fbpx

מופע שנות ה-70

ההצגה "1972 | סקס בעולם המחר" בסטודיו למשחק ניסן נתיב מחזירה אותנו לתקופה המרתקת של המהפכה המינית. הומואים, לסביות וסטרייטים מגלים כאן את מיניותם בפעם הראשונה, וזו גם ההזדמנות לפגוש את שחקני המחר בפעם הראשונה. אז אל תפספסו אותה | גור רוזן עטה מסכה ורץ לראות
1972
צילום: אורי רובינשטיין

יש משהו מקסים בהצגות של בתי ספר למשחק. בניגוד לתיאטראות הרפרטואריים שצריכים למלא אולמות מדי ערב והולכים על המכנה המשותף הרחב ביותר, בתי ספר למשחק משוחררים מהעול הזה והרפרטואר שלהם כולל גם הצגות בלתי ממסדיות ואקספרימנטליות. וכשמדובר בהצגה שנוצרה על ידי אנסמבל בריטי צעיר ומשוחקת על ידי שחקנים ישראלים צעירים, השמחה כפולה ומכופלת. ולא סתם שחקנים ישראלים צעירים – סטודנטים לתיאטרון שעומדים לסיים את בית הספר ולהגיח אל אוויר העולם כשחקנים של ממש. לסטודנטים למשחק יש עדיין את התשוקה הבוערת הזאת לפרוץ ואת הברק הזה בעיניים. אז גם אם הם מפקששים פה ושם אנחנו עדיין אוהבים אותם – כי הלהט הזה מדבק.

ההצגה “1972 | סקס בעולם המחר” היא הצגה אקספרימנטלית, במובן הטוב של המילה. היא פותחה ב-2014 על ידי ה-Wardrobe Ensemble, אנסמבל של שחקנים-יוצרים מבריסטול. ב-2015 היא עלתה לראשונה על הבמה באנגליה וזכתה לביקורות נהדרות, וב-2019 עלתה שם בהפקה מחודשת. ועכשיו היא עושה עלייה היישר אל הסטודיו למשחק ניסן נתיב. תענוג.

הפעם הראשונה שלהם

חברי האנסמבל הבריטי חקרו קודם כל את היחס שלהם עצמם למין ולמיניות בעידן המודרני – תקופה בה הפורנו הפך לנגיש לצעירים שגולשים באינטרנט, הפמיניזם קיבל משמעות אחרת והנישואים החד-מיניים הפכו לחוקיים. הם בחרו למקם את המחזה בשנת 1972. אמצע תקופת השחרור המיני, או בשמה השני “המהפכה המינית” – שהתחילה ב-1960, הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-70, ונגדעה באכזריות עם פרוץ מגיפת האיידס בתחילת שנות ה-80.

הצעירים בתקופת השחרור המיני לא רק מרדו בהורים שלהם, אלא גם קראו תיגר על כל קודי ההתנהגות המסורתיים והשמרניים שהיו נהוגים עד אז. המהפכה המינית הביאה ללגליזציה של אמצעי מניעה, גלולות למניעת הריון והפלות, ולגל שני של פמיניזם. תקופה בה יחסי מין לפני הנישואים וכל סוגי המין והמיניות שאינם הטרוסקסואליים, הפכו ליותר ויותר מקובלים.

במשך חודשים ארוכים למדו וחקרו חברי האנסמבל הבריטי את התקופה הזו, ושאלו את ההורים שלהם הרבה שאלות. הם ניסו להיכנס לראש של הצעירים המהפכניים האלה, ששברו את התבנית, יצאו נגד המערכת ופרצו גבולות. כצעירים שחיים היום בחרו חברי האנסמבל ללכת אחורה לתקופה המופלאה הזאת של תחילת שנות ה-70, ולייצג את הצעירים של אז באמצעות סיפורים אישיים.

צילום: אורי רובינשטיין

עוד בנושא:  רעש המחשבות

יש פה ארבעה סיפורים על צעירים שפוגשים את המיניות שלהם בפעם הראשונה. הם מקיימים יחסי מין בפעם הראשונה, מתנשקים בפעם הראשונה, צופים בפורנו בפעם הראשונה ומגלים את נטייתם המינית בפעם הראשונה.

אנה חושבת שטסה היא הבחורה הכי קולית שהיא פגשה אי פעם. אך האם טסה באמת חופשיה ומשוחררת כמו שהיא נראית?

אנטון לוקח בגדים מהארון של אמא שלו ומודד אותם. האם יהיה לו אומץ לקבל את עצמו, לפתוח את דלת חדרו ולצאת לעולם?

כריסטין עומדת לשכב בפעם הראשונה עם ריץ׳. אבל איך בדיוק עושים סקס? האם היא תאהב את זה? היא זקוקה לעזרה והרבה ביטחון, ובכלל לא בטוח שהיא עדיין מוכנה לכך.

פני נמסה בכל פעם שהמרצה שלה באוניברסיטה מלמד על תיאוריות פמיניסטיות רדיקליות. אך האם הוא באמת יתרגם את העקרונות האלה למעשים כשהם ייכנסו סופסוף למיטה?

הפקה שכולה קסם

“1972 | סקס בעולם המחר” היא הצגה על סקס, פמיניזם, גאווה להט”בית ומערכות יחסים. היא בוחנת איך זה היה לעשות סקס ב-1972 ואיך זה השתנה בעידן הנוכחי. על הדרך היא בוחנת גם את היחס של ההיסטוריה, הספרות והתרבות לסקס ולמיניות בתקופה ההיא לעומת ימינו אנו. וכמובן גם את המוזיקה, ובראשה דיוויד בואי, שייצג את כל מה שהצעירים חשבו והרגישו בתקופת השחרור המיני.

אבל ההצגה לא מסתיימת שם. יש כאן קפיצות חדות קדימה, אל שנות האלפיים, כשהצעירים של אז הם היום כבר בגיל ההורים. ונשאלת השאלה אם ב-50 השנים האחרונות באמת התקדמנו ביחסנו למין ולמיניות. ועד כמה אנחנו באמת פתוחים היום עם המיניות שלנו ומקבלים אותה.

הגרסה של סטודיו למשחק ניסן נתיב נהדרת. השחקנים מצוינים – אלון גצוביץ’, רן עוז, מילי עשת, בוניאל עופרי, אושר שמחה בן-שושן, אליסה וייסבורד, לירן אוריצקי. יש כאלה שאהבתי יותר מאחרים אבל לא אציין אותם כאן, כי כולם ראויים ואני מאחל להם שיעלו ויצליחו.

התפאורה שעיצב זוהר שואף מהממת. בהיעדר תקציב, יש כאן פיתרון מבריק לאיך עושים תפאורה סבנטיזית יפהפייה שתהיה מודולרית, תשתנה מסצינה לסצינה ותשרת את כל הסצינות בהצלחה. התלבושות המקסימות שעיצבה יעל סקידלסקי הן סבנטיז במיטבו. עיצוב התנועה של נתלי שילמן מוצלח גם הוא – במיוחד קטע הריקוד שהופך לשחייה צורנית בסגנון הסרטים ההוליוודיים של אז. עידו (זיגו) אופק ערך מוזיקלית ויצר גם מוזיקה מקורית משובחת, ואורי רובינשטיין, איש יקר ומוכשר, תרם את חלקו בעיצוב התאורה.

וכמובן – הבימוי המעולה של תמר קינן, שגם תרגמה את המחזה שלWardrobe Theatre, וקישרה אותו בחכמה גם לתקופה ההזויה שלנו – 2020 עם קורונה. יש כאן עבודת בימוי מדויקת ומרשימה, שהופכת את ההפקה הזאת לקסם של ממש.

וכל הטוב הזה יימשך רק שבוע, כי ההצגה משחקת בסטודיו רק עד שבת ה-4.7 כולל. ומחיר הכרטיסים מגוחך – 1+1 ב-60 ₪. אז אם תבואו בזוג (שזה תמיד יותר כיף) תשלמו רק 30 ₪ לכרטיס.

אז יאללה, לכו על זה. כנסו עכשיו וקנו כרטיסים כאן.

צילום: אורי רובינשטיין

רוצה לקרוא עוד?

תגובות

השארת תגובה

אתר WDG לא יפרסם תגובות המפרות את תנאי השימוש של האתר, לרבות תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון מבזה או פוגעני.

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הפאנסקסואליות הפוליאמורים הלהט"ב

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן