צילום: נטישה שפנר
אומנות הדראג איננה דבר חדש ואת שורשיה ניתן למצוא גם ביוון העתיקה ובתאטרון השיקספירי לפני 450 שנה, עוד בימיו השמרניים של התאטרון באנגליה, בימים בהם לא היה נהוג שנשים יופיעו על הבמה, והתפקידים הנשיים במחזה שוחקו גם הם על ידי גברים. במחזה היה נרשם למשל “תומאס דראג” והמשמעות הייתה “תומאס לבוש כבחורה” (DRessed As a Girl) כאמצעי לציין שמדובר בתפקיד נשי שתומאס משחק.
במאה ומשהו השנים האחרונות עברה אמנות הדראג צעדים משמעותיים ביותר וכיום קשה למצוא הפנינג גאווה שלא תשובץ בו הופעת דראג. ליינים רבים בקהילה גם הם מתהדרים בפרזנטוריות דראגיסטיות מרשימות ואפילו מסיבות רווקות כבר לא יכולות להסתדר בלי המלכה שתנחה את הערב.
“תרבות הדראג בישראל נמצאת בפריחה שלא הייתה כמוה מאז שנות ה-90, ובהרבה מובנים גם עקפה את השיא שהיה פה אז”, מתאר לי גיל נווה, הידוע גם כגלינה פור-דה-ברה, אחת ממלכות הדראג הבולטות בארץ, ומהמייסדות של “פאות קדושות”, “בעצם הדראג בתרבות העברית מאז המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-80, היה או משהו מאיים או משהו קומי באופן גרוטסקי, או קריקטוריסטי. זה לא רק הדראג, כמובן, אלא כל חצייה של מגדר הייתה ה”אחר” המוקצה, המביך, המגוחך, המצחיק עד שזה נכנס אלינו הביתה. כמובן שהיו כל מיני חריגים, אבל הם היו נדירים מאוד. בעצם כולם/ן, דראג וטרנס כאחד, היו מעין קומדיה מאיימת עוד מאז הדמות באבע יאכנע מהמחזה “המכשפה” של אברהם גולדפאדן מ-1877, שמתייחסים אליה כאל הדראג העברי-יידישאי הראשון.
בסביבות הניינטיז, בעקבות הסרט “פריסיליה מלכת המדבר”, ההצלחה של דנה אינטרנשיונל והיכולות הפנומנליות של “בנות פסיה”, היה נדמה שכולם עושים דראג ושפתאום “זה בסדר” ולא “רק של הומואים”. אלו היו שנים קצרות, מעניינות וחריגות מאוד בתרבות ובחברה הישראלית. זמן קצר אחרי הפירוק הממושך והעצוב של בנות פסיה, היה נדמה שהדראג נעלם מהמיינסטרים וגם מהאירועים של הקהילה – לא רק בארץ, אלא גם בעולם”.
אומנות הדראג זורמת בעורקיו של נווה כבר מעל עשור, בתור מי שהקים את בית הספר הראשון לדראג במרכז הגאה והיה ממארגנות ושופטות תחרות הדראג של פסטיבל הקולנוע הגאה.
“אני מופיעה בדראג כבר פחות או יותר 25 אלף שנה וכל הצעירים והצעירות מתייחסים אליי כאילו אני הסבתא של הסבתא שלהם – שבמונחי דראג זה די נכון ברוב המקרים” צוחק נווה, “ייסדתי את ליין הופעות הדראג “געוואלד” בירושלים ואת ליין הופעות הדראג בימי שלישי באוויטה, שרצו כל אחד מהם יותר מעשר שנים ברצף”.
אל נווה חבר דניאל מריומה, אחד הדיג’יים המפורסמים בישראל שגם מפיק מדיי שנה את אירועי ה”וויגסטוק”.
“אני מאוד מתגעגע למקום קבוע שניתן יהיה לצרוך בו תרבות דראג”, מסביר מריומה, “משחקי המגדר השונים, הפרפורמרים/ות שיכולות לבטא את עצמן והקו הדק בין הסנדטראג לבין הנאמברים מאוד חסר לי כשזה לא קבוע. באיזשהו דרך מוזרה, יצא שיש לי מעורבות כמעט בכל אירוע הקשור לתרבות הדראג”.
“כיום בתל אביב יש שלושה ליינים מופלאים המוקדשים להופעות דראג”, ממשיך גיל, “יש את הליין החדש והצעיר “קרוס”, שהוא חופשי, קווירי, שטותי במובן הטוב של המילה ומאוד מאוד מאוד מצחיק, בהתאם לשלוש הרוחות החיות מאחוריו, הלוא הן ג’ואנה ראס, ז’קלין ויזו ו-אישה. הליין הסופר-אמנותי ומאוד מגוון הוא Drag Up Your Ass שמוביל הדראג קינג מייקל אנג’לו וניתן לראות בו כמעט תמיד דראג מקורי ומאתגר שהוא על סף מיצגי פרפורמנס אוונגרדיים לצד דראג יותר מסורתי אבל מאוד מכוון קהילה ומדבר על החוויות של אנשים בקהילה הגאה. לסיום, הליין הוותיק POP IT רץ כבר כמה שנים טובות ואפשר לומר שהקהל שלו הוא יותר קהל נשי-קווירי, עם נוכחות משמעותית מאוד של דראג קינגס על הבמה, והמופעים שם מאוד מגוונים ונעים ממופיעים שזו הפעם הראשונה שלהם ועד דראג קינגס ותיקים כגון לורד שלג, דני ליפסקינג, גיילורד רוטשילד וג’ון ד’ארק”.
מי שחושבת שאת הליפסטיק והשפמים ניתן למצוא רק במדינת תל אביב, טועה ובגדול. החל מליין הסטנדראג “טוויינק” שרץ בבאר שבע כבר מספר שנים ע”י מלכת הדראג סלין לה דיווין (שאף פתחה בבירת הנגב בית ספר לדראג משלה), מסיבות הover-kitch, וה-oh-snap, בחיפה, אללה נש בירושלים, ואפילו בקריית שמונה כבר קם ליין הופעות חדש.
“זה נכון באמת שיש עכשיו הרבה ליינים של דראג בתל אביב וברחבי הארץ, והם נהדרים וייחודיים מאוד”, מתאר גיל, “הם גם מפרגנים לנו, ולא מתוך צביעות, אלא כי גם הם מבינים שיש צורך לתת מקום לזה כל שבוע ולשלב סגנונות ביחד, מהקומי והבידורי ביותר ועד הפוליטי והבועט או האופנתי-אוונגרדי והצבעוני. הליין בימי שלישי באוויטה היה ללא ספק איזשהו עוגן לקהילת הדראג בישראל במקום מרכזי מאוד, למרות שהרבה א-נשים הרגישו שהערב לא מספיק אינקלוסיבי מכל מיני סיבות, חלקן נכונות מאוד וחלקן ממש לא”.
איך דואגים שהערב יכיל את כולם.ן ויתאים לכולם.ן?
“אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות עם היד על הדופק כל הזמן”, מבהיר גיל, “אנחנו חייבים להישאר מצחיקות, שנונות, רלוונטיות, מקבלות ומכילות – אבל עם סטנדרט אמנותי ומקצועי גבוה. זה הכל שאלה של איזון: אי אפשר להיות מכילים ומחבקים בלי להיות מצחיקים, אבל אי אפשר להיות מצחיקים כשיותר פוגעים בקהל מאשר מבדרים אותו וגורמים לו לחשוב. אי אפשר שהקהל שלנו יהיה רק מורכב מהומואים בני 18-25, או מלסביות בנות 30-34. אנחנו חייבות לגרום לכולם/ן להרגיש בבית. למשל אם בשבוע הראשון מופיעות שתי מלכות ורקדנית, בשבוע שאחרי תהיה נוכחות גברית משמעותית בהרבה. זה בהחלט יהיה מרחב בטוח ונקי מהטרדות, עם אפס סובלנות לאלימות כלשהי, בדגש על אלימות מינית, אבל מצד שני אנחנו לא ניתן אזהרה או הסבר על כל בדיחה או נאמבר שיהיו קצת יותר חושפניים. אנחנו לא נבוא עם בדיחות בגישה מתנצלת, אבל אנחנו יודעים שאין דבר יותר שחוק ועייף מאשר דראג קווין שמספרת בדיחה שוביניסטית.
בנוסף, אנחנו בוחרים כל פעם להתמקד במעט מופיעים אורחים. מעין טעימות של המיטב שבמיטב של מופיעי/ות הדראג בארץ, יחד עם אמנים מתחומים אחרים. זו הסיבה שבערב הראשון יתארחו סוזי בום, שהיא באמת אחת המצחיקות והצבעוניות בארץ, מיס פלסטיקו שהיא מופיעה צעירה מיוחדת מאוד, שנונה בטירוף ומוכשרת כמו שד, ורקדנית הבטן – טניה פנינת המזרח, שתתן הופעה קסומה שקהל של דראג לא רגיל אליה. זה באמת הולך להיות משהו טוב, מבדר ואיכותי, אבל נגיש לכולםן”.
“אנחנו מקווים להגיע למצב שבו זה מובן מאליו שבו כל יום שלישי בלילה כל מי שדראג מעניין אותו/ אותה יבואו וירגישו אצלנו בבית”, מסכם גיל, “זה אומר לצחוק, לשתות, להתרגש, להשתחרר ולהיחשף לכל סוגי הדראג שיש”.
werk ליין דראג שבועי | יום שלישי 29.8. | החל מהשעה 22:00 | desire bar קרליבך 25 ת”א
כל מופיע/ה, דראג או לא דראג, שמעוניינ/ת להופיע, מוזמנות לשלוח סרטון שלכם/ן בהופעה ל- drag.tlv.pride@gmail.com
