נאומי פרס בעצרות של הקהילה הגאה

שמעון פרס |  Ewan McIntosh | CC BY-NC 2.0

ב-7.8.2009, שבוע בדיוק לאחר הטבח במועדון הברנוער בו נרצחו ניר כץ וליז טרובישי, הגיע נשיא המדינה המכהן, שמעון פרס, אל עצרת הזכרון שנערכה בככר רבין, כדי לשאת דברים אל הקהילה הגאה.

למרות הנסיבות המצערות, הייתה זו הפעם הראשונה שנשיא מכהן פנה וחיבק בצורה כזו את הקהילה הגאה. בעיני רבים בקהילה, הדברים שלו נתפסו כהבעת חרטה והראו שינוי תפיסה ודרך, לאחר שהתנגד לקיום מצעד הגאווה הבינלאומי בירושלים.

עם פטירתו של פרס ז”ל, אנו מפרסמים שוב את דבריו החמים לקהילה הגאה.

“אנחנו עם של ‘לא תרצח’.

מהיום שנוצרנו כאומה, מלווה הדיבר הזה את חיינו. היריות שפגעו בראשית השבוע בקהילה הגאה פגעו בכולנו. כבני אדם. כיהודים. כישראלים. מי שכיוון קנה אקדחו אל ניר כץ וליז טְרוֹבִישִי, כיוון אותו גם אליכם כולכם, כולנו, אליך, אלי. אסור שיהיו אקדחנים בתוכנו. פושעים לא יקבעו את סדר יומנו.

כל אדם נברא בצלם, תהיינה אורחותיו אשר תהיינה. כל אדם נולד שווה ולכל אזרח יש את החופש להיות מי שהוא. והרשות נתונה להיות שונה וגאה. להיות אחר. אין אנו רשאים לנבור בחייהם של אחרים, כל עוד הם שומרים על החוק והסדר. רשות שכזו נוטלים לעצמם רק רודנים במשטרים רודנים.

אין אדם היכול להחיות מתים, ועל כן אין אדם הרשאי ליטול חיים. איש מאיתנו אינו משוחרר מלהתקומם נגד פשע כזה, ונגד פושעים כאלה. לחופש נולדנו – ובחופש נחיה. כדורים לא ישנו את יסודות חיינו. לרוצחים לא תהא תקומה.

באתי להזדהות עם אמת נעלה זו של חיינו. באתי להזיל דמעה על אובדן חיי אנשים צעירים, על לא עוול בכפם. ישראל לעולם לא תשלים עם עוון כזה. ולא תדע מנוח עד אשר הפושע יובא לדין. מעשה הרצח הנורא לא יימחק מליבנו. חיזקו ואימצו”.

6 שנים לאחר מכן, לאחר הרצח במצעד הגאווה בירושלים, הגיע פרס שוב, הפעם כנשיא לשעבר, אל אחת מעצרות הזכרון שנערכו לזכרה של שירה בנקי, ואמר:

“אני גאה לעמוד כאן הערב אתכם, אבל תרשו לי לומר משהו אישי – אני גם מתבייש. אני מלא זעזוע. אני לא מאמין שהגענו לתהום כזו.

עמדתי מעל במה זו לפני שש שנים, ימים ספורים לאחר הרצח בברנוער. אני מתקשה להאמין כי אנו עומדים שוב על אותה במה, שוב מול אותה תופעה.

הערב נאספנו למלחמת שחרור, שחרור של מדינת ישראל מטירוף וממטורפים. זו אינה מחלוקת בין ימין ושמאל. זהו עימות נוקב בין בעלי מצפון וחסרי מצפון.  ראוי בערב זה להוריד את המסכות. מי שמכנה את מצעד הגאווה ‘מצעד בהמות’ אל יתפלא כשמורמת סכין על נערה בת 16. מי שמסית נגד אזרחי ישראל הערבים, שלא יתפלא כי מציתים כנסיות, מסגדים ולבסוף שורפים גם תינוק חי באישון הלילה.

במדינה דמוקרטית ניתן לערוך פשרה פוליטית, אך אסור לעשות בה פשרה מוסרית. המוסר אינו ניתן לחלוקה. אנו נתקלים היום במצב שבו עלינו לשאת את החרדה העמוקה ביותר לקיומנו”