת זה בכלל ליין שהתחיל בירושלים, בפאב ה”וידאו” מסביר אלירן הרוש, “יחד עם נעם וינר, שחשבה לעשות ערב מוסיקה סליזית תחת השם “טינופת”, אירחנו על העמדה כל מיני אנשים עם טעם משובח וזבלי במוסיקה שיודעים לעשות פייד אין וייד אאוט בין השירים. זה היה ערב שרץ פעם בחודש במשך כמעט שנתיים עד שעברנו ביחד לתל אביב, עבדתי בשפגאט במשך שנה ואז קצת אחרי שעזבתי הקימו את המיני ואימרי קלמן הציע לי לעשות שם ליין. בהתחלה התחמקתי כי לא ידעתי בכלל מה זה אומר להקים ליין, אבל אימרי לא פראייר וכשהוא מזהה פוטנציאל הוא לא משחרר עד שזה מתממש, כשכבר נעניתי להצעה, הדבר הראשון שחשבתי שצריך לעשות זה להקים את “טינופת” לתחייה, ביקשתי מנעם את רשותה להמשיך את מה שהיא התחילה (בלי אחוזים כמובן), היא נתנה את ברכתה ומאז הכל היסטוריה”
איך אתם זוכרים את המסיבה הראשונה?
“אני קיבלתי את היום הכי קשה וקשוח במיני, את מוצ”ש, ומראש אמרתי לעצמי שאם זה יכשל לפחות יהיה לי תירוץ טוב שלא תלוי בי. היה צריך למצוא שפה גרפית חדשה ורעננה שתלווה את הליין. ידעתי שאני רוצה שזה יהיה מאויר, שזה לא יהיה דומה לשומדבר שנעשה בחיי הלילה בעיר ושיהיה לזה פן הומוריסטי. לצורך המשימה גייסתי את שרון וזנה, חבר טוב ומעצב גרפי מעולה, הוא עזר בפיצוח הלוגו והשפה הראשונית. המסיבה הראשונה, כנגד כל מה שצפיתי, הייתה מפורקת, אי אפשר היה לזוז במיני. נטע-לי איילון, גם חלוצה ירושלמית, הייתה למעשה הדי.ג’אית הראשונה שניגנה בליין והכל היה קסום, הגיעו למיני המון אנשים סקרנים שרצו לראות מזה הליין הזה עם השם המתריס והאיורים הורודים של הבולבולים”.
איך הרגשתם כשנודע לכם שהמיני הולך להיסגר?
“זה עורר אצלי המון תחושות, המון מחשבות וגם לא מעט עצב. אני מאוד אוהב את המיני, עם כל המגבלות שלו ועם כל זה שהוא קטן ומחניק ומעושן וחשוך ועם תקרת הזכוכית המאוד ברורה שלו, זה עדיין היה מקום ששימש כאלטרנטיבה להמון אנשים שלא בהכרח אוהבים מסיבות ענק ואני חושב שבמישור הזה היה למיני תפקיד מאוד חשוב בנוף של חיי הלילה של תל-אביב, הוא משך אליו קהל מחוץ לעיר, הוא הוליד המון חברויות וחיבורים לא צפויים. אני כן חושב שעדיין יש מקום וצריך שיהיה קלאב קטן לרקוד בו, מקום שהוא לא האומן, הבלוק וכו’ ואני בטוח שבעתיד יהיה מי שירים את הכפפה הזאת שוב”.
האם הליין ימשיך להתקיים גם בלי המיני?
“חד משמעית. טינופת תמשיך להתקיים כל עוד הקהל ירצה שהיא תמשיך להתקיים. לי באופן אישי חשוב לתת את החוייה הכי טובה שאני יכול, את החוויה שאני כבליין הייתי רוצה לקבל, הן מבחינה מוסיקלית, הן מבחינת האוירה והאנשים והן מבחינת המעטפת הגרפית של הדבר הזה.
התכניות שלנו להמשך הם להתשקע לעונה הקרובה בלימה לימה, פעם בשבועיים כל מוצ”ש.
מעבר לזה, תהיה מסיבת טינופת במועדון ה”פרגמון” בירושלים, בקרוב תהיה הפקת פורים (הפתעה!) נוצצת, יש המון תכניות לעתיד, סבלנות, רק התחלנו לטנף”.
מי הבליין/ית שבא/ה גם ביום הכי קר בשנה?
“יש המון אנשים קבועים שבאים גם בלילות הכי גשומים שיש וזה הכי מדהים שלא משנה מה מזג האויר וכמה סוער בחוץ, הרצון לחוות ולרקוד ובמקרה הזה גם לטנף, חזק יותר מהכל. אני אתן את עצמי כדוגמא כי לפני שאני בעלים של ליין, מאייר או מעצב או אני בליין של טינופת, ולפני כל דבר שאני עושה אני חושב קודם כל כבליין. במסיבה עצמה הגבול בין בליין לבעלים מאוד מיטשטש, מצד אחד אני רוצה לרקוד, לשתות, לעשן ולהכיר אנשים ומצד שני אני בחרדה תמידית שהכל יתפקד כמו שצריך, שיגיעו מספיק אנשים, שהמוסיקה תהיה מושלמת, שלכולם יהיה כיף ושכולם יהיו שיכורים, בקיצור יש פה איזשהו פיצול אישיות שאני מנסה להתגבר עליו”.
סגירתו של המיני מתבצעת במקביל לסגירת השפגט לרגל שיפוצים, במטרה לאחד את החללים ולייצר קלאב ראוי לסטנדרט הבילוי של העיר.
“החלטנו לשפץ את השפגאט והבנו שזאת ההזדמנות שלנו לעשות צדק היסטורי ולאפשר לכל החללים להתאחד”, מסביר אימרי קלמן, מבעלי השפגט, “המקום היה זקוק לרענון וכך גם הצוות, המוצרים והמיתוג. השפגאט הוא בית של קהילה והרבה מהלקוחות שלנו הם לקוחות חוזרים, אנחנו מחוייבים לספק להם את הרענון והריגוש של השינויים. הסטנדרטים של הבילויים בעיר מתעדכנים כל הזמן ועלינו לעשות הכל כדי שהשפגאט יעמוד בחוד החנית של הסטנדרטים האלה, ביחס לכל מה שקורה בעיר”
אחרי השיפוץ הראשון הופתענו לגלות חלל מרשים ומזמין שהיה בית עבור הקהילה שלנו. מה מצפה לנו אחרי השיפוץ השני?
“כיף לשמוע! אנחנו מקווים שנצליח להפתיע אתכם שוב. הכוונה שלנו היא להפוך את החלל למרשים אף יותר ולהפוך לבית טוב יותר לקהילה ולחברים של הקהילה”.
