זוג לסביות מחליטות להביא ילד לעולם. נשמע פשוט? מסתבר שבגרמניה מדובר בסיפור לא קל בכלל…הסרט “הרפסודה” מספק הצצה לקשיים והקונפליקטים של זוג נשים שמחליט להביא ילד מתרומת זרע
בישראל, מדינה שללא ספק מעודדת ילודה, זוג נשים יכול לגשת לבנק הזרע, לבחור תורם ופשוט להביא ילדים לעולם. בגרמניה, כפי שמשרטט ברגישות ובהרבה הומור הסרט “הרפסודה”, זוג נשים יכולות להביא ילד רק אם ימצאו תורם שיהיה מוכן לעשות זאת עבורן, ובדרך כלל יאלצו לשלם לו לא מעט כסף.
זהו סיפורן של קתה וג’נה , זוג נשים בגיל 30 פלוס, שמחליט לעבור שלב ביחסים, להתחייב זו לזו ולהביא ילד לעולם. הסרט נפתח בסצנה יפיפייה של מה שנראה כמו עוד יום בשגרת חייהן, אלא שלג’נה יש תוכנית בשביל קתה ועד מהרה כל אחת מהן מוצאת את עצמה במסיבת רווקות/ים עם חבריה. במשך יומיים שלמים ג’נה בעיקר שותה עם חברותיה ומתמודדת עם אקסית אובססיבית מהעבר, ואילו קתה, שגם היא וחבריה לא מפסיקים לשתות, נאלצת להתמודד עם תורם הזרע שהחבריה הזמינו למסיבת הרווקים שלה.
תקועה במשך יומיים על רפסודה עם אחיה וחבריה הקרובים ועם תורם הזרע, קתה מוצאת את עצמה בשלל סיטואציות מוזרות ומשעשעות. כך, למשל, בערב של שיכרות היא משרטטת לחבורת הגברים תרשים של השחלות והרחם, כדי להסביר להם איך מתרחשת התעברות. היומיים האלה מעלים שדים מן העבר ושאלות גדולות שקתה וג’נה צריכות להתמודד איתם, רגע לפני שהן צוללות לתוך חיי נישואים ומשפחה. קתה מותחת את הגבולות, מהלכת על הגבול הדק שבין הנשי והגברי, ומתחבטת בשאלת ההורות שלה כאם לא ביולוגית.
הסרט מצייר בעדינות מערכת יחסים ועולם מרתק של חברויות ומשפחה ומעלה דילמות שהן אוניברסאליות וכל אחת (ואחד) תוכל להזדהות איתן. הצילום יפיפה, והמשחק של כל אנסמבל השחקנים מרגש ובעיקר אמיץ. זה סרט שלא מפחד לפרוץ את הגבולות של עצמו, לשחק עם ההגדרות החברתיות המגבילות ולבחון מחדש ערכים וזהות.
השפה הקולנועית שלו קצת מוזרה לפעמים. לרגעים נדמה שנקודת המבט של המצלמה היא עין זרה, חיצונית, שמוציאה את הצופה מתוך הסיטואציה שהוא עד לה ומנתקת אותו מהחוויה של הגיבורה. את הבחירות הלא שיגרתיות האלה מכסה מעטה של הומור ייחודי, כמעט ביזארי וילדותי לפעמים, אבל מצחיק ומרגש. זה אולי נשמע כמו סרט כבד, אבל הסרט הזה הוא בדיוק ההיפך הגמור. ג’וליה ס.קייזר, הבמאית, מצליחה לטפל בכל הנושאים האלה בהומור גדול.
