Divorce | Dallas | CC BY 2.0
במאמר הקודם דיברנו על זוגות מאותו המין שנאלצים להתמודד עם אתגרים רבים בדרך למציאת מקום שמחתן בני זוג מאותו המין בעלי אזרחות זרה, וסקרנו את האפשרויות העיקריות בהן יכולים בני זוג ישראלים מאותו המין להנשא באופן שנישואיהם יוכרו בישראל.
אחת השאלות שעלו בפנינו הייתה מה קורה במידה ובני / בנות הזוג רוצים להתגרש? מי הגוף המוסמך לבטל ולפרק נישואין שבוצעו בחו”ל ונרשמו בארץ?
למרות אופייה הפחות אופטימי של השאלה, מדובר בשאלה לא היפוטתית בכלל, שאפילו הגיעה לפתחו של בית המשפט.
כפי שהזכרנו במאמר הקודם, בפס”ד בן ארי חייב בג”ץ את מנהל האוכלוסין במשרד הפנים לרשום נישואין חד מיניים, שנערכו מחוץ לישראל, בתנאי שהם תקפים במדינה שבה נערכו. בג”ץ החליט החלטה זו לא ברמה המהותית של הכרה בזכותם של חברי קהילת הלהט”ב להינשא, אלא כאקט טכני של רישום לפי תעודה תקפה ממדינה זרה (על אותו משקל בו מדינת ישראל רושמת נישואין אזרחיים בין זוג סטרייטים, בתנאי שנערכו מחוץ לישראל, לפי הלכת פס”ד שנקרא פונק שלזינגר).
חשוב לדעת, כי במדינת ישראל, כל ענייני הנישואין והגירושין נעשים לפי הדין האישי – הדתי של הפרטים. אין נישואין אזרחיים, שהם בעצם פעולה מנהלית שהמדינה מקיימת, אלא רק נישואין דתיים, ברמת הקידושין בין שני בני זוג ממין שונה. זאת אומרת, שגם להתחתן אפשר רק בצורה הדתית, וגם להתגרש, במקרה של יהודים ולפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)- ניתן רק לפי הדין הדתי שחל על בני הזוג.
אז מה עושים כאשר שני בני הזוג הם יהודים, מאותו המין, שהתחתנו במדינה זרה ורשמו את הנישואין בישראל?
מקרה זה נגלה לעינינו בפעם הראשונה רק בשנת 2012 בפרשת אבן קמה בפס”ד ידוע שנקרא פלונים נ’ משרד הפנים (תמ”ש 11264-09-12). בפסיקה ייחודית ופורצת דרך זו- ניתנה בעצם הפעם הראשונה, האפשרות לקיים גירושין בין שני בני זוג מאותו המין.
מדובר בעניין מרתק, משום שגם סטרייטים אשר נישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, עדיין היו צריכים, במידה והחליטו להיפרד, לעשות זאת בערכאה הדתית (לרוב בית הדין הרבני). כאן, מדובר בנושא יותר מורכב, משום שבעוד אצל זוג סטרייטים הדין הדתי מכיר ביכולתם להינשא, נישואין בין בני או בנות זוג מאותו המין הם לא אפשריים, ובעצם מדובר בפסולי חיתון. נוצר מצב בו בעצם יכול הזוג להתחתן בחו”ל ולהירשם בארץ, ואז אם החליט להיפרד- לא יכול היה להתגרש משום שמראש הדין הדתי לא מכיר בנישואי זוגות חד מיניים.
הזוג אבן-קמה החליטו לא להישאר אדישים למצב והגישו תביעה להתרת נישואיהם בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. בני הזוג, שניהם יהודים ואזרחי מדינת ישראל, התחתנו בקנדה, ולאחר מספר שנים עלו יחסיהם על שרטון והם החליטו להיפרד. הם הגישו בקשה לאשר הסכם פירוד ביניהם לבית המשפט לענייני משפחה, ואגב כך, ביקשו מהשופט שיבקש ממשרד הפנים לתקן את הרישום שהם נשואים.
משרד הפנים ענה לזוג שהוא חייב פסק דין רק מהערכאה המוסמכת, וכפי שכבר הבנו- בעניין של נישואין בין יהודים בישראל- מדובר בבית הדין הרבני. בני הזוג הגישו תביעת גירושין לבית הדין הרבני. בית הדין הרבני טען כי לא ניתן בכלל לפתוח תביעה כזאת במחשב כי יש רק אפשרות שהצדדים יהיו “בעל” ו”אישה” בשילוב הזה, ולא בשילוב אחיד של “בעל” ו-“בעל” או “אישה” ו-“אישה”. הזוג לא קיבל מענה – והגיש תביעת גירושין לבית המשפט לענייני משפחה.
כבוד השופט יחזקאל אליהו, קיבל את עמדת בני הזוג אבן-קמה, וקבע שמשום שמדובר בזוג מאותו המין, שנישואיהם לא מוכרים לפי ההלכה, אז אין לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בתביעת הגירושין. הוא בעצם קבע שסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנת באופן שיורי- בית הדין הרבני לא יכול להתיר את הקשר משאיננו מכיר בו- אז בית המשפט הוא בעל הסמכות להתיר.
