להטבפא”ק- זה המאבק הכי חשוב שיהיה לנו

עם כל הבלאגן וחוסר הצדק שאפשר לזקוף לזכותה של המדינה שלנו – דבר אחד עמד יציב וקדוש: הדמוקרטיה והחלטת העם. גם כשיצאנו למחות בקיצים האחרונים ידענו שבסופו של דבר, מי שיחליט הוא העם – בבחירות. במשחק הדמוקרטי שכל כך בסיסי וידוע לנו. כי ככה זה הולך.

הפגנו ומחינו, אבל התמקדנו במשחק – התגייסנו כקהילה להצביע ולעודד הצבעה במפלגות פרו להט”ב, נפגשנו עם ראשי המפלגות, קידמנו חקיקה, פקדנו להט”בים למפלגות דמוקרטיות, דיברנו ועשינו פוליטיקה. הכל בתחומי המשחק. כי ככה זה הולך.

ובאמת, השגנו בדרך זו לא מעט השגים (אם כי לא מספיק). ובבחירות האחרונות קיבלנו רוב. מרבית חברי וחברות הקהילה הגאה הצביעו ככל הנראה לכחול לבן ולמפלגות הגוש שתומך בה (לפי סקר מקדים שיצא ב- 2019). 61 חברי כנסת שהתכנסו סביב בני גנץ כרוב פרלמנטרי להחלפת יו”ר הכנסת וקידום סדר יום משותף.

ואז הקורנה באה כנס משמיים לנתניהו וחבריו.

הליכוד החליט לא לקבל את תוצאות הבחירות, ובתירוצים עלובים וחסרי ביסוס החליט יו”ר הכנסת למנוע מרוב חברי הכנסת להצביע במליאה על הקמת וועדות והחלפת יו”ר הכנסת.

כל זה עומד בניגוד לכל קוד שהיה נהוג עד עכשיו. מושבעת כנסת ויש רוב להחלפת היו”ר? מעולם לא היה יו”ר כנסת שהתבצר בתפקידו ומנע הצבעה על כך. כי זה לא מסמכותו. העם החליט, ככה זה עובד.

מעולם, באף משבר לאומי, (כולל כל מלחמות ישראל), לא קרה מצב בו אין פיקוח של הרשות המחוקקת שמורכבת מנציגי כלל העם על הממשלה (זה תפקידה!) מעולם לא קרה מצב כזה. כי זה לא מסמכותו של יו”ר הכנסת למנוע זאת, כי העם החליט, ככה זה עובד.

המדינה משותקת. אין בתי משפט מתפקדים, אין כנסת. יש רק גוף אחד שאחראי כאן – ממשלת מעבר זמנית שבראשה עומד ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום שלא נבחר לתפקידו על ידי רוב העם.

באף מדינה בעולם, מאיטליה עד ארה”ב ודרך סין וספרד – אין מצב שרשויות החוק מושבתות עקב משבר הקורונה. אף מדינה לא מרשה לעצמה לפרק את המודלים הבסיסיים ביותר שלה בגלל משבר בריאותי. בכל מלחמה ועת חירום וגם במתקפת זומבים – פרלמנט צריך לעבוד.

הליכוד ונתניהו עושים זאת כדי למרוח את הזמן של המנדט שהוענק לבני גנץ ולמנוע ממנו להחליף את יו”ר הכנסת ולהרכיב ממשלה. הכל כשר בימים אלו שאפילו הליכוד מקפיד לשחרר סרטוני תעמולה זולים עם פתק מ.ח.ל בסוף. כנראה בא להם בחירות רביעיות. ולכם.ן?

והראשונים להפגע ממצב כזה, אלו אנחנו. שלטון לא מרוסן ומפוקח הוא אסון. שלטון שלא משקף את רצון העם הוא עריצות. כמו שלמדנו- מה שזמני הופך קבוע במדינה הזאת (כמו המשטר הצבאי בשנות השישים) ומצב שבו שלטון לא נבחר מתעלם מהחלטת הרוב, ימחק את הקול שלנו וכל זיק של תקווה ויכולת שלנו לשנות את המציאות – קרוב מתמיד.

אנחנו הרוב, אבל מה שלא יהיה טוב לממשלה, תמיד יוכל להתמסמס תחת צו חירום, ולא תהיה כנסת שתגן עלינו ולא יהיה בית משפט שיגן עלינו. לא יעזרו שום מחאות ושום צעד שלנו. רק מה שהשלטון ומקורביו ירצו – זה מה שיקרה.

מה שקורה בימים אלו הוא תקדים מסוכן שעלול להחזיר אותנו הרבה יותר אחורה. ביטחון ברחובות, פונדקאות, שוויון בפני החוק, שילוב והטבה לקהילה הטרנסית, חתונה – כל אלו פריוולגיות כרגע. זה מאבק על החיים שלנו – פשוטו כמשמעו, זה מאבק לקיים את המשחק העדין והצודק הזה ששמו דמוקרטיה. זה הזמן למחות, להשמיע קול צעקה, לתלות דגל שחור בחלון, לסמס לח”כ, לצאת להפגין. להרעיד את המדינה שלנו.

לפני שיהיה מאוחר מידי. ואנחנו אלה שנאכל אותה. הקורונה תעבור, ונצא מהמשבר הזה מחוזקים. אבל הראשונה שנפטרה ממנה בישראל – זו הדמוקרטיה שלנו.

“אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה”