באמצע מרץ, יומיים לפני ההחלטה על סגר ארצי, היה צוות האחווה בעיצומן של הכנות לסמינר הכשרה שאמור היה לצאת לפועל באותו הסופ”ש. “היה נראה שהכל מתמוטט – בכל כמה שעות יוצאת הוראה חדשה ואנחנו מבינים שאנחנו עשויים להפוך באמצע הסמינר להתקהלות אסורה”, משתף אלעד ברגר, מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה. בסופו של דבר הסמינר התקיים בזום, כמו יתר פעילות האחווה בחודשיים שלאחר מכן.
מפגשי קבוצה פיזיים בקמפוסים הפכו למפגשי זום מקומיים וארציים, ודוכני הסברה בקמפוס הפכו להרצאות אונליין במגוון רחב של נושאים החל מהרצאה על גאווה בסרטי דיסני, הקראת מחזות גאים, שיעורים מקוונים בצילום ורישום והרצאות על מחלות מין של נשים שעושות סקס עם נשים. במוצ”ש הקרוב גם צפוי להיות משדר ארוויזיון חגיגי לכל האחוות בארץ שמארגנות האחוות באזור הצפון.
“עשרות פעילויות שהתקיימו החל מחודש מרץ ועד היום בהן השתתפו למעלה מ- 1,000 משתתפימות מוכיחות כי גם, ואולי בעיקר, בתקופות כאלו, הקהילה נותנת ערך משמעותי לכל מי שבוחר.ת לקחת בה חלק” מתאר אלעד.
האחווה הגאה, שחוגגת כבר שנה שישית של עשייה, לא נותנת לקורונה לעצור אותה, ומגייסת בימים אלו עוד שני עובדים בשכר שיצטרפו לצוות הולך וגדל המונה כיום כ-50 מלגאים. דווקא בימים כאלו, כשמשרדי שירותי התעסוקה ניצבים בפני 1.2 מיליון מובטלים, מעודד לראות ארגונים שמגייסים עובדים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בארגון קהילתי אקטיביסטי.
“אני חושבת שהיופי באחווה הוא שזה לא באמת משנה באיזה תפקיד את, כל עוד את רוצה לקחת חלק ולקדם דברים – יהיה לך את המקום לזה” מספרת הילה קידר, בת 24 מבאר שבע שמסכמת בתקופה זו 3 שנים של פעילות באחווה.
קידר, שהתחילה באחווה הגאה כמלגאית בתפקיד רכזת איזור דרום ושפלה, התקדמה לתפקיד בשכר ובשנתיים האחרונות עובדת בארגון כרכזת פעילות ארצית. “אני זכיתי לא.נשים באחווה שבאמת האמינו בי ובחלומות שלי, ועזרו לי להוציא לפועל דברים שבחיים לא חשבתי שאצליח. הדוגמאות הכי טובות לכך הן המחאות הגדולות שלקחנו בהם חלק – החל ממצעד הגאווה בירושלים שהצלחנו לצעוד כגוש אחוותי עוצמתי וגדול, ועד המחאה הספונטנית מול מכללת אשקלון על התבטאותו של ישורון על הקהילה הלהט”בית. אמנם המחאה הייתה מצומצמת, אבל היא הגיעה לכותרות הראשיות של כל העיתונים באותו היום. זאת הייתה תחושת ניצחון אמיתית”.
לטענתה של הילה, הפעילות באחווה תרמה לה לא פחות ממה שהיא תרמה בעצמה.
“האחווה העניקה לי כל כך הרבה דברים שכנראה רק בדיעבד אצליח להבין לעומק. קודם כל היא הייתה עבורי מסגרת חברתית אמיתית, הכרתי באחווה חברימות שבאמת ימשיכו איתו גם הרבה אחרי סיום התפקיד. הרגשתי שיש לי מקום אמיתי להיות מי שאני ולשתף אנשימות שבטוח יבינו את התחושות והחוויות שלי, גם במסגרת התפקיד אבל גם הרבה מעבר. מעבר לזה, האחווה באמת הייתה פלטפורמה סופר משמעותית בשבילי לעשייה להט”בית. אני לא חושבת שהיה איזשהו מאבק, איזשהי אמירה להט”בופית או פסיקת דין שקשורה להקהילה הגאה שלא הייתי מודעת אליה. האחווה הייתה ה-פלטפורמה עבורי לפעול ולקדם את הדברים שחשובים לקהילה הגאה וגם לי באופן אישי. הגעתי לאחווה עם ניסיון בניהול ובהובלת פרויקטים, אבל ההזדמנות בגיל 24 להיות אחראית על פעילות ארצית של ארגון היא בהחלט מלמדת המון. מעבר לזה, להיות חלק מצוות הובלה של צעירים וצעירות להט”בית שלהוטים לשנות את העולם היא מטורפת. צריך לחוות את זה בעצמך כדי להבין. דרך האחווה גם עיצבתי ה-מ-ו-ן את הזהות הלהט”בית שלי. דרך הסמינרים, הישיבות, ימי העיון והמפגשים למדתי בכל פעם משהו חדש על עצמי, חידדתי לעצמי יותר את הזהות האישית וגם הפוליטית שלי. פגשתי לאורך השנים מגוון צבעוני ויפיפה של זהויות שכנראה לא הייתי פוגשת במקום אחר”.
“לפני שהצטרפתי לאחווה לא הייתי ב”עניינים” בכל מה שנוגע לקהילה הגאה”, משתפת מור צור, בת 30 מקרית שמונה, שעבדה שנה שעברה בתפקיד ניהול פעילות המטה של הארגון, “הפעילות באחווה לאורך השנים היא זאת שנתנה לי את הידע, הכלים, גרמה לי להתעניין ולקרוא, באתי ממש קלולס ויצאתי אקטיביסטית”. צור, שהצטרפה לאחווה הגאה בתל חי לפני 4 שנים בעקבות דוכן צבעוני שראתה בקמפוס, נזכרת בתחילת דרכה בארגון, “אני לא יודעת למה בדיוק הגעתי למפגש הראשון, ולכל אלה שאחריו, אבל המשכתי להגיע ולאט לאט החבר’ה שהיו שם הפכו להיות החברים הכי טובים שלי במכללה”.
ככל שעבר הזמן, התחילה מור להיכנס יותר ויותר לפעילות האחווה בתל חי, כאשר בשנתה השלישית לתואר הצטרפה לאחווה כמלגאית בתפקיד רכזת איזור צפון, ובשנתה הרביעית התקדמה לתפקיד בשכר לרכז את כל פעילות המטה של האחווה.
“המטרה הייתה בעצם לנהל את הרכזים והצוותים על מנת שהאחוות בשטח יוכלו לקבל מהם את המעטפת הטובה ביותר לפעילות שלהם, תוך מתן משמעות ותוכן לבעלי התפקידים מעבר לפן המקצועי אותו ביצעו”, מסבירה צור. “כחברה בצוות המוביל של האחווה הארצית לקחתי חלק בקבלת החלטות ארגוניות כמו קביעת מטרות שנתיות לארגון ותקשורת עם האגודה למען הלהט”ב, פר”ח ואגודת הסטודנטים הארצית”.
“האחווה היא מקום מאוד חברתי ומשפיע”, מצטרפת לדבריה ליבנת למפרט, בת 27 מאונ’ בן גוריון, ששימשה בשנה האחרונה כרכזת המטה הארצית, “העבודה היא רחבה ואת פוגשת המון אנשים בעשיה. את עובדת גם עם מרצים ועם סטודנטים, עם שותפים עירוניים ועם חברות בקהילה”.
“לדעתי המקום של אקטיביזם להט”בי בעולם האקדמי הוא חשוב מאוד”, מוסיפה למפרט, “היום הקמפוסים הם לא המקום הכי בטוח לקהילה הגאה. אבל בעזרת העבודה של האחווה בשנים האחרונות יש שינוי משמעותי והרבה יותר מקום. מקבוצות חברתיות, מסיבות אזוריות, ופורומים בנושאים שונים שמשפיעים על התחום. אחד הפרויקטים הכי משמעותיים בעיני זה קמפוס בטוח – פרויקט להפיכת הקמפוסים למקומות מקבלים ומכילים יותר”.
“קמפוס בטוח” – אחד מפרויקטי הדגל של האחווה הפועל לקידום מרחב בטוח במוסדות להשכלה גבוהה, רץ כיום בעשרות קמפוסים ברחבי הארץ.
“כרגע יש עוד דרך לעבור כדי שסטודנטים.ות להט”בים כמוני יוכלו להרגיש באמת באמת בנוח באקדמיה”, משתפת קידר, “להרגיש בנוח זה לא לפחד לכתוב עבודה על עצם היותי להט”בית כי “מה איך המרצה תגיב?”, להרגיש בנוח זה שלא יניחו מראש שאני גרה עם בן הזוג שלי, להרגיש בנוח זה לגשת בלי פחד לדוכן של האחווה בתחילת השנה, זה ללכת בקמפוס יד ביד עם בת הזוג שלי, זה להרגיש שייכת חברתית גם אם סביבי רוב האנשימ.ות סטרייטים, זה שיהיו תאי שירותים לא ממוגדרים עבור מי שצריכ.ה את זה, זה שהטפסים שאני ממלאית באונ’ לא יחייבו אותי לבחור מגדר אחד חד משמעי, זה שאני אראה סביבי מרצים ומרצות מהקהילה הגאה שאני אדע שאני יכולה לפנות אליהםן במידת הצורך, זה לדעת שלעולם לא יפגעו בי על בסיס הנטייה המינית או המגדרית שלי, שזה בכלל לא יהיה פקטור. בשביל שכל אלו יקרו – קיימת האחווה. התקדמנו המון בשנים האחרונים, ועדיין יש לאן להתקדם ובגלל זה אקטיביזם להט”בי בקמפוס הוא הכרחי”.
לרכז פעילות של כל כך הרבה קמפוסים, ללוות רכזי איזור ולהיות חלק מהותי מתהליכי קבלת ההחלטות של הארגון נשמע בהחלט כמו עבודה לא קלה, ורבים עלולים לחשוש ובצדק מעומס התפקיד.
“אני חושבת שבכל עבודה ובכל תחום לימודים יש עומס ולחץ לפעמים יותר ולפעמים פחות”, מבהירה מור, “כאנשים צעירים כולנו צריכים ללמוד לנהל את הזמן כדי לשלב לימודים עם עבודה ועם פנאי. אז איזו דרך טובה יותר יש כדי להתנסות בזה מאשר מקום עבודה מעניין, מכיל, שגם שאר העובדים בו הם סטודנטים?”.
“אני נהניתי מכל רגע, וגם ברגעי העומס של התואר תמיד היה לי ברור למה אני עושה את מה שאני עושה וזה נתן לי את הכוחות להמשיך לעשות את הדברים” מצטרפת הילה קידר. “זה באמת להיכנס לתפקיד שהוא הרבה מעבר למשרת סטודנט, זה באמת הופך להיות חלק מחייך, וצריך להיות מוכנים לזה. אני יכולה להבטיח למי שכן יכנס לתפקיד מתוך ההבנה הזאת, שזה לחלוטין שווה את זה”.
אז אם גם אתן רוצות ורוצים להצטרף לאחווה כמלגאים או כעובדים בשכר, תוכלו לקרוא עוד על מגוון התפקידים כאן >>
