טיפולי המרה מסכנים חיים. נקודה.

pexels | cc0

גם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וגם חוק זכויות החולה מתווים מדיניות ברורה של קבלת טיפול רפואי הולם.  “…יפעל למנוע טיפול רפואי שאינו מקובל שמקורו באמונה, אם יש בטיפול זה כדי לסכן את המטופל..”. טיפולי המרה עומדים בסתירה גמורה לעקרונות הטיפול הבסיסיים המעוגנים בחוק זה, או יתירה מזו, לטפל רק כשקיימת מחלה. ולמי ששכח/ה, לפי הגדרות ה DSM -נטייה מינית הומוסקסואלית אינה מוגדרת כמחלה כמעט חצי יובל (מאז 1973).

עובדה זו מקבלת משנה תוקף לאור הכמות העצומה של מחקרים מדעיים על טיפולי המרה, לפיהם ברור חד משמעית – לא רק שטיפולי המרה אינם יעילים, הם עלולים ליצור נזק ממשי. בין הנזקים האפשריים ניתן למנות: הפרעות חרדה, נסיגה ובידוד חברתיים וגם דכאון – אשר עשוי להוביל למחשבות וניסיונות אובדניים. מטפל/ת אשר מכבד את עצמו לא ייתן יד ל”הליך טיפולי” שכזה.

המשפט הראשון שלומדים בבתי ספר לרפואה ברחבי העולם הינוPRIMUM NON NOCERE  – דבר ראשון אל תזיק. כבר אמרנו?!

לאור כל זאת, לא מפליא כי ברוב המדינות הנאורות קיים קול אחיד, ברור וגורף בקרב הקהילה הבינלאומית, הכולל איסור של טיפולי המרה. בנוסף, אחד מעמודי התווך של טיפול אתי הוא ההכרה במחויבותו הבלעדית של המטפל לטובתו של המטופל גרידא, מתוך רגישות תרבותית לאמונתו של המטופל, ללא מתן העדפה לנורמות חברתיות קהילתיות כאלו או אחרות.

“טיפולי המרה עומדים בסתירה גמורה לעקרונות הטיפול הבסיסיים המעוגנים בחוק” | צילום- ינאי יחיאל

אז מה כן?

טיפול מיני בקרב בגירים אמור לסייע לצלול לתוך עולמו הפנימי של המטופל, לעזור לו לקיים התבוננות עמוקה פנימה והיכרות עצמית, על מנת להבין ממה מורכב עולמו המיני, מה מעורר אותו, להיכן פונה המשיכה שלו, מה הנטייה הרומנטית שלו, במי הוא מתאהב, על מה הפנטזיות המיניות שלו וכן הלאה. על המטפל/ת ליצור מרחב לא שיפוטי לגילוי עצמי, תוך מתן מידע אובייקטיבי ואמין ולגיטימציה לתחושותיו ורגשותיו של המטופל. כפועל יוצא, תהליך כזה מסייע למטופל לקבל את עצמו על כלל חלקיו, כולל קבלת נטייתו המינית כחלק מהגיוון המיני האנושי הנורמטיבי. חובה על המטפל/ת לסייע למטופל בהפחתת המצוקה הנגרמת עקב ההתמודדות עם הקונפליקט הקיים בין אמונתו ותפיסתו אל מול נטייתו המינית. מצוקה זו מוגברת על ידי ההומופוביה הפנימית הטבועה בו לעיתים קרובות, בייחוד בקרב אלו המופנים לטיפול מרקע דתי ושמרני.

כחלק מהתהליך, על המטפל/ת לעזור למטופל להתמודד עם הקונפליקט מול הקהילה ממנה הגיע. למצוא דרך להכיל את הדיסוננס המובנה בין אמונתו הדתית ועולמו הפנימי, ללא ניסיון לשנות את ה”עצמי”, אלא מתוך שיח חיובי של חיים בריאים. יש לשטוח בפני המטופל את מכלול האפשרויות  הקיים עבורו ולפתוח בפניו אפיקי מחשבה (אשר ייתכן כי לא נחשף אליהם קודם לכן). יש לנסות להבין יחד אתו תועלת ונזק של כל בחירה, ולתפור יחד עמו את הפתרון המיטבי עבורו, לפי מאפייני אישיותו. כאמור לעיל, יש לעשות זאת תוך רגישות תרבותית לאמונתו הדתית ולקהילה אליה הוא משתייך. על המטפל להעניק מרחב לחקירה עצמית של המטופל. המטופל – תוך קבלה עצמית של הנטייה המינית – הוא שיבחר בסופו של דבר את אורח חייו באופן עצמאי, בין אם מדובר ביציאה מהארון ובין אם מדובר בחלופות אחרות. כאשר בקטינים עסקינן חשוב ליצור אקלים משפחתי חברתי קהילתי מכיל, תומך ומצמיח, במסגרת הדרכות הורים וטיפול משפחתי מערכתי.

בסופו של התהליך הטיפולי, אנו מקווים להביא את המטופל לקבלה והשלמה עצמית, הבנה של האפשרויות הקיימות עבורו, ומתוך מקום שלם זה – לעזור לו להבין את אורח החיים המתאים ביותר עבורו. להפוך את הקונפליקט והדיסונס המובנה להרמוניה, אתה יוכל לחיות בשלום עם עצמו.

פרופ’ רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני מוסמך, מנהל חטיבת השיקום והמרפאה לשיקום וטיפול מיני במרכז הרפואי שיקומי רעות, ראש החוג לרפואת שיקום באוניברסיטת תל אביב ובעבר יו”ר איט”ם