אשה טרנסג׳נדרית, נשואה באושר לגלית +4, אשת הייטק לשעבר, ממייסדות עמותת גאווה ישראלית
עם מי היית יושבת לדרינק, איזה ואיפה?
הייתי יושבת לדרינק עם זלמן שושי ז״ל. דמות טרגית שהשפיעה עלי מאוד בנערותי והיתה חלק מההדחקה וההסתרה שלי. סבתי הייתה אחות כללית בבית חולים מזרע בו אושפזה זלמן שושי מספר פעמים והסיפורים, זו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפתי בבית לכינוי קוקסינל. והגיחוכים והסיפורים ששמעתי הכניסו אותי עמוק יותר לארון.
מה לדעתך הקשר בין גאווה לפמיניזם?
קהילת הנשים הינה קהילה מוחלשת. היציאה מהארון כטרנסית שמה אותי בקהילה מוחלשת בתוך קהילה מוחלשת. אני גאה להיות חלק מקהילת הטרנסים וגאה אף יותר להיות חלק מקהילת הנשים.
מה הייתה נקודת המפנה בחייך שממנה התחלת לפעול למען הקהילה הגאה?
היציאה שלי מהארון כמובן. סיכון כל החשוב לי בחיים, אשה מדהימה, ילדים מקסימים, קריירה – הכל למען הגשמה עצמית, יציאה מעבדות לחירות.
באיזה אירוע או פעולה שלקחת בה חלק את הכי מתגאה?
הדרכות לבני נוער ומדריכי נוער. האפשרות שניתנה לי להסביר, לדבר, להפוך את הדור הצעיר למכיל יותר, למכבד יותר.
ההתרגשות לפגוש כל פעם אנשים וצעירים שהצלחתי לעזור להם לשנות את חייהם.
מה את אוהבת לעשות בשבת בבוקר?
לשבת עם גלית והילדים במרפסת ולהתגאות במשפחה הכי יפה וטובה בעולם.
לאן אנחנו צועדות? איפה את רואה את הנשים בקהילה בעוד 5 שנים?
חזקות יותר, משפיעות יותר, נמצאות בעמדות מפתח ובתפקידים שיאפשרו להצעיד את כלל הקהילה הלהט”בית למקומות טובים יותר.
מהו העיקרון הכי חשוב לך בחיים?
העקרון שלי הוא תמיד לחפש את האושר, לא לוותר עליו. שנים הייתי בארון כי חשבתי על האושר של כולם בלבד שלי. למדתי שעמית מאושרת הופכת את אלה שסביבה למאושרים יותר.
מה מחזק אותך?
המשפחה שלי. הניצחונות הקטנים של היומיום, החברים שבאים לבת מצווה של הבת, הידידות שבאות לשבת עם הבן ואיתנו במרפסת וכל האוהבים שעטפו אותי היום לפני הטיסה.
