כחצי שנה מאז הדיווחים הראשונים על מחנות הריכוז ללהט”בים בצ’צ’ניה, ושלושה חודשים לאחר סגירתו של המחנה שנחשף והעברת האסירים למקום לא נודע, אוזר אומץ אחד האסירים שנכחו במחנה וחושף את זהותו על מנת לתאר לעולם את הזוועות שעבר.
מקסים לפונוב, בן 30 ממוצא רוסי, אשר שהה בצ’צ’ניה בשנתיים האחרונות שם עבד כמפיק אירועים, סיפר את סיפורו, בפעם הראשונה בפנים חשופות ולפני מצלמות, במסיבת עיתונאים שערך במוסקבה עיתון האופוזיציה “נובאיה גאזטה”, אותו עיתון שחשף את דבר קיום המחנות.
לפונוב, המעיד על עצמו כי לא חי באופן מוצהר כהומו, תיאר כיצד נעצר בעיר הבירה גרוזני ב-16 במרס על ידי שני בני אדם שהביאו אותו לתחנת המשטרה. לדבריו, הוא שהה במעצר במשך 12 יום, במהלכם הוכה ואף ניסו להורגו עקב נטיותיו המיניות.
“אני לא יודע כמה זמן זה נמשך, אבל זה היה הרבה מאוד זמן”, סיפר למצלמות, “הם היכו אותי בשוקיים, הצמידו את הפנים שלי לקיר והכו אותי בירכיים, בישבן ובגב, ולא הפסיקו עד שנפלתי”.
“האישומים המרכזיים נגדי היו היותי הומו”, הסביר, “השוטרים היו מתפרצים לתא כל עשר דקות, צועקים עליי שאני הומו ואומרים שאנשים כמוני צריך להרוג. הם אמרו לי שהם לא יכו אותי באותה מידה שבה הם מכים אזרחים צ’צ’נים, אבל הכריחו אותי לצפות בהם מכים אסירים אחרים. לעיתים קרובות שמעתי אנשים צווחים או נאנקים מכאב”.
לפונוב תיאר כי ישן על רצפת התא לצד אסירים נוספים ובאחד המקרים הושלך לתא קטן ומלא בדם. “התא היה בערך שני מטרים והרצפה הייתה מכוסה בדם טרי. בהתבסס על הפעולות והמעשים שלהם, הנחתי שבשלב כלשהו יהרגו אותי בכל מקרה, ושאין סיכוי שאצא משם בחיים”.
על פי עדותו של לפונוב, הוא שוחרר בסופו של דבר מהמאסר ב-28 במרץ, לאחר שנאלץ לחתום על תנאי שחרור שכללו העברת טביעות אצבע שלו על נשק וצילום סרטון וידיאו שבו הוא מודה כי הוא הומו.
מדוע נעצרו הדיווחים על המעצרים בצ’צ’ניה?
מאז חודש מרץ 2017 ניצבות הרשויות בצ’צ’ניה בפני האשמות על כליאתם, עינויים ורציחתם של להט”בים בשטחה. רמזן קדירוב, מנהיג הרפובליקה בשטחי צפון רוסיה, שזוכה לתמיכת הקרמלין, הקפיד להכחיש את כל ההאשמות, ולמרות שחוקרים פדרליים רוסים הצהירו שהם רוצים להגיע לעומקם של ההאשמות, לא ננקטה כמעט אף פעולה.
לפי דבריו של איגור קצ’טקוב, נציג הרשת הלהט”בית הרוסית, מאז אפריל סייעה הרשת ל- 79 להט”בים לברוח מצ’צ’ניה, בהם 27 גברים שעונו והצליחו לברוח מהמחנות, כמו גם בני משפחה ושותפים. אך למרות זאת, בחודשים האחרונים דעכו הדיווחים המגיעים מרוסיה לגבי המעצרים והעינויים של להט”בים בצ’צ’ניה, ואף הארגונים הלהט”בים הרוסים, המסייעים ללהט”בים הצ’צ’נים, הפסיקו לעדכן את התקשורת העולמית בנושא.
הפעילים הלהט”בים באזור מסבירים כי הדיווחים בנושא התמעטו בשל הצורך להגן על זהויות הקורבנות. לדברי טניה לוקשינה מארגון Human Rights Watch, סיבה נוספת לכך היא הרצון להעניק לרוסיה הזדמנות לטפל בנושא. “מאז שפנינו למוסקבה בסוף אוגוסט, לא התייחסנו למקרה הזה בעיתונות בשום צורה. רצינו לתת לגופים הממלכתיים הזדמנות לעשות את עבודתם כראוי”.
עכשיו, כשהפעילים הלהט”בים רואים כי לא נעשו שום ניסיונות רציניים לחקור, הם חוזרים להתעסק בנושא., ובחירתו של לפונוב להחשף ולספר את סיפורו בפנים גלויות מעניקה כלים נוספים ומשמעותיים למאבק.
עורכי דינו של לפונוב ציינו כי למרות הדיווח והעדויות שמסר, הרשויות אינן מקיימות חקירה נאותה במקרה. נציבת תלונות הציבור לענייני זכויות אדם ברוסיה אישרה כי קיבלה מלפונוב עדות לגבי מה שעבר עליו בצ’צ’ניה והעבירה אותה לגופי החקירה המתאימים.
“כל מה שאני מבקש עכשיו הוא צדק”, סיכם לפונוב את עדותו ואף פנה לשלטונות ברוסיה ואמר: “אני דורש מהממשלה לחקור את הנושא כי כולנו בני אדם ולכולנו יש זכויות”.
