צילום: רעות נגר
“שיזרמו אבל יאלללהההה הכול לוקח שעה, תקתקו את זה, אפשר להשתגע!” אמרתי את חוות דעתי בת היומיים על הגרמנים לסלעית קראק שותפתי למסע וחלק ממשלחת ה- TLVFest, הפסטיבל הישראלי לקולנוע גאה, בעודנו קופאות במזג ההמבורגי.
סלעית עברה לברלין וכבר יותר מחוברת לכל הגר-מאניה שמתרחשת סביבנו בשנים האחרונות.
“את יודעת משהו”, השיבה “השפה הגרמנית היא הפוכה משלנו. אצלם הפועל בא רק בסוף. זה מעיד על מנטליות אחרת, תחשבי על זה שניה”.
אני מהנהנת בעיני עגל כך שברור לה שלא הבנתי כלום.
היא ממשיכה, “למשל, אנחנו נגיד – ‘אני ראיתי את הסרט הזה’ בעוד שהם יגידו – ‘הסרט הזה, ראיתי אותו”.
ואז חשבתי על זה קצת. תרבות מרומזת. ההיפך מתכלס ומיאללה. לא יזיק לי להיות קצת מרומזת בחיים האלה. להיות נוכחת יותר. זה יכול להיות ניסוי מעניין.
נפגשנו בפסטיבל הקולנוע הקווירי של המבורג כדי ליהנות, ללמוד ולהתרשם. זוהי השנה ה- 26 לפסטיבל, הנקרא LSF (ראשי תיבות של- LESBISCH SCHWULE FILMTAGE)/ השנה התכנייה עסקה ב-2 נושאים מרכזיים – הגל השני של הפמיניזם והקהילה הטרנסג’נדרית.
המקום מעוטר וגדוש באטרקציות – עמדה להדפסה על חולצות, קראפט שופ, עמדה לצילום עצמי, בר אלכוהול שבו נמכר צ’ייסר וורוד שמשווק כמתכון סודי – RAINBOW CUM. אפילו שולחן הפוזבול (כדורגל שולחן) זכה לאינטרפרטציה קווירית – שחקני הפלסטיק המאצ’ואיסטיים עטו שמלות פייטים כסופות וחצאיות טוטו ורודות.
כל ההשתלשלות הזאת התרחשה ב- ROTE FLORA. מבנה סקווט מרהיב ומושך תשומת לב המעוטר בגרפיטי ואמנות רחוב מבפנים ומבחוץ. המבנה הוסב ע”י צוות הפסטיבל לבית קולנוע מחתרתי, אחד מכמה זירות שונות בהן התקיים הפסטיבל. לכל אחת מהן תכונה בולטת אחרת המשמשת כתפאורה קונספטואלית לתוכן הקולנועי המוצג. בסקווט הוקרנו סרטים מחתרתיים, בועטים ומטלטלים לצד בירה מקומית מבר מאולתר של מתנדבות הפסטיבל.
במרחק מספר רחובות עמד בית הקולנוע – METROPOLIS. קולנוע ווינטג’ ותיק מאד עם ניחוח מתקתק של וילונות מפוארים שנתפרו באהבה בתחילת לא יודעת איזו מאה ונפערו בקלילות כשהסרטים החלו/ בקולנוע הזה נערכו הטקסים הרשמיים והוקרנו בעיקר סרטים פוליטיים, חברתיים. החיבור המופלא בין היסטוריה לפוליטיקה היה מעורר השראה בעיני.
אולם נוסף היהPASSAGE – אולם מפואר ויוקרתי עם טקסטורת זהב על הקירות אך כמובן שאפילו כאן לא הוזנח ההקשר הקווירי וממש בכניסה לאולם מהרחוב הייתה תצוגה של ברביות בגרסתן הקווירית לצד תמונות מהסרטים השונים. לאט לאט מחלחלת בי ההבנה שאני לא הולכת לקבל כאן את המסר באגרסיביות ובאופן צפוי.
ניכר שהמארגנות השקיעו מחשבה מאחורי כל מיצג, כל אירוע וכל הקרנה. הורגש שהתגבש עם השנים צוות ותיק אשר מוביל שינוי חברתי, חי את הפוליטיקה ואת המאבק, פועל באהבה ועובד ביחד. בלי אגו, הפועל בא בסוף אם בכלל, הכול מתוכנן ומאורגן והקהל נשאר נאמן ושייך.
חלק נוסף ואינטגרלי מפסטיבל ה -LSF הוא ה – NACHT BAR. מסורת שמאפיינת את הקהילה הלהט”בית היא תרבות השתייה והמסיבות. וגם כאן היא נחגגת במלוא תפארתה. בכל ערב בסיום ההקרנות והסרטים מתרכזת כל קהילת המבורג הגאה בנאכט בר וחוגגת עצמה עד אור הבוקר בבר הקונספט השנתי. הנאכט בר נודד בכל שנה לבר אחר. במשך חודשים עובד צוות הפסטיבל על התפאורה של המקום, העיצוב והקונספט והכול נשמר בסוד. רק בגאלת הפתיחה מכריזים על זהות הנאכט בר השנתי. המקום מעוטר וגדוש באטרקציות – עמדה להדפסה על חולצות, קראפט שופ, עמדה לצילום עצמי, בר אלכוהול שבו נמכר צ’ייסר וורוד שמשווק כמתכון סודי – RAINBOW CUM. אפילו שולחן הפוזבול (כדורגל שולחן) זכה לאינטרפרטציה קווירית – שחקני הפלסטיק המאצ’ואיסטיים עטו שמלות פייטים כסופות וחצאיות טוטו ורודות.
כשאת עומדת במסיבה ומתבוננת בחיוך בחצאיות הטוטו האלה את פתאום קולטת שערב שלם לא אמרת את המילה יאללה. אמנות שנחוות באופן רב חושי ורב מימדי, מרחיבה את הלב ואת הדעת. “אין דבר שאינו רלוונטי כשאת חווה אמנות” (חן ארנון)
כשאת חיה במדינה שבה את פועלת למען שוויון זכויות בסיסי לקהילה שלך, קהילת הלהט”ב, אין זירה לא רלוונטית. כל רגע ראוי לתשומת לב. אני חוזרת הביתה מהפסטיבל הזה עם כוונה מלאה להמשיך בניסוי שהתחלתי בהמבורג, לא לרדוף אחר הפואנטה וכן להשקיע בפרטים. פשוט להיות נוכחת יותר.
