בואו נדבר על טינה

Methpipe |  By Jlcoving | CC BY-SA 3.0

בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש בסמי מסיבות בקרב הקהילה הגאה, בעיקר בתקופת הגאווה. גישת “הקטנת הסיכונים” בה נוקטים רופאי הקהילה כוללת הפצת מידע בנוגע לחומרים השונים, השימוש בהם וערבובים שעלולים להיות מסוכנים ולכן יש להמנע מהם.

אך בין כל אלו, ישנו סם אחד ששיטת “הקטנת הסיכונים” אינה רלוונטית לגביו – הקריסטל מת’, הידוע בקרב חברי הקהילה גם בשם טינה (קיצור של כריסטינה).

“הבעיה הראשונית בטינה היא שזהו חומר מאד ממכר”, מסביר ד”ר רועי צוקר מהמרפאה הגאה גן מאיר, “חלק מהמשתמשים מדווחים על תלות אחרי שימוש אחד או שניים, מה שהופך את הטינה לממכרת פי 3 מקוקאין. רבים שנפלו לטינה סיפרו שהם מעולם לא ראו את עצמם כ”כאלה שמתמכרים בקלות”, וסביב שימוש בסמים אחרים הפגינו שליטה רבה יותר על הכמויות ועל יכולות השליטה העצמית”.

האויב הגדול של חיי הלילה

קריסטל מת’ הוא מתאמפטמין, סם מעורר (פסיכואקטיבי). הוא נצרך בדרך כלל בעישון (pipe), הסנפה או הזרקה (slaming). השימוש בו גורם לעלייה מהירה של רמות הדופמין, סרוטונין ונוראפינפרין וכתוצאה מכך ליצירת תחושות של אנרגיה מרובה, עירנות יתר, חדות, אופוריה ועליה בחשק המיני. תכונות אלו גרמו לכך שבשנים האחרונות נכנסה הטינה לשימוש נרחב בקרב גייז סביב מסיבות כמסקס ולעיתים רחוקות יותר כסם מסיבות במועדונים.

“כשמדברים על כמסקס (קיום יחסי מין תחת השפעת סמים) מתייחסים בדרך כלל לשלושה חומרים עיקריים – מפדרון, מת’ ו-G”, מסביר ד”ר צוקר, “שלכולם יש אפקט מאד “מחרמן” שעוזר בעירנות יתר. סביב השימוש בסמים הנ”ל, לעיתים בערבוב יחד, אנשים יכולים לקיים יחסי מים במשך שעות וימים, כשהם מרגישים בטחון עצמי רב ופחות חשופים לכאבים סביב סקס (ויחד עם זאת גם לפציעות שיכולות לגרום לעליה בהדבקה ב-HIV)”.

לתרבות הכמסקס בכלל, ולשימוש בטינה בפרט, יש השפעה גדולה על חיי הלילה. בערים כמו לונדון וניו יורק, העביר השימוש בטינה חלק גדול מהבליינים במסיבות לפעילויות INDOOR וגזר את דינם של ליינים ומועדונים רבים.

“אנחנו עדים להשפעה ההרסנית של השימוש בטינה על חיי הלילה”, מסביר ד”ר צוקר, “בערים כמו לונדון וניו יורק נסגרו עשרות מועדונים וליינים לאחר שרבים שהתחילו להשתמש בטינה העבירו את הבילוי שלהם למסיבות ביתיות פרטיות. זו הסיבה שרבים מכנים את  הקריסטל מת’ כ”אנטי חיי לילה”.

הקריסטל מת’ יוצר לראשונה בגרמניה בשנת 1887, והיה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר על ידי החיילים הנאצים, שהשתמשו בו כדי להשאר ערים ולהלחם שעות מרובות. בשנות החמישים השתמשו בו כעזר לדיאטה וכקו נוסף לטיפול בדכאון. בשנות השבעים הוצא החומר מהחוק בארה”ב ומאז נמכר בעיקר באזורים כפריים, כתחליף זול וזמין לקוקאין.

הסם מיוצר במעבדות מקומיות על ידי שימוש בתרופות מדף ללא מרשם רופא כמרכיב בסיסי, כמו תרופות להתקררות המכילות פסאודואפדרין. הזמינות של הסם הפכו את השימוש בו לרחב יותר במהלך שנות ה-90 עם עליות וירידות בשימוש במהלך שנות ה-2000.

“עם השנים רואים בעולם עליה מטורפת בשימוש בטינה”, מסביר ד”ר צוקר, “בעיקר כי היא קלה ליצור, זולה וניתן לייצר אותה באופן סינטטי. כיום טינה היא הסם השני הכי נפוץ והשימוש בה הולך ומתרחב בעיקר באזור אסיה. בארה”ב המספרים מדברים על 4.7 מיליון אמריקאים (2% מהאוכלוסייה) שמודים כי ניסו לפחות פעם אחת”.

ומה המצב בישראל?
“יחד על העלייה בכמסקס יש גם עליה בשימוש בטינה”, אומר ד”ר צוקר, “השימוש בה מתחיל להיות נפוץ בדרום ת”א ומתפשט לאזורים נפוצים, ואני שומע על יותר ויותר אנשים שעושים טינה, אפילו בהזרקה. המזל שלנו כרגע הוא שטינה עדיין יקרה בישראל משמעותית מאשר בחו”ל והיצור שלה פחות נפוץ בארץ. יחד עם זאת, יש לנו פחד ממשי שהסם שהרס חברות שלמות, העביר שינויים חברתיים רבים בקרב הקהילה הגאה וגרם לתמותה רבה בקרב הומואים בערים כמו לונדון, ברלין וניו יורק, יהפוך לעוד אחד מהסמים הנפוצים בארץ”.

התמכרות מהירה תוך שימוש אחד או שניים

“יש הנוהגים לחלק את החוויה מהשימוש בטינה לכמה שלבים”, מסביר ד”ר צוקר, “השלב הראשון הוא שלב ה- RUSH – ההשפעה הראשונית של הסם עולה וגורמת לדופק מאד מהיר ועלית לחץ דם. שלב זה נמשך כחצי שעה, זמן רב הרבה יותר מהתחושה שנלווית לשימוש בקוקאין שנמשכת כ- 5 דקות.

לאחר העלייה הראשונה מגיע שלב ה- HIGH. בשלב זה חווה המשתמש חדות ופוקוס, ומרגיש שהוא ערני לפרטים שבדרך כלל הוא לא שם לב אליהם. לכך מתווספת תחושה של אנרגיה גבוהה, אופוריה ועליה בחשק המיני. שלב זה יכול להמשך בין 4 ל-16 שעות.

כשהתחושות הללו דועכות, מתעורר אצל המשתמש הרצון להמשיך ולקחת את הסם כדי לחוות כל הזמן את אותה התחושה. שלב  זה, הקרוי בינג’, יכול להמשך עד שבועיים.

אחרי שימוש ממושך הסם מפסיק לספק לגוף את התחושות הללו, והמשתמש לא חווה יותר את תחושת ה-HIGH והרצון לחוות אותה עוד ועוד, אלא עובר ישירות לשלב הטוויקינג, הכולל תחושת ריקנות ורעב, גרד באזורים שונים בגוף, הזיות שנראות אמיתיות לגמרי ואיבוד הזהות העצמית.

אחרי שימוש ממושך בקריסטל מת’ הגוף חווה את שלב ה- CRASH, שהוא תגובה של “הלם” של הגוף הכולל שינה מרובה. שלב זה יכול להמשך עד שלושה ימים, שלאחריהם יתעורר המשתמש לסוג של האנג אובר, כשהוא במצב מעורער, מיובש, עייף תמידית ותשוש.

שלב ההאנג אובר, שיכול להמשך כשבועיים, מתפתח בסופו של דבר לדכאון, חוסר אנרגיה ורעב לעוד סם, המלווה במחשבות אובדניות.

“ההתמכרות המהירה לטינה מובילה להשפעות קיצוניות לטווח הקרוב והרחוק”, מסביר ד”ר צוקר, “השפעות אלו כוללות ירידה קיצונית במשקל, עליה במקרים של אירועים לבביים, בחילות והקאות מרובות, הרס של השיניים, הפרעות שינה קשות, פסיכוזות והזיות, התקפי חרדה ופרכוסים”.

בנוסף מבהיר ד”ר צוקר כי ההתמכרות הקשה והמהירה לטינה היא ברוב המקרים בלתי הפיכה, וכי על פי הנתונים כ-90% מהמשתמשים חוזרים לסם אחרי שעברו גמילה.

“החלטתם לעשות סמים? תדעו מה מותר ומה אסור”, מסכם ד”ר צוקר, “תלמדו את החומרים שאתם משתמשים בהם ואת הערבובים המסוכנים. ובכל הקשור לטינה – תוציאו אותה מהלקסיקון ואל תתנו לאף אחד לשכנע אתכם אחרת, לא משנה באיזו סיטואציה אתם נמצאים. סביר להניח שבתקופה הקרובה נראה עליה בשימוש בטינה עקב הבאתה ע”י תיירים מחו”ל, בנוסף לסמים נוספים שעדיין לא נמצא בארץ, אל תכנעו לשימוש!”

הכותב ד”ר רועי צוקר, הוא מומחה ברפואה פנימית, מרפאת גן מאיר, וחבר בחברה לקידום בריאות להט”ב בהסתדרות הרפואית