החשד: הומו, האשמה: הומו, העונש: הוכה למוות

קוראים לו אולה (OLA).
בניגריה זה שם של בנות ובנים, קיצור של משהו ארוך בהרבה.

הכרתי את אולה (24) דרך חבר אחר ואימצתי לי אותו כסוג של אח קטן. ניחשתי שהוא הומו כשנפגשנו, הוא העדיף לשמור את העניין בסוד. רק בפגישה השנייה "נפתחנו". כשדיברנו על הנושא הוא הדחיק מבט הודיה קטן והבין שלי אפשר לספר, הוא יהיה אחי לא משנה מה נטייתו המינית.

נפגשנו מאז כמה פעמים עד שהעזתי לשאול אותו אם אני יכולה לראיין אותו, לשאול לחקור. רק הבהרה קטנה לפני: בניגריה להיות הומו מוביל ל 14 שנות מאסר עד עונש מוות. רבות הפעמים שהמקרה לא מגיע אפילו לשופט. הסביבה היא השופט, המענה והמוציא להורג. אחרי כל זה גם הורסים את בית המשפחה. טרוריסטים חברי בוקו חארם לא מקבלים כאלו עונשים.

כשביקשתי לראיין אותו, המבט הפך ממופתע, למהסס, לחושש ואז החלטה של רגע ומתלהב, הוא נסע 3 שעות בחום אימים ולחות משתקת בתחבורה המקומית (תאמינו לי, לא הייתם מעזים לנסוע בתחבורה הזו).

הוא ביקש שאשאל שאלות וכך הוא נוכל ליצור סוג של ראיון. באותו רגע צצו לי בערך 672375.28 שאלות בראש. ביקשתי שיתחיל לדבר, אני כבר אסדר את זה על הכתב (טעות קשה).

אולה בחר להתחיל בלשלוח אלי לינק לכתבה בעיתון על נער שהוכה למוות ע"י בני הכפר/שבט שלו. החשד: הומו, האשמה: הומו, העונש: הוכה למוות. אנשי הכפר שלו החליטו וביצעו.

ניגריה מחולקת לשלושה שבטים עיקריים: האוסה (מוסלמים), יורובה (נוצרים), ואיבו (אלו נקראים היהודים הניגרים). עשירים, עניים, מכל המינים. כולם, ללא הבדלי מעמדות מתנגדים ומתעבים יחסים חד מיניים בטח ובטח טרנסים ,דראג וכיוב.

בנשימה הבאה שהצלחתי לקחת הבנתי שאני דומעת, ניסיתי לברר מדוע, הרי אני לא מכירה את ההרוג, ניגריה היא לא המדינה שלי, אני כאן אבל מה הקשר ביני לבינם. בין כל העצב, התסכול והכעס הבנתי שיש גם 0.01% שמחה. שמחה על כך שאצלי בבית להרוג מישהו בגלל שהוא הומו זה לא חוקי. לא שזה לא קורה, אבל הידיעה שהאדם יישפט ויילך לכלא מאנשת אותנו. כאן אפילו לא ישאלו, למה קרה מה שקרה. השבט אמר את דברו!

אולה שאל האם להפסיק. לא! זעקתי, אמרתי שאתאפק, הוא אמר שזה משהו שבשגרה, לא להתרגש יותר מידי והמשיך.
לפני שנה אולה עצמו נעצר ע"י שוטרים בטענת שווא כלשהי עם אמירה על כך שהוא נראה קצת נשי. הם לקחו לו את הטלפון הנייד וחיטטו בו. אולה ניסה להתנגד ואמר שע"פ החוק אסור להם, השוטרים לא ממש ספרו אותו. הם מצאו חומרים אסורים, עם תכנים הומואים ולקחו אותו למעצר. הוא הוכה נמרצות ונאלץ לשלם שוחד בגובה משכורת חודשית כדי שלא יכלאו אותו. משכורת חודשית = חיים שלמים = חיים חופשיים. למחרת המעצר השוטר שהיכה אותו התקשר אליו והציע לו לצאת לדייט.

"מתחזים כאן בגריינדר", הוא אומר לי, ולהבהרה מסביר שיש מתחזים שפונים לנערים ומזמינים אותם לפגישה, כאשר הנערים מגיעים הם מפשיטים, מכים, משפילים, עוצרים וכולאים אותם. לא מיידעים אף אחד ומנקים את השטח מהמחלה הנוראית. חלק קטן מהם מצליח לאסוף את השוחד הנדרש להמנע מכליאה, ששוב אדגיש – בהרבה מהמקרים מסתיימת בעונש מוות והריסת בית המשפחה.

אולה אומר שקורה שנער נמשך לנער אחר, אבל לעיתים הפניה של הנערים לגבר/נער אחר מסתיימת באונס אכזרי כי הייתה טעות בזיהוי, אולה מתבונן בי טוב טוב כדי לראות את תגובתי. כואבת לי הלסת.

אולה מצחקק קצת ואומר שמזל שהוא לא דראג כי כאן כשתופסים דראג משחיתים לו את הפנים. אני באמת מנסה להדחיק את המבט הנחרד מזעזוע שתופס כל נקודה בפניי.

לשאלתי אם משפחתו יודעת, הוא השפיל מבט כמו ילד שנתפס בשקר. "אני מאוד דואג לאמא שלי היא מאמינה גדולה, נוצריה אדוקה. אני לא רוצה לגרום לה לבלגן, היא מאוד תדאג לי, אני לא אעמיס עליה את זה. היא לא תוכל להתמודד, נראה לי שהיא יודעת אבל עדיין, אם אומר זה ייהפך למוחשי ואולי ישאלו אותה והיא תצטרך לשקר ואולי יהרסו לנו את הבית. לא – אני לא יכול לספר לה!"

לא רק הדאגה לאימו מקננת אצלו בראשו. בן דודו הוא נער נשי, אולה ניסה לדבר איתו אבל התשובה כצפוי הייתה שלילה מיידית. אולה רק יכול להיות שם בשבילו ולנסות להדריך אותו כמה שיותר שלא ליפול בידי מתחזי האינטרנט, ובשעת הצורך כיצד לפעול אם כן יקרה משהו, במיוחד אם המשטרה, הגוף שאמור להגן עלייך, תופס אותך. הוא דיבר עם דודו וביקש ממנו לא לגעת בו, הכוונה לא להכות, לא לסכול ולא להרוג את הנער, את בנו.

הנשיים בדומה לדראג הם אלו שמאוד סובלים, הם לא מתאימים לסביבה, אותם הכי קל לתפוס ואין להם סיכוי אם זה קורה.
אחד מהארגונים הלא ממשלתיים הפועלים במדינה, מקבל תרומות מכל העולם למען הומואים. הם אמורים לספק קונדומים, הדרכה, תמיכה, תרופות. התרומות זורמות לצד אחד אבל לא נראות מהצד השני. אחת ממטרות הארגון היא ללמד את הנערים להשמר ולדעת לזהות הומואים אחרים. השחיתות בניגריה גואה, גם בארגון שאמור להיות הכי הגון שיש.

הוא זורק שם לאוויר, לשאלתי מי זה הוא מסביר שזה שחקן מאוד מפורסם, הומו חזק בארון, הוא מפחד!
"אני מאוד כועס עליו ועל האחרים המפורסמים כמוהו (הכוונה להומואים ולסביות), הם לא עושים כלום ולא רק שהם לא עושים, הם משלמים על מין ונשארים עמוק עמוק בארון, סוג של ארון, הרי כולם יודעים. אם הם היו מעזים לדבר אולי היה מתחיל שינוי כאן. תרשמי את השם שלו שלפחות במדינה שלך יידעו שזה קיים". הסברתי לו שמבחינתי להוציא מישהו מהארון זהה למעשה אונס ושאין מצב.

אני נמנעת מלהשתמש במילה קהילה, כי אין להם כאן קהילה, אין ארגון, אין הדרכה, ואולי גם נגמרה התקווה. כסף יש, ההפך ממה שציפיתי. לא אשווה בין התפיסות, בין המדינות בין האנשים. רק אוכל להגיד בגאווה, לי במדינה, למרות הכל ובסופו של יום, יש הכרה בסיסית, יש ידיעה שכל מה שנעשה נגד הלהט"ב אצלנו גורר עונש, גם אם העונש הוא נו נו נו קטן.

אולה מסיים עם אמירה שהיא יותר בקשה. "העתיד שלי הוא בניגריה, אני רוצה לעזור לנוער, ללמד, אני רוצה להשפיע. ללמד אותם עצמאות. אנחנו צריכים עזרה". “We don’t need funding from the government, we need acceptance”.

לאולה יש דף פייסבוק מאוד פעיל. כמובן לא על שמו וסינון רב. למרות הכל, אין דרך אחרת. הוא ישמח לצרף חברים 