“מה שיהיה זה מה שאנחנו נעשה שיהיה”. רעות נגר בודקת עם עצמה מדוע נשים נתפסות כלא מתמידות, ולמה הפעם הזו תהיה שונה
מנעד התגובות-
למה צריך? >>
> צריך אבל לא ייתנו >
>> איך לא היה עד עכשיו? >>
>> מה יהיה ביום שאחרי?
לא יודעת מה יהיה
אני אפילו לא יודעת מה אנחנו צריכות. אף פעם לא עצרתי לחשוב.
אני רק יודעת שכשזה הגיע לשינוי חברתי ומעורבות בקהילת הלהט”ב אמרו לי-
נשים הקימו את האגודה
נשים התחילו את הכול
אבל אתן לא מתמידות!
תתמידו!!
וזה לא הפסיק לזמזם לי במוח – אתן לא מתמידות.
אולי אנחנו לא מתמידות? זאת אשמתנו בכלל? שאנחנו מרגישות מודרות? אנחנו לא מגיעות לאסיפות? הכול פתוח לכולם.
וחוסר ההתמדה הזה. מה קשור חוסר התמדה? זאת לא תכונה שמתקשרת לי בחיברות לנשיות.
מתי אני לא מתמידה? מתי אני עוזבת? מה עובר לי בראש כשאני לא מצליחה לגייס את עצמי לטובת משהו?
קודם כל אני יודעת שהכי קל לי להתגייס לטובת אחרים. כשזה לעצמי, אפילו לארוחת ערב אין לי מוטיבציה להתגייס.
ואז נזכרתי כשעמדתי ב-4 בבוקר בתור לברקפסט היו מיליוני א/נשים.
הייתי לבד וחשבתי להיכנס לקצת.
עישנתי שם סיגריה בחוץ וחיכיתי שהסלקטור ישים לב אליי.
סיטואציה סופר מביכה.
חיכיתי לתורי
אבל אחרי שראיתי שלא שמים לב אליי,
שאני מחכה בסבלנות שיגיע תורי וגם כאלה שהגיעו אחריי נכנסו
הרגשתי לא מספיק מגניבה, לא מספיק יפה, לא מספיק נכונה, לא מספיק תל אביב
הרגשתי שקופה. שתורי לא יגיע.
ואז הלכתי הפסקתי לחכות לתורי
לא התמדתי – לא היה לי נעים לדחוף את עצמי או להגיד שאני ברשימה.
אח”כ כשחזרתי עם חברה והיו פחות א/נשים בכניסה הוא אמר לי- “היי, היית פה קודם”
אמרתי לו – “נכון, לא התייחסת אליי….”
הוא ענה בהתנצלות שהיו הרבה א/נשים.
אני לא יודעת מה יהיה ביום שאחרי, אני אפילו לא יודעת מה אנחנו צריכות.
הקמפיין הוא דף חלק, כסמל לכך שאין לנו מושג ואין לי מושג. כי אף פעם לא עצרנו לחשוב.
מה שיהיה זה מה שאנחנו נעשה שיהיה.
הפעם אני מתמידה ולא משנה מה קורה.
צילום וסטודיו: אלי בוחבוט
וידאו: דיויד דה ריביירה
2 תגובות
מהממת כהרגלך, שקופה את בטוח לא 🙂
הוא זכר אותך! ועוד התנצל! הבנאדם הזה שרואה עשרות אם לא מאות אנשים בערב…הכי רחוק משקופה זה בטוח 🙂