Live Laugh Love Lesbians | Ashley Linh Trann | CC BY 2.0
רתם איזק מסבירה למה כל אחת חייבת לשכב עם אישה | פורסם לראשונה בגליון מרץ של המגזין את
בשנת 1978 פרסמה המשוררת והתיאורטיקנית הפמיניסטית אדריאן ריץ׳ מאמר שאיים לדגדג את דגדגני העולם – ולא בצורה המקובלת – והפך ברגע לאחד מאבני היסוד של החשיבה הלסבית הפמיניסטית. היא הזמינה את הקוראות לבחון מחדש את מה שנראה לרובנו מובן מאליו: ההטרוסקסואליות שלנו, כלומר ההנחה שאנחנו באמת סטרייטיות. אם לתמצת את אחד הטקסטים החשובים ומעוררי ההשראה שנכתבו אי פעם על מיניות נשית (ואף גרמו ללא מעט נשים לעבור צד): ריץ׳ טענה שהטרוסקסואליות היא למעשה מוסד חברתי ולא ביולוגי שנכפה על נשים כדי לשמר את השליטה הגברית, מעין תורת על שלא באמת מאפשרת לנשים לבחור ב״העדפה מינית״ שאינה פין, קטן כגדול, ערל כנימול. על פי ריץ׳, כולנו נמצאות על הרצף הלסבי – רצף של חוויות הזדהות נשיות, גם אירוטיות וגם לא.
ובמילים אחרות: כולנו לסביות, אך לא כולנו יודעות זאת. אם אתן בדיוק מגלגלות עיניים במבוכה או בפקפוק ומפצירות בי לזרוק את ספרי הלימוד, שימו לב לזה: גם מדענים ממליצים (או רומזים) לנו לפתוח את הראש והרגליים לפחות פעם אחת למין חד מיני לוהט עם אישה. העיתון הבריטי ״אינדיפנדנט״ פרסם באוגוסט 2014 מחקר רפואי מקיף שערך צוות ממכון קינסי, ולפיו נשים במערכת יחסים לסבית חוות יותר אורגזמות מנשים במערכת יחסים הטרוסקסואליות. היחס הוא לגמרי מפתיע: 75 אחוז מנשים מדווחות שחוו אורגזמה ביחסי מין עם אישה מול 62 אחוז לאורגזמה ביחסי מין עם גבר. עוד טענו החוקרים לאחר שראיינו יותר מ־6,000 נשים, כי האורגזמות הנשיות מגוונות יותר במפגש עם נשים, והחוקרים סבורים כי ההיכרות הנשית עם גוף נשי לצד העובדה שנוח לנו יותר בעור שלנו כשאנו נמצאות ליד בנות מיננו, הן אלה שגורמות לנו לשחרר ולאבד את עצמנו באורגזמה משובחת.
לאור המידע הזה עלו בי הרהורי כפירה: אני מוקפת בנשים שאליהן אני נמשכת בנפשי ומקיימת איתן יחסי חברות ושותפות עמוקים, אז למה אנחנו לא שוכבות מדי פעם?
אז מי הליידי פה?
התשובה, כפי שגיליתי אצל חלק מחברותיי הנשואות לגברים, היא שחלקן באמת שכבו גם עם נשים בשנות רווקותן, מי מתוך סקרנות, מי מתוך שכרות ומי מתוך רצון אמיתי לבדוק אם העשב של השכנה ירוק יותר. אמנם לא איתי, שזה קצת מעליב, אבל איך הן אמרו לי? ״את מדיפה ניחוח של חובבת פין״. לא בדיוק פרסומת לחדש של קנזו, אבל ניחא.
גבירותיי וגבירותיי, תחקיר הפות־ליצר שלי יוצא לדרך: האם אנחנו חייבות לעצמנו, לפחות פעם אחת בחיים, סקס עם אישה? האם אנו יכולות להצהיר נאמנות לנקניק בלי שניסינו לאכול צדפה?
הנשיקה הראשונה שלנו הייתה מאוד מרגשת, וכשהגענו לסקס זה ממש סחף אותי. זה היה אינטנסיבי, הייתה כימיה מדהימה, היא עשתה לי נעים ולשנייה אחת לא היה חסר לי זין. במשך חודש שכבנו כמעט כל יום, וכשזה נגמר הרגשתי מרוקנת כי לסקס היה עומק רגשי
אם שואלים את עידית, 35, אין לי מושג מה אני מפסידה. ״הייתי בזוגיות ארוכה של 12 שנים עם גבר שממנו יש לי גם ילדה. לפני שלוש שנים נפרדנו, היו לי כל מיני קשרים אבל אני אדם שמשתעמם בקלות ולא היה מישהו ספיציפי שתפס אותי. תמיד הסתכלתי על בחורות, נראה לי שכולנו עושות את זה – אם יש מישהי יפה אנחנו מסתכלות ומפרגנות״. אבל לאחרונה הפרגון של עידית תפס כיוון לא מתוכנן: ״לפני מספר שבועות הכרתי בחורה אצל חברים והרגשתי שאני נמשכת אליה. זה משהו שלא קרה לי עם נשים אחרות, כי בדרך כלל כשאת פוגשת מישהי שמוצאת חן בעינייך אתן הופכות להיות חברות, אבל איתה זה היה שונה, היה בינינו מתח. יצאנו לכמה דרינקים, הנשיקה הראשונה שלנו הייתה מאוד מרגשת, וכשהגענו לסקס זה ממש סחף אותי. זה היה אינטנסיבי, הייתה כימיה מדהימה, היא עשתה לי נעים ולשנייה אחת לא היה חסר לי זין. במשך חודש שכבנו כמעט כל יום, וכשזה נגמר הרגשתי מרוקנת כי לסקס היה עומק רגשי״.
ומאז חזרת לניאנדרטלים?
״אחרי שזה נגמר הרגשתי שלחזור לזין זה לחזור אחורה, משעמם, ובא לי עוד. נפתח לי התיאבון. המגע של אישה הוא אחר, הרבה יותר רך, מעניין, מרגש. אני מרגישה שלמדתי איך ליהנות בסקס, איך לענג את עצמי בזמן הסקס, כי אין זין ולא תמיד גומרים ממין אוראלי, אז עובדים קצת יותר קשה בשביל לגמור וכשאת גומרת זה מדהים והרבה יותר כיף. אם יבוא מישהו שיעשה לי את זה אלך על זה, אבל אם תגיע עוד אישה – ברור שאלך על זה, ואני יותר פוזלת לשם״.
גם לני, 33, פזלה לצד השני, כמה שנים לפני שהתמסרה למערכת יחסים מונוגמית עם גבר וילד משותף. ״זה לא היה מתוכנן״, היא מספרת, ״אבל זה פשוט קרה. כל חיי הייתי עם גברים אבל תמיד הסתקרנתי. כשפגשתי את האישה שאשכרה עוררה בי משיכה עזה ורצון לחקור את הנושא, אפשרתי לעצמי להתמסר. הסקס החד פעמי הוביל גם לקשר רגשי של חצי שנה, כי העומק הזה והמגע המיוחד של אישה ועצם זה שיש מולך פרטנרית שיש לכן המון במשותף מעצם היותכן נשים, זה משהו שמעניק עוצמה אחרת״.
הגדרת את עצמך כלסבית באותה התקופה?
״אני חושבת שכולנו קצת לסביות. יש לנו חיבור חזק לנשים, אבל לרוב הוא לא מגיע למיטה. כשאצלי זה הגיע למיטה זה נראה לי טבעי, משהו שרציתי לחוות בשביל המיניות שלי, אבל היה ברור לי שזו אפיזודה. חזרתי אחר כך לגברים ובסופו של דבר גם התחתנתי עם אחד. היה חסר לי הזין וגם מערכת היחסים הזו שבה ברור מי הליידי. עם גברים יותר קל לי, ועם זאת סקס עם אישה זה רך, מאתגר, שוויוני, האגו לא משחק תפקיד – ואני חושבת שזו חוויה מלאת תשוקה ורגש שאישה חייבת להעניק לעצמה, לפחות פעם אחת״.
מרואיינת נוספת שביקשה להישאר בעילום שם מספרת על ניסיונות מהוססים יותר לשחק עם בנות אותו מין – ניסיונות שעדיין מהולים בפחדים. ״אני יוצאת לדייטים עם נשים במטרה למצוא מישהי שתדליק אותי ושארגיש איתה מספיק בנוח בשביל לחוות את הדבר הזה. כאישה יצרית שמאוד אוהבת סקס, חבל לי לפספס את החוויה הזו, ולמרות שאני יוצאת ושוכבת עם גברים, אני לא מוותרת״.
אבל למה בכוח?
״זה לא בכוח כי ברור לי שאני רוצה את זה. אני נמשכת לנשים ברמה הפיזית והאינטלקטואלית אבל לא היה לי אומץ או הזדמנות לקחת את זה למיטה. אם אני יודעת לענג את עצמי – ברור שאדע לענג אישה, אני בטוחה שאהיה מאהבת מעולה. כמה כבר אפשר לראות זין?״.
הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון מרץ של מגזין את
יעל נודלמן מגיבה בשם המערכת:
בסך הכל אני שמחה לקרוא קריאה שכזו לנשים לחקור את מיניותן בכלל ולהתנסות בסקס עם אישה בפרט. ועדיין, כביסקסואלית, כמה מהנחות היסוד של כותבת הכתבה קוממו אותי.
אנחנו חיות בעולם מאוד דיכוטומי. את אמורה להיות או “שם” או “פה”. איתם” או “איתנו”. או זה או זה. יש שחור ויש לבן. גם אלו שצליחות לראות לעיתים את האפור, חוטאות לחשוב שהוא קצת שחור וקצת לבן ולא חלילה צבע בפני עצמו. התפישה הזאת שוללת במידה רבה את הזהות הביסקסואלית כזהות עצמאית. היא משמרת את הרעיון השגוי שביסקסואליות היא מקום על “הרצף הלסבי”, איפשהו שם באמצע ככל הנראה. אלא שביסקסואליות, כמו שאר הזהויות וההגדרות העצמיות, היא זהות נפרדת ובעלת קיום עצמאי. ביסקסואליות היא זהות עם היסטוריה ומאבקים, זהות אותה חולקות וחולקים א/נשים רבים, שהן והמשיכות שלהן שלמות בפני עצמן ולא איפשהו בחצי הדרך ללסביות.
באותה נשימה, גם משפט המחץ “כולנו לסביות, אך לא כולנו יודעות זאת”, שמובא כפתיח לכך שנשים חוות יותר אורגזמות כאשר הן עושות סקס עם נשים, מוחק לחלוטין את זה שרבות מאותן נשים ששוכבות וחוות אורגזמות עם נשים פשוט אינן לסביות. הן גם אינן “במערכת יחסים לסבית”. רבות מהנשים ששוכבות עם נשים ונמצאות איתן במערכות יחסים מזדהות תחת קשת רחבה של זהויות או לא מזדהות כלל. לשייך סקס בין נשים או מערכות יחסים בין נשים לכותרת “לסביים” מוחק לגמרי את הלגיטימיות של הזהויות האלה ובעיקר נותן את האדונות על הסקס בין נשים לקהילה הלסבית.
אני חושבת שבעיקר חשוב להבין שלא מדובר כאן באיזשהי התקטננות, או פוליטיקה פנים קהילתית. זה לא רק זה. כל עוד נמשיך לדגול בגישת ה”לעבור צד” נמשיך לחטוא בהבנת החוויה של הנשים שסיפוריהן הובאו בכתבה.
איני באה להגדיר או לדבר בשם אותן נשים, חלילה. אני לא מנסה, בניגוד לכותבת, להגדיר את משיכתן ולתת לה כותרת. אבל כן חשוב להבהיר- הכותבת עצמה והנשים שדיברה עמן לא מתארות מצב של משיכה בלעדית לנשים. בשום שלב אינן אומרות כי הפסיקו להמשך מבחינה רומנטית או מינית לגברים. הן אומנם “גילו” איזושהי משיכה או עניין בנשים, אך אינן מעידות כי עובדה זו שינתה את תפיסתן לגבי המשיכה שלהן לגברים. הנשים (ובינהן הכותבת) מתארות מצב של משיכה ליותר ממגדר אחד שזאת, אגב, אחת מההגדרות המקובלות לביסקסואליות. גם אם נחזור להגדרה היותר ישנה והבינארית לפיה ביסקסואליות נמשכות לנשים ולגברים- עדיין הנשים מהכתבה עומדות גם תחת הגדרה זו.
איני ממהרת להגדיר את הנשים האלה ואני חושבת שזכותן לבחור בהגדרות שהן מרגישות איתן בנוח ובאותה מידה זכותן גם לא להגדיר. העניין הוא שאם כבר אנחנו, כחברה, נותנות איזושהי הגדרה לנשים אחרות, כדאי להיזכר רגע דווקא בהגדרות שמאוד בקלות נשכחות או נמחקות. ואולי אם האופציה להגדיר את עצמך כביסקסואלית הייתה נפוצה יותר בשיח, הן הפנים-קהילתי והן הסטרייטי, היינו מצליחות לשבור סוף סוף את חומות הדיכוטומיה הארורה הזאת, לפיה אישה צריכה לבחור או לעבור איזשהו צד, במקום פשוט לגלות עוד צדדים ולהבין שזה לגמרי בסדר להיות גם וגם, ושיכולה להיות לזהות כזאת תוקף שהוא גם מעבר לאיזושהי התנסות מינית או התאהבות חד פעמית.
