בימים אלו מוצגת בגלריה העירונית עפולה תערוכה של יצירותיו של האמן ישראל חמד שאוצר עוז זלוף, המציגה עבודות העוסקות בזהות הומוסקסואלית ובסוגיות מגדריות. התערוכה, המוצגת בשני אזורים שונים, אשר כל אחד מהם מוקדש לסגנון אחר, מציעה מבט יוצא דופן על העיסוק הלהט”בי באומנות המודרנית, תוך שימוש באמצעים קלאסיים ונוסטלגים.
בחלק אחד של הגלרייה מוצגים ציורי שמן קלאסיים של הצייר ישראל חמד. המצויירים הם כולם גברים ישראלים, המציגים מנעד רחב של גבריות ישראלית, רבים מהם חיילים, בעלי תפקידים רשמיים כמו רופאים או מאבטחים, ודווקא בהם מודגשת נקודת מבט רגישה או אירוטית, השוברת את הייצוגיות שלהם וחושפת אותם כמושאי תשוקה או כאנשים בעלי צרכים ורגישות.
התערוכה מספקת מבט מעמיק ומעלה שאלות על המשמעויות שלה: אילו תפקידים מגדריים הם ממלאים? אילו דמויות הם מנסים לשחק ולהידמות להם?
בין כל הציורים עובר רמז הומוסקסואלי: חלקם מצולמים כמושאי תשוקה והציור מדגיש רמזים מיניים בגופם או בתנוחה שבה הם נמצאים, חלקם נדמים באמצע של פלרטוט או לקראת אקט מיני- הסיטואציות אינן חד משמעיות ולכן עשויות לבלבל את הקהל הרחב ולרמוז להקשרים אירוטיים ומיניים מבלי לחשוף אותם במפורש.
באופו נדיר באמנות הישראלית ישראל חמד עוסק בזהות הומוסקסואלית ובסוגיות מגדריות באמנות קלאסית: ציור שמן על בד, בסגנון ריאליסטי ומכובד. מרבית הייצוגים לזהות מינית להט”בית ולשיח מגדרי באמנות נוכחים באמצעים עכשווים המגלים על הפתיחות והקבלה המאוחרות שנוצרו בחברה. לכן הציור של ישראל חמד חשוב עבור הקהילה – הוא מייצר נראות חדשה באמנות ישראלית לזהות זו דווקא באמצעים קלאסיים, וותיקים, שמאופיינים כ”אמנות גבוהה” שלרוב רוצה להיות “נקייה” מעיסוקים אלה.
רוב הציורים מציגים דמויות שנתפסו וצוירו כאילו בחטף – בפעולה יומיומית, בעבודה, מנקודת מבט של הצצה. נדמה כי הצייר ההומו, או אנחנו הצופים בציורים מציצים באנשים אלו – אך הצצות אלה תועדו בציורים מושקעים ולכן בתערוכה יש אנרגיה חזקה: היא כמו מקפיאה את ההצצה לנקודת מבט קבועה ומספקת בכך חוויית הצצה מעמיקה, ארוכה ועמוקה.
במצב זה הצייר והאוצר פורטים את ההצצה לרכיבים וניתן להבין ולחוש מנעד רגשות רחב שההצצה זו של גבר הומו בגבר הישראלי ברחוב מספקת: פחד, התרגשות, חרמנות, איום, התגרות, פלירטוט וחוצפה. ההצצה יכולה להעיד גם על נקודת מבט ארוניסטית, של אדם המסתכל על מושאי תשוקה וייצוגי מגדר אך אינו מיישיר מבט, ובכך בוחן את הדברים מהצד.
בחלל נפרד של הגלריה מוצגים קולאז’ים השונים מאוד ממרבית הציורים – הם כולם נגזרו והודבקו ביד אמן מדוייקת ממגזיני אופנה, מגזינים לעיצוב הבית, מגזיני פורנו ועוד. בקולאז’ים יוצר ישראל חמד סצינות כמו קולנועיות המציגות פנטזיות על מלודרמה הומואית עשירה ומלאת שפע כלכלי, חומרי, תרבותי. דווקא פנטזיה זו מזכירה לנו את ההומוסקסואליות של לפני 1998: הומואיות שהיא גם לרוב מסמלת מעמד כלכלי נמוך, שבו יש שאיפה להגיע מצב כלכלי מבוסס ומצליח, שאיפה שהיא בגדר פנטזיה לא ממומשת.
התערוכה זוכרת ומבקשת להזכיר לצופים את שנות ה80, ה90, שנותיו הראשונות כאדם בוגר של הצייר, שנים בהם הומוסקסואליות, והקהילה הגאה בכללה, היא עניין לא מקובל, מלאה באנשים המחפשים נתיבים בשוליים, מציצים על מרכז ההוויה הישראלית ושואפים למימוש של פנטזיה אירוטית או מעמדית.
על כן היא זכתה לשם “נעימים”- השם העברי שבחרו נציגי הקהילה למושג “גייז” ומופיע בסרטון אייקוני משנת 1979 מתוך ההפגנה הראשונה של התאגדות להט”ב בכיכר מלכי ישראל בת”א, בטרם נוסדה קהילה גאה בארץ. נעימים מתקשר גם לאהבת דוד ויונתן התנ”כית, רפרנס משמעותי ליחסים חד מיניים מפותחים.
“נעימים” – ישראל חמד. אוצר: עוז זלוף | הגלריה העירונית של עפולה – חטיבה תשע 15, עפולה | ימים ראשון וחמישי בין 17:00-20:00 ובימי שישי בין 10:00-13:00
