מצעד הגאווה בירושלים | צילום: גיא יצחקי | CC BY 2.0
אמנים ואמניות רבים אוהבים לרוב להופיע, גם בחינם, במצעדי הגאווה השונים המתקיימים במדינת ישראל, אפילו באלה שאינם מתקיימים בתל אביב. כך למשל במצעד האחרון בתל אביב הופיעו הזמרות קורין אלאל ואניה בוקשטיין, ובמצעד החיפאי 2016 הופיעה הזמרת עדן בן זקן. את המצעדים השונים פוקדים גם ידוענים רבים, אם בהשתתפות אקטיבית בהפקת האירוע ואם בהפגנת נוכחות גרידא. את המצעד התל אביבי האחרון למשל הנחתה הבדרנית הפופולרית תום יער, אך רבים ורבות מגיעים כדי להצטלם, לראות, ולהיראות.
לכל אלה יש חריג אחד גדול. מצעד הגאווה בירושלים. אם נתעלם לרגע משיקולי לוח זמנים של האמנים עצמם, שאולי נקבעה להם הופעה מראש בתאריך המצעד, יש לא מעט אמנים שפשוט לא מעוניינים להיות מזוהים עם המצעד הירושלמי. עצם הנוכחות במצעד הירושלמי היא אמירה פוליטית ששוברת את הטאבו בחברה הישראלית שמסמן את העיר כסוג של אקס טריטוריה שאסור לגעת בה. טאבו האומר כי קדושת העיר אמורה להחריג אותה מביטויים “טמאים” מסוגו של מצעד הגאווה והקהילה הירושלמית בפרט.
למרות מה שמסתמן כמגמה, חשוב לציין את האמנים שכן תומכים בקהילה הגאה בירושלים ותורמים מזמנם עבורה. הזמרת קורין אלאל הגיעה לארוע ההכנה למצעד הגאווה שנערך בשבוע שעבר בירושלים, בנוכחות הוריה של שירה בנקי ז”ל, פעילים, תורמים ותומכים. אלאל חתמה את הארוע עם השיר “שיר לשירה”. גם כלת פרס אופיר, השחקנית גילה אלמגור, תגיע להנחות את במת הסיום בסיום המצעד בגן העצמאות.
“אני גאה לעמוד לצד הקהילה הלהט”בית. אני לא הייתי צריכה אפילו להתלבט” סיפרה אלמגור בראיון לגלי צה”ל, “קודם כל, בגלל העובדה שהמצעד הזה מוקדש לזכרה של שירה בנקי, זכרה לברכה. יש לי יחס לכל מי שרוצה לחיות עם שאהבה נפשו מתחת לשמיים האלה. מבחינתי זה חייב להיות בכל מקום על האדמה הזאת”.
“אנחנו טובים כקהל אבל לא כבני אדם שדורשים זכויות”
חברת הוועד המנהל של הבית הפתוח, חן עמרם, פרסמה פוסט בנושא בו חשפה את הנושא:
“חלמנו להביא אומנים גדולים למצעד, חלמנו מאבק גדול שמשלב הנצחה, זכרון וכן, גם חגיגה. חגיגה אמתית של חופש בעיר הבירה שעבור חלקנו היא גם הבית. אבל- אף אומן שפנינו אליו (ופנינו להרבה) לא הסכים להגיע”, כתבה עמרם, “אנחנו יודעות שעבור לא מעט אנשים המצעד הירושלמי שנוי במחלוקת- אבל האמת היא שזה לא המצעד, אלו אנחנו ששנויים במחלוקת. נח להתגאות בנו במטוסים צבועים גאווה ותקציבים של מיליונים; נח לקרוץ לסלפי במצעד התל אביבי- כמה אומנים הוציאו קליפים ושירים לקראתו? אנחנו טובים כקהל אבל לא כבני אדם שדורשים זכויות, שדורשים לחיות. לא כשאנחנו מעזים. השנה 2016 ועדיין חוסר הלגיטימציה לקיומה של הקהילה הירושלמית קיים ובועט.
הבית הפתוח לא רצה להעמיד את האומנים שסירבו במצב לא נעים; אבל אני כבר עייפתי מלהסתתר ולפחד ולהתנצל (סיימתי עם זה כשעברתי רועדת מעל הדם במצעד לפני שנה). בחרתי לפרסם את זה מטעם עצמי כי אני רוצה שהאמנים ידעו שאנחנו לא מתכופפים יותר, שאי אפשר לעבוד עלינו יותר, שאי אפשר לנצל ביד אחת ולדחוף בשנייה- אנחנו#כאןכדילהישאר. האומנים צריכים לדעת שכשהם מסרבים לבוא לתמוך במאבקנו- הם נגדנו”.
חשוב לציין שקיימת גם בעיה כספית לא פשוטה. בעוד מצעדי הגאווה בתל אביב ובחיפה למשל נתמכים בצורה נרחבת על ידי העירייה, בתל אביב במיליונים ובחיפה בעשרות אלפי שקלים, את המצעד הירושלמי מממנת הקהילה עצמה ובראשה ארגון “הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות”. מימון המצעד מאפשר לממן הבאת אמנים ואמניות שלא מעוניינים להופיע בהתנדבות. הקהילה הירושלמית לא בורכה בעודף משאבים כספיים והיא נלחמת עליהם מדי שנה אם בגיוס תרומות ואם בהשגת תמיכה, אפילו נקודתית מצד הממסד, ובראשו עיריית ירושלים. לרוב זו נמנעת מלהשתתף בעלויות המצעד, גם אם כן בחרה במקרים מסוימים לתמוך בפרויקטים שונים של הקהילה במהלך השנה.
מהפקת המצעד נמסר כי יש אמנים המוכנים להופיע במצעד תמורת תשלום. הבית הפתוח מפעיל עמוד תרומה בו ניתן לתרום להפקת המצעד ולסייע להבאת אמנים בתשלום.
