צילום: ורד אדיר
“ברש” מביא למסך את סיפורה של נעמה ברש בת 17, המתגוררת בפרבר ישנוני, בו היא מסתובבת עם החברות שלה שתחביביהן המשותפים הם אלכוהול, סמים ואפליקציות חדשות בפלאפון. נעמה ברש גרה עם הוריה התלושים, אח קטן ואומלל ואחות חיילת שמייצרת דרמות בכל פעם שהיא יוצאת עם נער שוליים אחר. יום אחד מופיעה בבית הספר תלמידה חדשה ונעמה מתאהבת עד מעל לראש ומוצאת את עצמה נסחפת לעולם חדש ומסעיר של סקס, מועדונים ולסביות בתל אביב.
“מדובר באחד מסרטי ההתבגרות הכי חשובים שנעשו כאן”, מסבירה ליאור אלפנט, מנהלת אמנותית של לסבית קטלנית, וממנהלות פורום הקולנועניות, “כיוון שהוא מציג נקודת מבט חדשה לגמרי, שלא נראתה עד אז – מעיניים של נערה, כפי שרואה אותה במאית, ולא סתם נערה – נערה שמנהלת רומן עם נערה אחרת. וכל זאת בתוך קונטקסט ישראלי לגמרי. נקודת המבט היא מה שהופכת את הסרט הזה לחשוב, כמו גם הסיפור – רומן לסבי בין נערות, כמו שרציתי לראות בגיל 16”.
מה שגרם לאלפנט לאהוב את הסרט, זה בדיוק מה שהביא את במאית ויוצרת הסרט מיכל ויניק לכתוב את הסרט. “היה לי ברור שאת הפיצ’ר הראשון שאני יוצרת אני אכתוב על משהו שאני מכירה, שקרוב אלי” היא מסבירה. כדי ליצור את האמינות בחרה ויניק שלא להשתמש בשחקניות מנוסות, אלא ב”נון אקטור” – ללא ניסיון במשחק.
“חיפשנו אותן בבתי ספר, במסיבות ובסוכנויות ניצבים למיניהן”, היא מסבירה, “בסוף – את ג’ייד מצאתי ברחוב. ראיתי אותה הולכת ורדפתי אחריה עם האופניים, דיברנו והיא אמרה שהיא תגיע לאודישן. איך שהיא נכנסה לאודישן המלהקת אמרה שהיא רוצה אותה. סיוון הייתה גם היא חסרת ניסיון לגמרי ואני מקווה שאחרי הסרט הזה שתיהן כבר נחשבות לשחקניות אמתיות”.
לסיוון נעם שמעון (30) אמנם אין ניסיון במשחק, אך היא כבר הספיקה לחות את התהליכים שעוברת הדמות אותה היא מגלמת בסרט.
“יצאתי מהארון בגיל 16”, היא מספרת, “התאהבתי. ואז נשבר לי הלב. למזלי קיבלו אותי ממש יפה, יש לי משפחה מאוד תומכת. התברכתי מהבחינה הזאת”.
“הסרט חשוב בעיניי כי הוא מדבר על חירות, על לתת לגיטימציה לאחר ואם לא לאהוב אותו אז לפחות לקבל אותו ולהכיר אותו, שזו אהבה בין גזעית, אהבה חד מינית ובאמת ההקבלה הזאת בין האהבה הבין גזעית לבין האהבה הבין מינית. שאני רואה את הסרט זה לא איך שצופה רגיל רואה את הסרט, כי אני שם. מצד אחד אני מאוד אוהבת את הסרט ועושה לי טוב לראות אותו ומצד שני זו גם עשייה שלי אז זה נורא מוזר לראות את עצמי על המסך”.
מה המסר שהסרט רוצה להעביר להרגשתך?
“זה סרט אישי על דרמה משפחתית, זה לא סרט פוליטי. אבל אני חושבת שאפשר להבין מהסרט שהוא מדבר על סובלנות. מבחינת סיפור האהבה, מכיוון שבהרבה סרטי אהבה בין בנות הסיפור נגמר בצורה טרגית, עם מישהי שרוצחת, מתאבדת, נחשבת בגדר סוטה או פשוט מחליטה פתאום שהיא סטרייטית, חוזרת לגברים ומקימה בית ומשפחה, יש בעיניי הרבה חשיבות לעובדה שגם אם סיפור האהבה לא מצליח, החיים פשוט ממשיכים וזה בסדר. אהבה ראשונה היא אהבה ראשונה, זה כיף וזה כואב אבל לא מתים מזה. הריאליזציה של סוף הסרט באמת נותנת לגיטימציה לאהבה הזאת”.
ביום שני יתארחו הבמאית מיכל ויניק והשחקניות סיון נועם שמעון וג’ייד סקורי. הן יביאו איתן קטעים מהסרט ושלל סיפורים על עשיית סרטים בישראל, כאלו שלא יעלו בגוגל אם תכתבו” לסביות+כחול לבן”.
ברש בסבן אילבן | יום שני ביום שני, 27.6.16 | 19:30 | כל הפרטים בעמוד הארוע בפייסבוק
