להרים את דגל ירושלים

צילום: הבית הפתוח בירושלים

בפעם הראשונה שראיתי דגל גאווה בירושלים עצרתי מוקסמת.

אני גרה בירושלים כבר שנים. למדתי בה בתיכון, עשיתי בה שירות לאומי והיום אני לומדת בה. אני אוהבת את המוזרויות שלה, את הרכב האוכלוסייה האקלקטי, את תחושת השייכות והבית שמעניקה ההיכרות הממושכת שלי איתה.

אבל לפעמים נדמה לי שירושלים צועקת עליי. היא מסוגלת לשאת מוסלמים ויהודים ונוצרים אורתודוקסים, חרדים וחילונים, אבל מדי פעם שלטים ענקיים ברחובות שלה קוראים לי לא נורמלית. בקיץ שעבר, בני נוער עמדו בדוכנים בכל העיר וחילקו עלונים נגד הקהילה שאני משתייכת אליה.

דגלי גאווה משמחים אותי בכל מקום, אבל בירושלים הם משמחים כפליים. פה, הם מצהירים שיש להט”בים בירושלים; שלא כולנו ברחנו לתל אביב. הם אומרים שאכפת לנו מהעיר הזאת. שהיא שייכת גם לנו. הם אומרים ללהט”בים ירושלמים צעירים ומבוגרים, בארון ומחוצה לו, שהם לא לבד.

והם באמת לא לבד; בירושלים יש קהילה גאה פעילה ומגובשת. בכל שנה הקהילה הזאת מארגנת מצעד ענק שצועדים בו להט”בים והטרו־סיסים, חילונים ודתיים. בקבוצות שמפעיל הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בעיר משתתפים צעירים, מבוגרים ובני גיל הזהב. הבית הפתוח מפעיל גם מרפאה פתוחה ופרויקט חינוך בבתי הספר בעיר. יש בעיר עשרות פעילות ופעילים וחברי קהילה, מסעדות ועסקים להט”ב־פרנדלי, ומיום ליום, עוד ועוד דגלים בחלונות ובמרפסות, שמכריזים “אנחנו כאן”.

לפעמים נדמה לי שירושלים צועקת עליי. היא מסוגלת לשאת מוסלמים ויהודים ונוצרים אורתודוקסים, חרדים וחילונים, אבל מדי פעם שלטים ענקיים ברחובות שלה קוראים לי לא נורמלית

במאי 2019 תליתי גם אני דגל במרפסת הדירה שלי בקריית משה, ממש מעל תחנת הרכבת הקלה של גשר המיתרים. בדצמבר, מישהו טיפס למרפסת שלי ותלש אותו. למחרת בערב השגתי דגל חדש ותליתי אותו במרפסת. הוא נתלש מאז שבע פעמים, ובכל פעם תליתי מיד דגל חדש במקומו.

חשוב לי שיהיה דגל במרפסת שלי – לא כדי להתריס, לא בגלל האנשים שהדגל הזה מפריע להם – אלא בשביל הבחור מהישיבה ברחוב ליד שכתב לי שהדגל הזה נוסך בו כוח; בשביל הילדה שאמרה לי בהפתעה “זה הדגל שלך? אני עוברת לידו כל יום, אין לך מושג כמה הוא משמח אותי”; בשביל כל מי שמרגיש לפעמים שירושלים צועקת עליו; בשביל שא.נשים כמוני שעוברים בשדרות הרצל יראו אותו וידעו שהם חלק מקהילה קיימת, חיה ובועטת.

בחודשים האחרונים אירעו בירושלים כמה וכמה מקרים של תלישת דגלי גאווה והשחתת רכוש בעליהם. בעקבותיהם העניקה מייקרוסופט ישראל לאחווה הגאה הירושלמית תרומה של מאה דגלים, שחולקו לתושבי שכונות שונות בעיר.

לירושלים יש תדמית חזקה של עיר דתית־שמרנית, שאין בה מקום לא.נשים כמונו; אם אתן ואתם להט”בים תושבי ירושלים, זה הזמן להרים את הדגל ולהזכיר לעצמנו ולאחרים שזה לא נכון. לא כולנו יכולים, מסיבות שונות, לתלות דגלי גאווה בחלון, אבל כולנו יכולים לקחת חלק בנוכחות ובפעילות בעיר. להשתתף במצעד ובפעילות השנתית השוטפת; לבוא לקבוצות הבית הפתוח; להתנדב באחד מענפי הפעילות שלו; להמשיך לגור בירושלים, להיות חלק מהמרקם האנושי המגוון והיפהפה שלה; לאהוב את העיר הזאת ולפעול בה ולמענה, כי ככלות הכל, היא גם העיר שלנו.

הכותבת היא מדריכת קבוצות נוער בבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות