מהארי פוטר ועד דיסני – לא רק “סטרייטים” זכאים לסוף טוב

ברוכים הבאים והשבים למופע המירמור של אלי. למרות שאני, כמשתמע, ממורמרת, אני רוצה לבקש סליחה. נכון שיום כיפור כבר עבר, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא. אז הנה זה בא.

אני מתנצלת בפני קרובי המשפחה, חברים ואנשים זרים שבסך הכל שאלו אם הרכבת עוצרת בחדרה, על שהרציתי לכם במשך שעה לפחות על למה אני כועסת על דיסני והארי פוטר. ואני רוצה להתנצל גם בפניכם, קוראים יקרים, כי אני הולכת לעשות את זה עכשיו שוב.

*זהירות- ספויילרים לפניכם*

אתחיל בלומר שאני אובססיבית לדיסני והארי פוטר. אני לא מתכוונת ל-“ראיתי כל סרט פעמיים והתחפשתי להרמיוני ומולאן בפורים” אובססיבית, אני מתכוונת ל-“היה רשום לי ביומן את תאריך היציאה של כל סרט דיסני אי פעם כדי לחגוג להם יום הולדת” אובססיבית. אני מתכוונת ל-“כשאנשים שואלים אותי מה המגדר שלי אני עונה סלית’רין כי אני מרגישה שזה מגדיר אותי יותר טוב מנקבה או זכר” אובססיבית. אני זוכרת אפילו את האפקטים הקוליים בעל פה! אז כן, כמו שאתם מבינים, שני העולמות הללו תופסים מקום גדול בלב ובזמן הפנוי שלי, אבל אני לא אדישה לבעיות הרבות הקיימות בהם וספציפית – לייצוג הלהטב”קי בהם.

פעם ראשונה ששמתי לב לבעיה הייתה עם עולם המכשפים; אני לא חושבת שאני היחידה שחשבה במהלך כל קריאת הספרים מסדרת “הארי פוטר” שהארי ואויבו – אולי לא המושבע אבל בהחלט ברשימה – דרקו מלפוי, הם זוג שפשוט נועד זה לזה. הציפייה “מתי זה הולך לקרות?” שיגעה אותי, הרי הארי נראה פחות מנלהב לצאת עם כל אחת מהבנות שג’יי קיי רולינג הציבה מולו, אך נראה אובססיבי למדי לידידו סדריק דיגורי וכמובן לדרקו מלפוי. ובאשר לדרקו – טום פלטון, ששיחק אותו בסרטים, אמר זאת הכי יפה במהלך ראיון: “אם הארי היה ילדה, דרקו היה מושך לו בצמות”. הכל הכין אותנו לזה רק בשביל לקרוא בסוף איך הארי התחתן עם ג’יני, אחותו של רון?! אבל יודעים מה, הבלגתי על האקט הלא הגיוני בעליל הזה וגם הבלגתי על חוסר הייצוג הכללי בסדרת הספרים, כי אז הגיע המחזה על הבן של הארי “הארי פוטר והילד המקולל” שנראה מבטיח מאוד.

במהלך כל המחזה אנו עדים למערכת היחסים בין הבן של הארי לבן של דרקו, ושוב אותה בניית ציפייה, לא אספר לכם איך זה נגמר אבל אתם כבר יכולים להניח לבד שזה לא היה הסוף לו קיווינו. אבל שוב, הבלגתי. הבלגתי בתקווה שבהמשך זה ישתפר, אולי, אבל אז הגיע הפשע הגדול ביותר מכולם, הקש ששבר את גב הגמל – דמבלדור וגרינדלוולד.

ג’יי קיי רולינג סוף סוף השתכנעה לכתוב זוג הומוסקסואלי ואלו הדמויות שהיא בוחרת?! מנהל שגייס צבא של בני טיפש עשרה במטרה להקריב אותם לטובת הכלל, ומי שהוא בעצם ההיטלר של עולם המכשפים? זה הזוג הכי טוב שיכולת לחשוב עליו? באמת? וואו, תודה. אבל הכעס שלי לא כל כך קשור לזוג עצמו, אני מניחה שחבוי פה מסר מעניין, הכעס יותר נובע מהדרך בה היא הכריזה על זה, באגביות שאומרת “כולם לוחצים עליי לעשות זוג חד מיני ואני לא ממש בטוחה איך להכניס את זה ואין לי ממש כוח ליצור דמויות חדשות אז אני פשוט אקח את הדמות הראשונה שאני חושבת עליה ואכריז שהיא הייתה להטב”קית מההתחלה ואולי ככה יניחו לי לנפשי”. סך הכל משפט קצר משום מקום, ללא ממש מחשבה והסברים. זה מה שעושה את זה הרבה יותר גרוע.

דמבלדור וגרינדלוולד | צילום: יחצ Warner Bros

דיסני – רוב הנבלים מבוססים על דמויות גאות או בעלי סטריאוטיפים קווירים

אבל זה כלום לעומת דיסני.

כן כן דיסני, הגיע תורכם. במשך שנים ובעצם עד היום ילדים צופים בסרטי דיסני בהם רוב הנבלים מבוססים על דמויות גאות או בעלי סטריאוטיפים קווירים ואל תדאגו – אני מצוידת בדוגמאות.

נתחיל עם הדוגמה המתבקשת ביותר – אורסולה מ-“בת הים הקטנה”. אני מניחה שרובכם יודעים כי אורסולה מבוססת על מלכת הדראג האייקונית דיווין. אורסולה היא דיווה אמיתית, תמיד מאופרת בצורה המוגזמת ביותר ואפילו הקול שלה נמוך, מחוספס ובהחלט גברי. אם זה היה מסתכם רק באורסולה עוד לא הייתי מתלוננת; הרוב רוצים להיות כמו אריאל, אבל אני תמיד שאבתי השראה מאורסולה ובעיניי היא דמות מדהימה. אך לצערי הרשימה עוד ממשיכה.

עוד דמות עכשווית יותר שנרמז לנו בצורה בוטה שהיא להטב”קית היא המלך סוכרי (king candy) מ-“ראלף ההורס”. חוץ מהעובדה שהוא ראוותני, בעל התנהגות “נשית” ועונה על כל סטריאוטיפ קווירי אפשרי, הוא מכונה בסרט עצמו “נלי” שזהו סלנג (או לרוב כינוי גנאי) באנגלית שאומר גבר הומו נשי. אומנם איננו גיי מוצהר אבל במהלך הסרט מלגלגים עליו ורומזים לנו שזו הסיבה למה ואולי בגלל זה הוא נבל, כי אולי אם לא היו צוחקים עליו כל כך הוא לא היה מרושע, אולי.

חוץ משתי הדמויות האלו יש מגוון רחב של נבלים שאינם מוצהרים כלהטב”קים אבל בהחלט בעלי תכונות סטריאוטיפיות. הרשימה כוללת את: סקאר, ג’פאר, האדס, קפטן הוק, פרופסור רטינגטון ועוד. כולם מוצגים בצורה “נשית” וראוותנית. האדס למשל שותה קוקטיילים “נשיים”, ג’פאר מאופר, חלק מדמויות אוהבות בגדים נוצצים ואפילו שפת הגוף שלהם מביעה “קוויריות”. המסר פה הוא חזק וברור- אם אתה גבר עם תכונות נשיות ו/או הומוסקסואליות אתה רע. יש כאן, במודע או לא, מעין הסתה. מה אמורים לחשוב ילדים שרואים את הסרטים האלה? גברים נשיים (שמתקשרים להומוסקסואלים) הם מרושעים, הם האויב, הימנעו מאנשים כאלו והימנעו מלהיות כאלו ואל תשכחו שיש גם רק סוג אחד של גייז בעולם, חלילה אין גבר גיי “גברי”. אה כן ורק שתדעו ככה מתנהגים גברים וככה מתנהגות נשים, אין בין לבין או הפוך, טוב, לפחות לא בקהילה ההטרוסקסואלית. אולי יש רושם שילדים הם צעירים מידי כדי להבין את כל זה אבל תאמינו לי שהמסר הזה נספג בתודעה ומלווה אותנו בהתבגרותנו. מעניין גם שהרוב המוחלט הם גברים. עוד לא יצא לי לראות מלכה מרושעת שהיא גם “בוצ’ית” או עונה על סטריאוטיפים “לסביים”, סתם עוד נקודה למחשבה.

עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה שיש רשעים קווירים, כי בכל זאת גם בקהילה יש דמויות שליליות ותכלס הנבלים הכי מעניינים, הבעיה שלי היא שאין בנוסף גיבורים קווירים. אם דיסני יתנו לנו דמות גאה חיובית היא לרוב תהיה דמות שולית, לא הגיבור, ואינה תהיה מוצהרת. למשל לה-פו מהסרט “היפה והחיה” 2017. לה-פו הוא יד ימינו לשעבר של גסטון אך בהמשך הסרט בוחר לצדד בבל ובחיה. במהלך הסרט רומזים לנו שהוא גיי ושהינו מאוהב בדמות גברית אחרת בסרט.

ובנוסף, כמובן, בואו לא נשכח את הזוג האהוב (והגיבורים האמיתיים של הסרט) טימון ופומבה מ-“מלך האריות”. אנחנו מדברים פה על שני בעלי חיים, זכרים, שגרים ביחד ומגדלים יחד בן, אבל לטענת דיסני הם רק “חברים טובים”. בטח דיסני, וזאת לא אני שגמרה מיכל שלם של בן אנד ג’ריס בצק עוגיות טבעוני, זו הייתה התאומה המרושעת שלי… מה שעוזר לכם לישון בלילה. עוד מסר שאומר לנו “טוב אז אתם יכולים להיות להטב”קים חיוביים אבל לעולם לא תהיו הגיבורים, מקומכם ברקע”.

בשלב זה מעריצי דיסני ממש נואשים לגיבור/ה גאה. יש כבר תאוריות שאלסה היא לסבית. אני אציין את דיסני לשבח בכך שבסדרה “עד עצם היום הזה” מולאן והיפהפיה הנרדמת הן זוג, אה רגע, לא משנה, גם הן דמויות משניות.

בסרטון מוסיקלי פארודי של היוטיובר תומאס סנדרס בשיתוף עם היוטיובר ג’ון קוזארט “A Gay Disney Prince” (בתרגום חופשי והרבה פחות מוצלח ,”נסיך דיסני גיי”), תומאס שר על החלום שלו לנסיך דיסני גאה ומפרט את כל הסיבות למה זה יהיה מוצלח הרבה יותר מנסיך הטרוסקסואל. חוץ מהעובדה שזה אחד השירים והסרטונים הכי קורעים מצחוק שיצא לי לשמוע ולראות, תומאס מעלה נקודה חשובה; הוא שר על כך שאם היה לו נסיך גיי בילדותו אולי הוא לא היה נראה כל כך מוזר לחברה ההטרוסקסואלית סביבו ואולי נסיך כזה היה עוזר להורים להיות יותר מבינים ופתוחים ולהבין שלא רק “סטרייטים” זכאים לסוף טוב, שזה משהו שאני חושבת שכולנו יכולים להתחבר אליו.

אני גם מבינה את הרתיעה של דיסני מליצור דמות גאה, יש מגוון דילמות וטענות לכאן או לכאן אבל אם כבר יש לנו נסיכות מעדות שונות כמו טיאנה מ-“הנסיכה והצפרדע” ומואנה, אני חושבת שזה רק הגיוני שגיבור להטב”קי יהיה הצעד הבא.

מארוול – בניגוד לקומיקסים, בסרטים אין כמעט בכלל ייצוג גאה

אם לשים רגע את דיסני בצד, התופעה הזו קיימת גם במגוון תכנים אחרים. זוכרים את המהומה סביב החתונה של מר עכבר מסדרת הילדים “ארתור”? מי ישמע?! אז הוא התחתן עם בן הזוג שלו… העובדה שמדובר על עכבר מדבר והולך על שתיים שהתחתן עם דוב נמלים לא מפריעה לכם אבל העובדה שהם שניהם זכרים זה כן, שלא לדבר על העובדה שהוא “דמות חינוכית”. יש לי חדשות בשביל כל הורה שהזדעזע מזה – למרות שאני בספק שמישהו מהם קורא את הטור הזה בכלל – אם אתם חושבים שבבית הספר של הילדים שלכם אין מורה גאה, אפילו לא אחד, אז אתם חיים בסרט דיסני משנות ה-30. שאלו יהיו הצרות שלנו.

אותו העניין קיים גם בסרטי מארוול ודי.סי, בהם, בניגוד לקומיקסים, אין כמעט בכלל ייצוג גאה. האם ידעתם למשל שהאנטי גיבור לוקי מסדרת “ת’ור” מתואר בקומיקס כפאנסקסואל וג’נדרפלואיד? מאחר והוא משנה את הצורה שלו גם לגברים וגם לנשים זה רק הגיוני (הוא אפילו ילד תינוק פעם אחת). יש גם גיבורי על גאים כמו אייסמן ונורת’סטאר מסדרת X מן, באטוומן, אפילו דדפול הוא פאנסקסואל ויש עוד דוגמאות. (כן כן אני יודעת, אני חנונית).

עם זאת רק השנה מארוול הודיעו שהם מתכוונים להציג גיבור על גיי, אבל כמו שכתבתי בהתחלה, עדיף מאוחר מלעולם לא.

עם הזמן החברה שלנו נהיית פתוחה ומקבלת יותר ועל כן אנו רואים ביותר ויותר תוכניות ילדים ייצוג של הקהילה, בייחוד התכנים של Cartoon Network. היוצרת רבקה שוגר היא המובילה בתחום. היא הכניסה באופן מרומז דמויות גאות בסדרה “Adventure Time” אך כאשר הסדרה הגיעה לסיומה אותן דמויות חלקו נשיקה שנועדה לאשש את החשדות לגביהן. עוד דוגמה היא בסדרה “Steven Universe” בה גם כן נחשפו דמויות להטב”קיות. יש סדרות נוספות כמו “האגדה של קורה”, “Rocko’s Modern Life” (עם ייצוג טרנסי) ואפילו ב-“My Little Pony”, כך שאין ספק שיש התקדמות בנושא. אבל שוב – עדיין מדובר בדמויות משניות ולא הגיבורים עצמם, אבל לפחות זה נותן לנו קצת תקווה לגבי העתיד. אגב, זוכרים את מה שאמרתי על דיסני עם הרוב הגברי? אז מעניין שפה דווקא הרוב (הלא מוחלט) הן נשים. עוד נקודה למחשבה.

אז לאן כל זה מוביל? שמחה ששאלתם. כשאני הייתי ילדה ההורים שלי דאגו שאחשף לקהילה ולכן מעולם לא הרגשתי מוזר עם הזהות המינית שלי, אני מסתכלת על בנות הדוד שלי בנות ה-11, שגם הן מכירות את הקהילה מהבית, עם דוד נשוי לגבר ובת דוד פאנסקסואלית שמסבירה להם על הקשת הרחבה והגאה (גם כשהן לא מבקשות), אבל אני גם מסתכלת על כל כך הרבה ילדים שלא חשופים ולא מבינים ובטח שלא מוצאים מספיק את עצמם בספרים ובתכנים בהם הם צופים.

ועכשיו נניח שקיבלנו את אותו גיבור מיוחל, מה אז? מה הסיפור שלו? מה מייחד אותו? איפה הוא חי, מה החלומות שלו ואיזה כישורים מיוחדים יש לו מלבד הנפת דגל גאווה? לא די בכך שיהיה גיבור הומו או נסיכה לסבית. זוהי קריאה כוללת לתסריטאים, סופרים והיוצרים של הקהילה; אנחנו צריכים דמות שהזהות הלהטב”קית לא תהיה התכונה העיקרית שלה כי בואו, תוכן לילדים לא צריך להיות מחאות חברתיות ומאבקי זכויות. המחאה שלנו זה גיבור גאה, שיש לו גם אופי ותחביבים ואירועים בחיים שהם לא רק קשורים להיותו להטב”ק, כי רק ככה ילדים יראו שזה נורמלי, שהקהילה שלנו מורכבת מבני אדם ולא נטיות מיניות מהלכות ושגם אנחנו יכולים לקבל סוף טוב ואת נסיך/ת החלומות שלנו (ואולי גם לפתח קריירה מצליחה, לכבוש אימפריות או משהו בסגנון).