בשנת 2016 התווסף ללוח השנה הישראלי מועד חדש – יום העלייה. היום המיוחד, שנקבע בחוק שאושר בכנסת בחודש יוני 2016, נועד להוביל “להכרה בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב-תרבותית”.
חברי הקהילה הלהט”בית העולים ציינו את יום העלייה שחל ב-12 באוקטובר, יום אחרי היום הבינלאומי ליציאה מהארון שחל ב-11 באוקטובר. הסמיכות בין שני הימים מדגישה את הסמליו, שבמעבר בין היום בו חוגגים העולים את עלייתם לישראל לבין היום בו הם חוגגים את יציאתם מהארון. עבור רבים מהם הקשר בין הימים הוא בלתי נפרד ולעלייה לישראל יש השפעה ישירה על היציאה מהארון.
“לכאורה, נראה שהעלייה לישראל פותרת את בעיית הלהט”בפוביה כי עוברים לישראל, אך זה לא בדיוק כך”, מסבירה אנה טליסמן, עו”ס ומנהלת תכנית רדוגה במרכז הגאה, “סביבה של דוברי רוסית, בני משפחה קולטת בישראל, כלי תקשורת ברוסית עלולים להמשיך להפיק חוסר קבלה, הדרה, דחייה וגזענות. זה לא סוד, שדור שיודע לקרוא ולצרוך חדשות ותרבות ברוסית, מעדיף להמשיך לעשות זאת. כתוצאה מכך, אותו דור ממעיט בתקשורת ובידור מקומיים פנימיים שמשרים אווירה ידידותית מרובת דמויות להט”ב. תהליכים של אוכלוסייה ענקית בת מיליון תושבים מאוד מאוד איטיים. וזה משפיע על חיי עולים דוברי רוסית השפעה מרובה”.
האם יש להט”בים שעלו בגלל הומופוביה ממסדית?
“כמובן. לא מעט. קשה לדעת מספרים כי אף אחד לא מגיע לפתח משרד הקליטה עם השלט. אבל אחרי כניסתו לתוקף של חוק התעמולה ההומוסקסואלית בשנת 2013, פרויקט “ראדוגה-זה קשת” שלנו התחיל לראות לא מעט עולים פונות ופונים, עם הרבה חששות, הרבה חוסר ידע וחרדה חברתית”.
האם היחס ללהט”בים בברה”מ משפיע על הקהילה כאן בישראל?
“בהחלט. חוקי התעמולה ההומוסקסואלית של 2013 והצעות חוק שלילת זכויות מטרנסים, שלילת זכויות הוריות ממשפחות חד מיניות וההתעלמות מהטבח בצ’צ’ניה מתוך רוסיה גרמו לנזק הרסני ביותר. לחיים בארץ מוצא בסביבה להט”בפובית מדינית יש גם השלכות נפשיות. גם אם רצית להגיע לישראל ותפסת מישראל כמדינה ליברלית, צריך זמן להתרגל, להשתחרר אם בכלל ניתן, מחרדות חברתיות כתוצאה מכך.
העבר הלהט”בפובי אותו חיינו במדינת המוצא לא עוזב אותנו כשאנחנו מגיעים לארץ, הרבה בשל העובדה שהדור המבוגר מעדיף לצרוך תקשורת ובידור המיובאים מרוסיה שמורעלים על ידי מיזוגניה ולהטבפוביה. רק בשנים אחרונות, אולי בעשור אחרון חלו שינויים חיוביים של ממש ברחוב הרוסי מבחינת התקשורת. אך לא גורף ועדיין לא הגענו לקו משווה”.
כיצד הזהות הכפולה משפיעה על החיים בישראל?
“ניתן לומר בגדול וגורף מאוד, שמדובר באוכלוסייה עם אמביציה מאוד גבוהה ועם משאבי רקע די נמוכים. כולל לעיתים תחושה של מבוכה ובושה להודות בכך. מעמד סוציו אקונומי נמוך יותר, פחות משאבים ליצירת פתרונות בכוחות עצמם. ברור שזה משפיע על התמודדות ועל פניות לאירועי או מאבקי הקהילה.כי כשצריך להשקיע בשני מסלולים בו בזמן, אחד מהם יכול להיזנח”
אילו מהאתגרים מעמידה החברה הכללית ואילו אתגרים מגיעים מכיוון הקהילה?
“העולים הלהט”בים ממדינות ברית המועצות לשעבר מתמודדים עם אתגרים לא מעטים כלל. העולים הלהט”בים ממדינות ברית המועצות היא קבוצה מאוד מגוונת מבחינת וותק בארץ, עיר ומדינת מוצא, ואפילו מבחינת ההתמקמות במרכז או בפריפריה בישראל, עדיין ישנם כמה מכנים משותפים המאחדים בין כולם. הראשון הוא האקלים הלהט”בפובי בתוך קהילת דוברי רוסית, והשני אלו הם קשיי שפה או אתגרי גיבוש זהות ישראלית כוללת או היברידית – שני אלה מקשים על הנגישות של להט”ב דוברות רוסית גם למענים הקיימים בקהילה וגם להשתלב בין שורות הפעילות והפעילים, או א.נשי מפתח של הקהילה או א.נשי מקצוע בולטים בקהילה.
ובכל זאת, מפרספקטיבה הפסיכו-סוציאלית אני כן רוצה לציין משהו ייחודי נוסף לטראומת ההגירה שנשארת ומשפיעה בצורה כזו או אחרת על העולים עצמם, ויש דברים בלתי נראים שמשנים את הפוזיציה של העולים אפילו אם הם וותיקים.
למשל, עולים צעירים, לא רק שלא יכולים להיעזר על ידי ההורים, אלא מצופים לעזור להוריהם. לכן מבחינה פסיכו-סוציאלית מעמדית הרבה מן העולים לא יכולים להסתמך על תמיכה של ההורים. לפעמים להיפך. תפיסה של בן מוצלח יכולה להיות מורכבת מ”עד כמה הבן הזה העלה את הוריו במעלית החברתית הסוציאלית”. למשל חלק מהעולים והעולות הצעירים היו מגיעות קודם להכין קרקע להורים, ואחר כך להפוך למקור קולט שאר המשפחה.
או לדוגמא עולה שהיא גם לסבית שהתרחקה מההורים עד עלייה לישראל, עדיין תוך כדי הישרדות עצמית גם יכולה למצוא את עצמה דואגת לשלוח כסף להורים. ועדיין לא מצפה לה תמיכת הורים או משפחה אם פתאום תפוטר מהעבודה ואן לה את האופציה “לחזור להורים” לתקופה כי קשה כלכלית.
נכון גם להתייחס לזוגות חד-מיניים מעורבים (יהודי עם לא יהודי) שמסלול שלהם שונה לחלוטין מהמסלול של זוג הטרו-נורמטיבי אחר או מזה של זוג חד מיני ממדינות בהן קיימת הכרה בנישואים גאים. החל מתקשורת עם עובדי הסוכנות שבדרך כלל מיישרים קו עם מדינות המוצא. זוגות ומשפחות כאלו נאלצים לחשוש מגורמים מקומיים בפנייה לעלייה וגם לעבור תהליך שהופך אותם לזוג, בו רק בת זוג אחת זכאית לתנאים של עולה והיא צריכה גם לפרנס את שתיהן, והשנייה מקבלת היתר לעבוד או עד שיוכרו כמשפחת עולים עם כל מה שבא עם תמיכה למשפחה של עולים. וכך הלאה”.
הידעת?
ב-30 השנים האחרונות, רוב העולים בקהילה הגאה הם דוברי רוסית
כל העולים דוברי הרוסית הלהט”בים היגרו לישראל ממדינות עם להט”בפוביה מדינית. חלקם מציינים זאת כסיבה לעלייה
במדינות חבר העמים לשעבר אין נישואים גאים משפחות גאות מופלות בתהליך העלייה שלה
לרוב העולים מחבר העמים לא קיימת נגישות שפתית לא בעברית ולא באנגלית, כלומר לא קיימת נגישות למשאבי הקהילה הגאה
בתוך קהילת המוצא בישראל נשארים בסביבה חברתית להט”בפובית במשפחה, עבודה ובתקשורת
כיצד אתם מתמודדים עם האתגרים האלו?
“חלק מהלהט”בים בישראל פשוט חיים חיים קשים יותר או מורכבים יותר, חלק משחררים את עצמם על ידי הרחקה עצמית מהמשפחה, חלק מנסים להתמקד בעיקר במטרות כלכליות בין אם להישרדות או השקעה במקצוע לבין לעלות מה שאפשר ברמת החיי, כי כמו שאמרתי קודם, אי אפשר לסמוך על משאבי משפחת מוצא. רבים מציינות תחושה של תלישות – תחושה של אי שייכות לא לקהילה הלהט”בית כמו שהיא, לא לקהילת יוצאי חבר העמים כמו שהיא, וכבר לא למשהו שפעם היה בית.
יחד עם זאת גם יש כאלה שמצליחות להתפנות להסתכלות פנימה ולתנועה בין הזהויות. אחד הפתרונות הוא ליצור פלטפורמה חברתית יציבה ואותנטית שהזהות המורכבת תהיה במרכזה. בעצם כמו שהיום אנו עדות לאין ספור קבוצות זהות בפייסבוק. א.נשים בכללי ולהט”ב בפרט כמהים להשתייכות והזדהות.
בעיני הדברים צריכים להתרחש בכל הרמות: החל מהסברה ויצירת שיח, דאגה לקבוצות של דוברי רוסית באיג”י, דרך עידוד אקדמיה לחקור, ועד לשיתוף פעולה של ממש עם מחלקות עולים בדומה לשירותי רווחה בתחום בני נוער, צעירים, זקנה”.
אילו פעילויות אתם עושים לשיפור מקומם של להט”בים מברה”מ בתוך הקהילה?
“המרכז הגאה שמר באופן מתמיד על מקום בטוח, מזמין וחם עבור עולות דוברי רוסית מכל המגדרים. הפרויקט מתקרב לגיל בגרות. הקליניקה הגאה מאפשרת טיפול ברוסית. בתור רכזת עלייה במרכז הגאה יוצא לי להשקיע רבות בהעלאת מודעות והכשרות לא.נשי טיפול דוברי רוסית או/ו א.נשי מקצוע עם עולים. יש גם בחיפה יוזמות מכוונות לדוברי רוסית.
לדעתי שבוע המודעות לעולים בקהילה חייב להיות בתוכניות העבודה השנתיות של כל ארגוני הקהילה – כדי שנוכל להתמקד ולהתפקס, להציג את ההישגים ולהציף את האתגרים ולבנות שיתופי פעולה אפקטיביים”.
האם אתם חשים מידור בתוך הקהילה?
“כמובן שלא משהו מכוון או מודע, אך יחד עם זאת כשאנחנו חוקרים את מצבו של מיעוט מסוים באוכלוסייה, או אפילו מצבן של נשים למשל, שהן לא מיעוט, אנחנו בודקים קודם כל איפה נמצאות הנציגות? האם הן נמצאות בתפקידי מפתח, בעמדות משפיעות? האם נראה אותםן באקטיביזם, פעילות בהובלה? האם קיים בכלל שיח ביקורתי מתמשך בקהילה של מודעות לצרכים שלהם מכלל קהילת הלהט”ב? האם בכלל נפגוש אותם ובאילו דמויות? מנקה או מנכ”ל? ח”כ הומופוב או ח”כ מקדמת זכויות להט”ב? האם נתקל ביותר מקרים סוציאליים קשים מאשר א.נשי אקדמיה המתווים את הדרכים לפעולה? בצורה זו אפשר לבחון כל אוכלוסייה ולקבל את התשובה. במקרה שלנו, על אף נראות משגשגת יחסית לפחות כציפייה חברתית, יש פערים מאוד גדולים.
להט”ב יוצאי חבר העמים בהחלט לא פעם מציינות את תחושת הזרות, הניכור, לא פה ולא שם. בושה בגלל הפער של נראות מוצלחת לעומת התמודדות כלכלית או מקצועית קשה”.
מה יכולים הארגונים הגאים לעשות כדי לשנות את המצב?
“ליצור מענים מנגישים שמתגברים על שפה, להעסיק יותר דוברי רוסית בעלי מודעות חברתית בתפקידים משפיעים. מאוד חשוב לא להניח שאוכלוסייה שמתמודדת עם הישרדות כלכלית תעניק עבודה מקצועית או לא מקצועית לדוברי רוסית, גם ללא תשלום הוגן.
חשוב לשים לב ליחס ביקורתי שיכול לעלות אל מול צרכים מיוחדים של האוכלוסייה עם התמודדות כפולה על הצרכים האלו.
לדעתי כל ארגון קהילה יזכה עם ימנה רכז בין שאר התפקידים. רכז.ת קהילת עולים דוברי רוסית (לצורך הענין) יעזור בבניית תשתית שלא נבנית מעצמה. מישהו צריך לקדם את הנושא כל הזמן. חשוב לדאוג שבשרות הפסיכו-סוציאלי, בקליניקות, בייעוץ המשפטי – תהיה הנגשה לשונית. רק ככה נוכל להשיג שוויון בגאווה בקהילתנו”.
