סונטה | אילן שיינפלד

גּוּפוֹ עָדִין וְדַק כְּגוּף אִשָּׁה,
וְכָךְ נִרְאֶה הוּא גַּם בְּעֵירֻמּוֹ.
וּכְשֶׁאֲנִי מַבִּיט, חוֹמֵד, בְּעַגְבוֹתָיו,
אֲנִי רוֹצֶה לַחְדֹּר בָּהֶן בְּלִי בּוּשָׁה.

כָּל נָהֳגוֹ הוּא רַךְ וּמִתְרַפֵּק,
לָכֵן אֲנִי נוֹשֵׁק בּוֹ אֵבֶר אֵבֶר.
מִקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת וְעַד פִּנַּת מַרְפֵּק
אֲנִי נוֹשֵׁק, נוֹשֵׁךְ, לוֹקֵק, אֶת אֲהוּבִי הַגֶּבֶר.

אֲבָל כְּשֶׁאָנוּ נִשְׁכָּבִים עַל הַמִּטָּה
אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ נִשְׁכָּבִים עַל בֶּטֶן,
וּמְגַלִּים כִּי אָחֲזָה בָּנוּ אוֹתָהּ הַתַּאֲוָה –

וְשׁוּב צְרִיכִים לְהִתְוַכֵּחַ מִי יְזַיֵּן אֶת מִי,
תּוֹר מִי הַיּוֹם, וּמִי זַכַּאי יוֹתֵר
לַמֶּחֱוָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה.

מתוך הספר “על מהותו של הג’סטין”, שיראה אור בקרוב בהוצאת ‘שופרא לספרות יפה.’