חברות אפלטונית בין שני גברים, אחד הומו או ביסקסואל והשני סטרייט, יכולה להיות דבר נפלא, עד אשר נכנסת למשוואה משיכה מינית.
הסיטואציה הזו, המוכרת כמעט לכל אחד, מטופלת בהצגה החדשה “לוויתן” שתעלה בתיאטרון הקובייה שבמרכז הגאה בתחילת חודש מרץ בהשתתפות השחקנים אמיר גולדמן, תום חודרוב, עמרי רווה ומאי מלר, וכעת נמצאת בשיאו של קמפיין גיוס המונים באתר “הדסטארט”.
חברותם של גיא, שחקן צעיר ורגיש, ביסקסואל, עם דמיון פרוע וחלומות מוזרים, ואיתמר, הסטרייט, המוצלח והנחשק, מגיעה לנקודת רתיחה ועומדת למבחן לאחר שגיא מגלה שהוא מפתח רגשות כלפי איתמר, שמצידו מעדיף דווקא לנסות ולכבוש את ידידתו של גיא נויה.
במציאות בה כל אחת מהדמויות חושקת דווקא במי שלא רוצה אותה, נוצר מעגל בו לכל אחד יש את הפנטזיה שלו, אבל כל אחד הוא גם פנטזיה של מישהו אחר. גיא ואיתמר, שחולקים רגעים של אהבה ודאגה כמו גם קנאה עזה ותשוקה קשה מנשוא, נאלצים להכריע כל אחד בדרכו בין מה שקיוו והאמינו לבין מה שהמציאות מספקת.
אחת השאלות המרכזיות שמעורר המחזה המקורי היא: איך שזה שבעצם כל אחד רוצה את מי שלא רוצה אותו? למה אנחנו נמשכים דווקא לאלה שלא מושגים, ולמה אנחנו ממשיכים לנהוג כך גם כשאנחנו יודעים שזה יסתיים באהבה נכזבת?
“עניין אותי לבדוק את העולם הזה שבו חברות מתערבבת עם זוגיות”, מסביר יאיר שפירא, יוצר ההצגה, “מערכות יחסים כאלו קורות כל הזמן סביבנו והרגשתי שזה סיפור שלא סופר מספיק. יש משהו מאד מסוכן בכך שלתוך מערכת יחסים שיש בה חברות מאד חזקה נכנסות משיכה מינית ואיזו שהיא ציפייה רומנטית. זה סוג של טרגדיה ידועה מראש מישהו יפגע בסוף”.
שפירא, שחווה את הסיכון הזה באופן אישי, ביקש לחקור באמצעות ההצגה את מה שעבר עליו.
“במישור האישי מאד עניין אותי לחקור מה המקור הפסיכולוגי שגורם להומואים להתאהב בסטרייטים”, הוא מסביר, “על הנייר זה נוגד את ההיגיון, הם הרי לא יכולים להחזיר אהבה. יש המון תאוריות שיצא לי לחקור שמסבירות למה הומואים נמשכים ומתאהבים בסטרייטים. יש תאוריות שמסבירות את זה כהומופוביה מופנמת, כדרך לממש תשוקות הומוסקסואליות בלי באמת להיות הומו, כי כשאתה מתאהב בחבר הכי טוב, זה לא כמו לצאת לדייט עם גבר שהכרת בגריינדר. אני חושב שמעבר לזה, לפעמים מתערבבת כאן כמיהה נסתרת להיות אותו בחור סטרייט בעצמו, אנחנו מתאהבים באדם שהיינו רוצים להיות בעצמנו, ומעריצים אותו על זה. ואולי זו פשוט אותה המשיכה שיש לכולנו למה שבלתי מושג ואפילו בלתי אפשרי, להיות זה שיצליח להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. אחרי שהצלחתי להבין מה קרה לי גיליתי שזה קורה הרבה. הרבה אנשים אמרו לי “וואלה, זה ממש קרה לי”.
שאלה נוספת שעלתה לי במהלך כתיבת ההצגה היא איזו סיבה יש לסטרייטים להיות במערכת יחסים כזאת? כאשר למערכת היחסים החברית נכנס מימד רומנטי, או כשהם רואים איך הצד השני מסתכל עליהם בעיניים מעריצות. אולי הם לא מבינים שמדובר ברגשות רומנטיים, אולי בתת מודע הם מסבירים לעצמם שזה רק חברות. אבל אם מסתכלים על העובדות, רוב האנשים יודעים שהחבר שלהם הוא הומו, הם מרגישים שהוא נמשך אליהם, ועדיין משמרים את הסיטואציה הזו, כי לדעתי יש משהו שמחמיא, ואולי אפילו ממכר בעיניים המעריצות האלה”.
האם הסיפורים הקטנים של החיים שלנו באמת מעניינים?
בנוסף לעיסוק במערכות יחסים ההצגה עוסקת גם הרבה בתאטרון ובאמנות מול החיים.
“ההצגה הזו היא מעין ניסוי שנועד לבדוק האם הסיפורים הקטנים של החיים שלנו באמת מעניינים”, מסביר יאיר, “חלקים בהצגה מבוססים על חוויות אישיות שלי, חלק מהדיאלוגים בהצגה מכילים שיחות ווטסאפ שהיו לי, והכל מאד אמיתי ויומיומי. בשונה מסיפורים גדולים מהחיים שאנחנו רגילים לראות בתאטרון, להצגה יש תנועתיות מאד מסוימת והיא מאד צבעונית וכיפית, ומזכירה יותר קולנוע או סדרת טלוויזיה”.
יאיר שפירא
“יצרנו הצגה קליטה ומונגשת”, מוסיף עומרי רווה, המשחק את דמותו של איתמר, “היא כתובה בשפה מאד לא תאטרונית, והכל מאד בגובה העיניים, העתק של החיים. הכל כדי שכולם יוכלו להזדהות איתה וליהנות ממנה”.
ואם יש משהו מעורר הזדהות בדמויות בהצגה, זה ההזדהות הכמעט מוחלטת של השחקנים עם הדמויות שהם מגלמים, שהגיעה בעקבות העבודה המיוחדת על ההצגה.
“כבר בהתחלה עיבדנו סצנות רבות בתהליך של אימפרוביזציה שנעשה על ידי השחקנים”, מסביר יאיר, “כך שהדמות והשפה בה היא משתמשת נבנתה על ידי השחקן שמגלם אותה ויצרה חיבור טבעי בין השחקן לדמות”.
“השחקנים גם שיתפו פעולה בבניית הסצנות והטקסטים”, מוסיף אמיר גולדמן, המגלם את דמותו של גיא, “מהרגע שהתחלנו לעבוד כולם נהיו מאד מעורבים בכתיבה. המצאנו מחדש את מה שלא עובד במקום להיאבק בשיניים עם הטקסט”.
דבר נוסף עליו היו צריכים לעבוד השחקנים הוא ללמוד כיצד להתאהב בגבר ולהזדהות עם נטייה מינית שרחוקה מהם.
“יש משהו במגע הפיזי שדווקא עבודה מול גבר היא יותר משחררת”, מסביר אמיר, “בעוד נשיקה עם בחורה הופכת אוטומטית למוזרה ולא נעימה, אני מרגיש יותר פתיחות ושחרור מול עמרי, מכיוון ששנינו סטרייטים ואני יודע שזה מתחיל ומסתיים על הבמה”.
מה יותר טוב, לחלום או להתעורר?
ההצגה לוויתן עוסקת בקו הדק בין חברות להתאהבות בין גבר ביסקסואל לגבר סטרייט, אבל היא מתארת מצב שיכול לקרות בכל מערכת יחסים אפלטונית.
“זה יכול לקרות בכל מערכת יחסים בה יש צד אחד שיותר אוהב, וצד שני שאוהב למתוח את הגבולות”, מסביר עמרי, “יש משהו לא אחראי בגישה הזו של לאהוב מישהו שלא מחזיר לך אהבה, וגם משהו לא אחראי בצד שמשמר את זה ונותן לזה מקום. בהצגה זה מציג סטרייט וביסקסואל, אבל הדברים האלה יכולים לקרות בכל מערכת יחסים אחרת, בין גבר לאישה. המחזה הזה הוא כלל אנושי.
אני לא רוצה שאנשים יצאו עם איזה שהוא מסר אלא עם הזדהות וגם עם שאלות – האם יש צד שיותר אשם באהבה נכזבת? למה אנשים כל כך נמשכים למשהו בלתי מושג? אני חושב שבהצגה יש פוטנציאל הזדהות גבוה מאד והסיום שלה אמור להשאיר את הקהל קצת מבולבל, ולשאול: מי הקרבן ומי הפושע? אפשרי או לא אפשרי? אני מגלה דרך ההצגה הזו את האמיתות שלי לגבי העולם”.
עמרי רווה
מבחינתו של שפירא, בסיפור הזה אין טובים ורעים.
“מאד חשוב לי ששני הקולות ישמעו באותה צורה”, הוא מסביר, “אין טובים ורעים. אין צודקים ולא צודקים. זה מערכות יחסים ומדובר בבני אדם. לכל אחד יש סיבה לדברים שהוא עושה, כאשר כולנו בסופו של דבר רוצים להיות מאושרים ולא רוצים לפגוע אחד בשני, אבל כשנכנסות ציפיות רומנטיות אז מישהו יפגע בסוף. זה לא כתב אישום נגד סטרייטים, או נגד הומואים, אלא דיון בסיטואציה אנושית שקורית ואיך מתמודדים איתה. כשאני מביים אני מנסה להסתכל על זה מנקודת מוצא של שאלות”.
בסופה של ההצגה, אותו כמובן לא נגלה לכם, מגלות הדמויות שכדי לשרוד הן צריכות להתפשר, ולראות את היופי במה שהן כן יכולות להשיג.
“השאלה המרכזית שהייתי רוצה שאנשים יחשבו עליה היא מה יותר טוב: לחלום או להתעורר?”, מסכם יאיר, “האם עדיף להיות במצב שאתה נמצא בתוך איזו שהיא פנטזיה, שהיא אמנם לא אמיתית אבל אתה מאמין שהיא יכולה להתגשם, או להיות במצב שאתה מודע לזה שזו המציאות, אתה לא חי באשליות, אבל המציאות היא לא מה שרצית שיהיה. באיזה מצב תעדיפו להיות?”
לויתן | הצגת בכורה 7.3.2018 | הצגות נוספות – 30.4 ו-1.5 | המרכז הגאה גן מאיר | רכישת כרטיסים ותמיכה בהצגה באמצעות עמוד קמפיין ההדסטארט
כל אחד יכול לקחת חלק בפרוייקט. סכומים קטנים וגדולים יעזרו להצגה לעלות לבמה. אם הנושא מוכר לכם או נשמע לכם חשוב, מוזמנים לקנות כרטיס ולהיות חלק מהיצירה.
