צילום תום כהן: משה ציטיאת | עופר ניסים:David Shankbone | CC BY 3.0
בחודש הבא יתקיים ערב התרמה לאיגי, ארגון הנוער הגאה, במסגרתו יתקיים קונצרט של “תזמורת ירושלים מזרח ומערב” במחווה לעופר ניסים. במילים אחרות: קונצרט של תזמורת המשלבת מוסיקה ערבית ומערבית במחווה לאומן המוסיקה האלקטרונית, דאנס וניו-יורק האוס, ללא ספק המופע המוסיקלי המסקרן של השנה.
נדמה שמיקס כזה יכול לצאת רק מחיבור של שני אומנים שחלק ממה שמאפיין אותם זה היכולת לייצר תערובות משובחות ופריצות דרך. האחד, עופר ניסים, הידוע גם בכינוי הבמה “עופרה”, שגדל בשכונת יד אליהו בת”א והפך למי שאחראי ליצירת תרבות המועדונים הלהט”בית בישראל. בנוסף, הוא גם מי שגילה את דנה אינטרנשיונל והיה מי שהשפיע על שילוב אלמנטים ערביים בשיריה דוגמת “סעידה סולטנה” ולסימפול של השיר “אם ננעלו” בשירה של מדונה `Isaac`.
השני, תום כהן, המנצח והמעבד המוסיקלי של התזמורת. כהן גדל בשכונה ג’ בבאר שבע בן למשפחה חצי אשכנזית וחצי מזרחית. שהאזין ולמד מוסיקה קלאסית; הושפע ממוסיקת פופ, רוק והיפ-הופ שאהב להאזין לה בנעוריו וספג את התרבות הערבית מהמקום שבו גר והתבגר. בבגרותו, מינף כהן את כל העושר הזה ליצירות חדשניות בתזמורת שכל כולה חיבורים בין עולמות. בשיחה מרתקת עם כהן הוא סיפר לנו על השיתוף הפעולה יוצא הדופן, על הייחודיות של התזמורת ועל החשיבות של הערב הזה.
“תזמורת ירושלים מזרח ומערב” היא קודם כל מגוון, התזמורת מצליחה לייצר שילוב של צבעים שלא מוותרים על הייחודיות של כל אחד מהם, שלא הופכים לאחד אלא לקשת. היצירות המוסיקליות של התזמורת במהותן מחברות בין סגנונות שונים והתזמורת מורכבת מעושר אנושי ותרבותי: יחד, זה לצד זאת, מנגנותים דתיות, חילוניים, מוסלמים, להטב”יות, יהודיות, ימניים ושמאלניות.
לדברי כהן, המנצח והמעבד המוסיקלי, זוהי “תזמורת ששמה לה למטרה להמציא שפה מוסיקלית חדשה המשלבת בין המתודה המזרחית למתודה המערבית; לקחת מוסיקה ערבית, או מארצות האסלאם ולעבד אותה עם הרמוניות, תופים ובס; או לקחת חומרים מערביים לגמרי ולתת להם זווית ערבית ים תיכונית. חיבור מוסיקלי כזה יכול היה להיווצר רק כאן, במקום כמו ירושלים שבו כל המסורות האלה ביחד חיות ונושמות כבנות בית ולא כאורחות לרגע. מעבר לכך, התזמורת הזו היא הוכחה שבידור ואמנות הם לא מושגים סותרים, אלא שהם יכולים להשלים אחד את השני. התזמורת היא ארגון אמנותי ותרבותי מוביל ויחד עם זאת, היא גם המסיבה הכי טובה שיש בעיר”.
האם יש בבחירה המוסיקלית והאנושית הזאת ניסיון לומר אמירה מכוונת שאולי תשפיע על החברה הישראלית?
“בגדול, אני מנסה תמיד להיזהר מהצהרות פומפוזיות כאלה. אני כל הזמן אומר שאני אמן, המטרה שלי היא לעורר את המחשבה, אני לא מרגיש, לפחות לא בשלב הזה של החיים שלי, שמישהו נתן לי את הלגיטימציה או את הכוח לבוא ולהגיד מה אני חושב שיהיה. אני לא חושב שאנחנו יכולים לייצר קונצנזוס לגבי נושא כלשהו, כמעט כלום, קשה לי לחשוב על נושא אחד אפילו, פוליטי כמובן, שכל אנשי התזמורת יסכימו עליו. התזמורת היא אוסף של פרטים ויש להם עמדות משלהם. בתוך הקונטקסט הזה אני חושב שהאמירות הפוליטיות שלנו כ”כ מוצלחות כי אנחנו לא אומרים אותן, אנחנו נותנים להן להדהד בעצמן וממשיכים להתעסק רק במוסיקה”.
בין כל חיבורים שעשיתם, זאת הפעם הראשונה שאתם משלבים את כלי התזמורת עם מוסיקה אלקטרונית כמו של עופר ניסים, איך נולד הרעיון?
“החיבור הזה הוא רעיון של שלומי לאופר, אדם יקר לתזמורת ובעל חברה ליחסי ציבור. זה כיף גדול”.
כל דבר שלילי בחיים מייצר משהו חיובי, ככה שדווקא מתוך המקום הזה של להילחם ולצעוק את מה שיש לך להגיד כדי שישמעו אותך, לרוב תצא האמנות הטובה ביותר
מה דעתך על היצירה המוסיקלית של עופר ניסים?
“אני חייב לומר שאת המוסיקה פחות הכרתי, יותר הכרתי את השם לפני העבודה על הקונצרט. אני חושב שצריך להתייחס ליצירה בשני רבדים, הפוליטי והאומנותי. הכוח הגדול של היצירה של עופר ניסים באה בראש ובראשונה כי המוצר הוא מוצר אמנותי חזק וטוב. ובזכות זאת הוא הצליח להשפיע על הקהילה. אני יכול לומר, כילד שגדל בבאר שבע, שלצדי גדלו ילדים שהתמודדו עם שאלות של זהות מגדרית ונטייה מינית. בתוך זה, הם חיפשו דמויות להזדהות איתן ולא היו כאלו בארץ ולכן הם היו צריכים לחפש כל מיני דמויות מרחבי העולם. אני לא יודע איך זה נראה מתל אביב, אבל מבאר שבע הן נראות מאוד מאוד רחוקות. לעומת זאת, עופר ניסים מאפשר היום לילדים האלה להרגיש שיכול להיות להם מקום, והמקום הזה הוא טוב ומכובד ושגם הם יכולים לקחת את כל הכישרונות שלהם ולהגיע הכי רחוק שאפשר, גם אם כרגע הם מרגישים קצת שונים מהחברה שהם מסתובבים בה, או שהחברה גורמת להם להרגיש ככה”.
איך הגיבה התזמורת למופע הזה שהוא מחווה לעופר ניסים, מי שיצר את התרבות ההומואית בישראל?
“אחד היתרונות של התזמורת הזו שאנחנו באופן מאוד טבעי ולא מתאמץ, יכולים להרשות לעצמנו לעשות צעדים כאלה, בגלל שאנחנו באמת פסיפס אנושי רחב מאוד, הכוח שלנו הוא דווקא בשונות שלנו. כל הזמן אוהבים לדבר על “הכוח הוא באחדותנו” אבל הכוח שלנו הוא דווקא בגיוון שלנו, שאנחנו כל כך שונים ומגיעים ממקומות כל כך לא דומים ורחוקים גם גיאוגרפית וגם בכל כך הרבה מובנים אחרים, שמה שמייחד אותנו זה הכבוד האנושי אחד לשני, ‘החיה ותן לחיות’ שאנחנו פועלים לאורו ולצורך הענין, זה לא משנה אם אנחנו מופיעים עם פייטן חרדי, עם זמרת פלסטינית, ריימונד אבקסיס, הרב חיים לוק, נסרין קדרי או דנה אינטרנשיונל”.
צילום: אורית פניני
שהמוסיקה תעשה את שלה
איך אתה רואה את החיבור המוסיקלי של התזמורת עם המוסיקה של עופר ניסים?
“זהו אתגר גדול מאוד. נפגשנו כבר כמה פעמים ודיברנו על איך צריך לעשות את החיבור הזה. היסודות המוסיקליים, המלודיים והקצביים נמצאים גם בתזמורת וגם ביצירה של עופר. עכשיו, צריך למצוא את נקודות ההשקה. כלומר, איך מתרגמים מנגינה אלקטרונית לכלים אקוסטיים? ואיך מתרגמים ביט אלקטרוני לדרבוקות, תופים וגיטרה בס”.
רבים מהקהל שלכם הם מסורתיים, כיצד לדעתך הם היו מגיבים למופע הזה?
“אני רוצה להאמין, שכל עוד אנחנו לא מנסים לכפות שום דבר על אף אחד, אנשים בוחרים בכמה רמות הם רוצים להקשיב. כאשר את מקשיבה לשיר, את יכולה להקשיב רק למנגינה היפה, את יכולה להקשיב למילים שלו, לחשוב מי האומן ששר אותו ומה המסר שעומד מאחורי ההוויה שלו כאדם, רק את תבחרי את עומק ההקשבה שלך. יש לנו למשל מופע עם נסרין קדרי וזיו יחזקאל. המופע מורכב ממוסיקה קלאסית מצרית כמו אום כולתום ועבד אל ווהאב. זיו יחזקאל הוא חרדי יהודי ונסרין קדרי היא אישה. אחד המסרים החזקים של המופע הזה הוא שהעבר שלנו, הבית שלנו הוא בית משותף, הם שניהם שרים את המסורת האישית שלהם, ויחד עם זאת המסר גם צופה אל העתיד, המופע מאפשר לדמיין שאם היה שלום, כמה קונצרטים כאלה יכלו להיות לנו. אני לא חושב שכל מי שבא לראות את הקונצרט הזה, ואלפי אנשים כבר ראו אותו, מסכימים עם המסרים האלה, ועם זאת כולם באו, נהנו, מחאו כפיים, שרו איתנו מהתחלה ועד הסוף והתרגשו. לכן אני חושב שבסופו של דבר, למרות שאנחנו חיים בתקופה שנדמה שהכול מאוד שטחי וצריך לנסח את המשפט שלך מהר מאוד ושלא יהיו בו יותר ממאה ארבעים תווים, עדיין אנשים מסוגלים למורכבות קצת יותר גדולה מזה בקשר לתרבות שהם צורכים”.
היסודות המוסיקליים, המלודיים והקצביים נמצאים גם בתזמורת וגם ביצירה של עופר. עכשיו, צריך למצוא את נקודות ההשקה. כלומר, איך מתרגמים מנגינה אלקטרונית לכלים אקוסטיים? ואיך מתרגמים ביט אלקטרוני לדרבוקות, תופים וגיטרה בס
האם לדעתך, נכון לומר, שיש משהו במוסיקה שבאה ממדינות ערב שמאפשרת לעשות דברים שנתפסים כיוצאי דופן ואמיצים. כמו החיבור במופע בין זמר חרדי לאישה, או למשל שזמר כמו ציון גולן, דתי ששר מוסיקה תימנית, הופיע בפני קהל מוסלמי בירדן ללא כיפה?
ראשית, כן, יש משהו באופן שבו בית הכנסת בנוי בעולם הערבי ששונה מבית הכנסת בעולם האירופי שהוא יותר מכיל ומחבר. לא הייתי רוצה לעשות סטריאוטיפים נגד אשכנזים, אני מכיר המון שגם מכילים ומחברים, חלקם אפילו המשפחה שלי. אבל בעיקר, יש הבדל מאוד גדול בתפיסת האמן בעולם המערבי אל מול תפיסת האמן בעולם המזרחי. בעולם המערבי האמן נתפס כמישהו שהוא מעל הקהל, כצינור שהשכינה מדברת דרכו והקהל נמצא מתחת למנגנון הזה. לעומת זאת, בעולם המזרחי התפקיד של האמן הוא להיות ‘מתחת’ לקהל, התפקיד שלו הוא להפעיל את הקהל, לשמח אותו, לרגש אותו, לגרום לו לבכות לגרום לו לרקוד. לכן, אני חושב שבאופן טבעי אנחנו נמנעים מלומר את דעתנו בחדות ובהירות כאילו לנו יש את התשובה. מבחינתנו, המוסיקה היא הדבר הכי מחבר בעולם ואנחנו פשוט מניחים אותה שם ונותנים לה לעשות את שלה”.
למען איגי
איך אתה מרגיש כילד שהוא חצי חצי? חי בשני עולמות, הקונסרבטוריון ושכונה ג’?
“לעולם לא חייתי בשום חיבור אחר. זו הדרך היחידה שאני מכיר. לפעמים כילד קצת קינאתי באנשים שהזהות שלהם הייתה ברורה להם יותר, ועם זאת יש משהו בזה שהזהות היא מאוד חדשה ומאוד גמישה, זה אפשר לי מגיל מאוד צעיר לראות יותר מאפשרות אחת, יותר מפתרון אחד לכל סוגיה ויותר מדרך אחת לחשוב על בעיות והדרכים השונות להתמודד איתן”.
ישנן נקודות דמיון בינך לבין עופר ניסים: שניכם גדלתם במה שמוגדר כפריפריה חברתית; שניכם שילבתם את המוסיקה הערבית עם המערבית; ושניכם עושים מוסיקה חדשנית ואמיצה שגם מייצרת שינוי תרבותי. האם אתה רואה קשר בין הדברים?
“במידה רבה, בשנים הראשונות של המדינה ניסו למחוק את הזהויות של כולנו. זהויות הקשורות בארץ מוצא והשתייכות עדתית. ניסו לייצר “כולנו ישראלים” ולייצר “ישראלי חדש”. בשלב מאוחר יותר הישראלי החדש הזה הפך להיות איזושהי דמות מאוד ספציפית. כל מי שלא נולד להיות הדמות הזו, בטח אם הוא לא נולד עם אמצעים, הרגיש כאילו הסיפור שלו או הקול שלו לא נשמע ושהוא צריך להילחם בשביל שישמעו אותו. לשמחתי, כל דבר שלילי בחיים מייצר משהו חיובי, ככה שדווקא מתוך המקום הזה של להילחם ולצעוק את מה שיש לך להגיד כדי שישמעו אותך, לרוב תצא האמנות הטובה ביותר”.
צילום: דניאל קמינסקי
מה הדבר העיקרי שהשפיע עליכם לקיים את הקונצרט הזה?
“העשייה של איגי. ישבנו עם עופר נוימן, המנכ”ל של איגי, אדם בעל חזון מאוד מרשים. הוא סיפר לנו על המקומות שאליהם הכסף הזה ילך – קבוצות של חרדים, פלסטינים, נוער וצעירים בפריפריה, ולדעתנו זה כל כך חשוב. המופע הזה הוא ערב התרמה, האמנים משתתפים בהתנדבות וההכנסות הן כולן קודש לאיגי”.
מה צפוי להיות במופע?
“יש לנו גלריה מכובדת מאוד של אמנים שאת חלקם אני יכול כבר לפרסם: נסרין קדרי, מירי מסיקה, הראל סקעת רבקה זוהר, זמרות שעבדו עם עופר לאורך השנים כמו מיטל דה רזון, ריקי בן ארי, את האירוע ינחו אסי עזר ורותם סלע. הולכת להיות חגיגה צבעונית”.
אילו תגובות היו למופע עד כה?
“עד עכשיו טירוף. מעבר להתגייסות של הקהילה, רשימת האומנים והמוסיקה של עופר כבר גוררות אחריה תגובות נלהבות ואני יכול לומר לכן שכבר כמעט ולא נשארו כרטיסים. מעבר לעובדות האלה, הופתעתי לגלות שיש שכבות רבות באוכלוסייה, אנשים שבכלל לא תיארתי לעצמי שאפילו יודעים על עופר ניסים או על המוסיקה שלו, שמתרגשים לקראת המופע הזה ואומרים שזה מפגש של עולמות מוסיקליים שמרגש אותם ושהם מחכים לראות אותו”.
מי קהל היעד של המופע?
“אין קהל יעד מוגדר, לדעתי, כל מי שמאמין שהעשייה של איגי חשובה אז יש לו מקום לבוא ולחזק את המטרה הזו. מעבר לזה, כל מי שאוהב מוסיקה טובה וכל מי שאוהב את המוסיקה של עופר ואת התזמורת ואת האומנים שהולכים להופיע- זה מופע בשבילו”.
לסיום, כיצד אתה מרגיש לקראת המופע?
“בסופו של דבר, זה מחזיר אותי למקום שבו אני הכי אוהב להיות, להרגיש שוב כמו ילד שקיבל את המתנה הכי גדולה בעולם”.
*האייטם נערך במסגרת הפעילות של חי.ה – הפורום המזרחי-הלהטב”קי
