חזייה וגרביונים מתחת לציצית: החיים כקרוסדרסר דתי

כלפי חוץ היא נראית כמו גבר דתי לאומי "רגיל", איש משפחה עם ציציות בחוץ, כיפה וזקן. אבל כשאף אחד לא רואה היא לובשת בגדי נשים. בראיון חשוף ונדיר, רננה (שם בדוי) מספרת על הקושי להיות קרוסדרסרית בחברה סגורה ושמרנית, ומשתפת בלבטים ובקשיים שעוברים עליה: "אני לא צריכה להתנצל בפני אלוהים, ככה הוא ברא אותי. זה הניסיון שלי"
עקבים
pexels | cc0

הם מגדירים את עצמם כסטרייטים, פוקדים את הישיבות ובתי הכנסת ובסך הכל נראים כמו הגבר הדתי הממוצע אך מתחת למכנסיים ולציצית הם מסתירים חזייה, תחתונים נשיים וגרביונים. לא ברור אם ניתן להגדיר זאת כתופעה אבל יותר ויותר גברים במגזר הדתי-לאומי מרשים לעצמם לצאת לחופשי ומתחת לחזות הגברית הקשוחה שהם נאלצים לשדר כלפי חוץ, הם נהנים ללבוש בגדי נשים. הקרוסדרסרים הדתיים, אם תרצו. למי מהמגזר או מחוצה לו שפחות נחשף למונח, קרוסדרסר (או מתלבש/ת) הוא גבר או אישה המתלבשים בסגנון הלבוש של המין הלא ביולוגי שלהם ורוצים להיראות כמו המין השני. קרוסדרסינג הוא דבר מולד, רבים מהקרוסדרסרים הם סטרייטים או ביסקסואלים ואין להם רצון לבצע שינוי מין אלא רק להתלבש, להראות ולהרגיש כמו המין השני .

להיות קרוסדרסר במגזר כל כך שמרני זה לא פשוט, לכן כשביקשתי מרננה (שם בדוי) להתראיין, היא ביקשה להדגיש שהיא עושה את זה בעיקר כדי שהמסר יגיע לאנשים סביבה ויגרום להם לכבד ולקבל אותה ואחרים כמוה כמו שהם. רננה, בת 29 מאזור המרכז, נראית כביכול כמו גבר, בחור דתי לאומי "רגיל" עם ציציות בחוץ, כיפה וזקן. היא נשואה באושר ויש לה שלושה ילדים קטנים וחמודים. היא מורה, אוהבת לשחק במשחקי מחשב, גיימרית גאה, גיקית וגם אוהבת ללבוש בגדי נשים. את הסוד שלה היא חולקת רק עם בת זוגה וכמה חברות קרובות, אם הוא ייוודע בסביבתה, היא תסתכן בנידוי חברתי או גרוע מכך.

מה זה אומר מבחינתך, להיות קרוסדרסרית/מתלבשת?

"להיות מתלבשת זה חלק מהחיים שלי. אנשים לא מבינים את זה אבל מבחינתי זה כמו לנשום, כמו לצחצח שיניים. זה אינסטינקט, זה טבוע בגוף שלי, אי אפשר להבין את זה, בדיוק כמו אצל בן אדם שהוא הומו או טרנס".

את חושבת שיש הבדל בין קרוסדרסרים דתיים לקרוסדרסרים חילוניים?

"לדעתי כן, כי אצלנו בחברה הדתית חוץ מהטאבו החברתי יש גם טאבו דתי. כלומר, גם אם החברה לא תשפוט אותי, יש לי עדיין דין וחשבון מול בורא עולם וזה מאוד קשה".

הפחד הזה, "הדין שאת צריכה לתת", מונע ממך להתלבש בבגדי נשים?

"יש לי לפעמים את הלבטים האלה, יש את הרצון לדחות את זה כמה שאפשר אבל זה כמו לנשום אוויר. זה צריך לקרות ולפעמים זה יקרה בתדירות יותר גבוהה ולפעמים בתדירות נמוכה יותר. אני לא יכולה למנוע את זה לגמרי, עבורי זה בדיוק כמו יצרים אחרים שיש לאדם".

להיות "מתלבשת" ודתייה זו סתירה?

"זה פרדוקס שהוא לא פרדוקס  מבחינתי. נכון, מבחינה דתית זו סתירה, אבל אני יודעת שזו לא סתירה כי זה חלק ממני. אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל בפני הקב"ה, ככה הוא ברא אותי. הוא נתן לי את הניסיון הזה ואני צריכה להתמודד איתו, זה חלק ממני. אני מבינה שזה ניסיון אבל אני גם מבינה שזאת מתנה. בגלל שאני מתלבשת, אני רואה דברים בפרספקטיבה רחבה יותר, מזווית גברית ונשית כאחד. אני מבינה נשים טוב יותר, אני מבינה יותר את אשתי, כי אני במובנים מסוימים חושבת כמו אישה, ובגלל שאני גבר אני חושבת כמו גברים אז אני מצליחה לרצות את כולם. אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל בפני אף אחד, לא החברה ולא אלוהים, מה שאני רוצה זה שכולם יוכלו לאהוב אותי באמת".

מה זה אומר "להבין נשים טוב יותר"?

אני מבינה איך נשים חושבות, אני מבינה מה החברה מצפה מאישה, איך מצפים ממנה להתלבש ולהתנהג. ביום יום אני זורקת על עצמי חולצה, מכנסיים וציצית וזאת אני, לא צריך להשקיע. אצל אישה כל בגד זה עולם ומלואו, על כל ס"מ שהיא חושפת או לא חושפת יש ביקורות – 'היא צנועה או לא צנועה', וזה מתבטא בכל כך הרבה דברים. כשאני מתלבשת אני שמה על עצמי חזייה, גרביונים, שמלה ופאה ואני יוצרת לעצמי צורת גוף נשית. אז את פתאום מסתכלת במראה, ואת שופטת את עצמך על איך שאת נראית ורוצה להראות כמה שיותר נשית ויותר טוב. אני לא צריכה שהחברה תשפוט אותי על איך שאני מתלבשת, אני שופטת את עצמי לבד".

אז מה הגבולות שלך כמתלבשת דתייה?

"לזכור שמתחת לכל הלבוש אני עדיין גבר. שאני לא אעשה שום  דבר מיני. אני כן אתלבש באופן יותר צנוע בחוץ ולא אסתובב בחוץ בלבוש חושפני כמו חצאית מיני או מחשוף. אני מתלבשת ככה לא רק כי אני רוצה להסתיר את הגבריות שלי אלא כי אני באמת מאמינה בזה. זה שאני מתלבשת וזה שאני דתיה אלו לא דברים סותרים".

עוד בנושא:  "המיניות שלי לא מחליטה על הרצון שלי להצטרף ליהדות"

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך מהחוויה של ההתלבשות כאישה?

"בערך בגיל 8 לקחתי את הנעלים של אמא שלי ומדדתי אותם. הייתי לוקחת ממנה שמלות ובגדים והייתי לובשת אותם ואז מקפלת ומחזירה למקום שלא יראו שלקחתי. לא הרגשתי בתור ילדה שזה דבר רע אבל בתור דתייה הבנתי שזה דבר בעייתי ותמיד ידעתי שזה משהו מוזר ולא רגיל".

הנושא הזה של קרוסדרסינג נחשב מאוד סודי ופרטי האם יש אנשים אחרים שיודעים שאת מתלבשת?

"יש לי בערך עשרה שותפי סוד, רובם בנות, כולל אשתי. בנות שאין להם בעיה שאני מתלבשת וחלקם אפילו ראו אותי כאישה, זה הרגיש הכי טבעי שיש וזה הרגיש מצוין. יש לי חברה טרנסית שמאוד זורמת איתי. כל מי שעושה את זה יש לו 'סטייה' מסוימת אבל כל מי שאני סיפרתי לו – מקבל אותי כמו שאני".

סיפרת שבת הזוג שלך יודעת, למיטב ידיעתי רוב המתלבשות חוששות לשתף את  הנשים שלהן בסוד שהן מחביאות, איך היא הגיבה כשנחשפת בפניה?

"אשתי יודעת עליי ולא מתערבת והיא מבינה שזה בכיף שלי. היא יודעת שזה קיים והיא יודעת שזה תופס לי חלק קטן מהארון, גם הארון הפיזי וגם הארון המטא פיזי. היה רק דבר אחד שהיא ביקשה – שאני לא 'אתלבש' לידה. כמו שאמרתי לך, יש לי שותפי סוד ואני האדם שמחבר את כולם, אף אחד מהם לא יודע שסיפרתי למישהו נוסף את הסוד שלי".

אשתך לא ראתה אותך אף פעם בבגדי אישה?

"היא ראתה אותי לבושה באופן חלקי, ראיתי שזה לא מושך אותה אז אני עושה את זה כשהיא לא נמצאת בבית".

אני רוצה לשאול על חווית ההתלבשות עצמה, מה היא מעוררת בך? האם היו ביקורות של אנשים על הצורה שאת מתלבשת?

"ברור שקרוסדרסינג היא חוויה מטורפת אבל בגלל שאני לא רוצה לגרום לאחרים תחושת גועל או סלידה, אני לא מסתובבת בחוץ לבוש בבגדי נשים. חוץ מזה אני עדיין לא שלמה עם המראה שלי כגבר אז גם כאישה אני עדין לא שלמה, בצורה שאני נראית. אני יודעת שזה יכול לערור תחושה לא נעימה. גם שותפי הסוד שלי אמרו לי, 'רננה את יכולה להתלבש ואנחנו מקבלים אותך איך שאת רוצה, רק בחדרי חדרים, מעדיפים לא לראות אותך לבושה כאישה'".

קרוסדרסרים בישראל באופן כללי די נחבאים אל הכלים ונוטים להסתיר את הזהות המלאה שלהם. למעט כתבה אחת שעשתה גלית גוטמן בסדרה שלה "בגובה העינים" ב2018, המתלבשים פחות נחשפו בתקשורת, לדעתך זה בגלל שהם לא רוצים שידעו עליהם או כי לא רוצים לדעת עליהם?

"בעיניי התשובה פשוטה. מצד אחד אנשים הם אלו שלא רוצים לדעת, תתאר לך שאישה תגלה שמי שחי איתה כל השנים נוהג להתלבש כאישה?. גם אני בעצמי לא רוצה לספר לאחרים, בשביל זה יש לי את שותפי הסוד שלי. זה פשוט נוצר מתוך חוסר הבנה והכלה של הסביבה. אם אני אספר לבן אדם שלא מכיר אותי שאני מתלבשת, הוא ישאל אותי בחוסר טאקט אם אני הומו. אנשים לא מבינים למה אני עושה את זה, הם פשוט לא מסוגלים להבין שאני כזאת ולא מוכנים לקבל אותי בגלל זה. אני מתלבשת ואני סטרייטית, מה שאני עושה זה לשבור את קוד הלבוש הגברי. לקח הרבה זמן לקבל את ההומואים, הלסביות והטרנסים, גם אותנו המתלבשות ייקח זמן לקבל ולהכיל".

את כמובן לא המתלבשת הדתייה היחידה.

"כן, יש כמה עשרות או אפילו מאות מתלבשות דתיות שנמצאות עמוק בארון".

את חושבת שאפשר כבר להגדיר את הקרוסדרסינג בקרב הציבור הדתי כתופעה?

"יכול להיות. אני חושבת הרבה על איך אפשר לטפל בזה ואיך החברה יותר תקבל אותי ואחרים כמוני. אני לא קוראת לקרוסדרסינג בעיה אבל הרבה אנשים לא מצליחים לעכל שזו לא בעיה. אנחנו המתלבשות צריכות לעבור תהליך ולהתבשל בתוך עצמנו כדי שנהיה שלמות עם עצמנו, ואני חושבת שהגעתי לזה, שאני כבר שלמה עם עצמי. כמו שאמרו חז"ל במשנה בפרקי אבות – 'דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון'. את לא יודעת מאיפה זה הגיע והתחיל, את רק יודעת שזה חלק ממך. את לא יודעת מה תעשי ומה העתיד ואין לך מול מי לתת דין וחשבון, כרגע זה רק מול עצמך. את יכולה להיתקע בתסביך וזה מאוד בעייתי ומסוכן וזה עלול לפגוע".

עוד בנושא:  על שינויים וסיפורים: לא תמיד הייתי ככה

אמרת שיש מאות כמוך, איך אנחנו לא שומעים על רבנים שבעד או נגד קרוסדרסינג ולבוש בגדי נשים?

כי אין את המודעות לנושא, גם אצל הרבנים וגם בחברה באופן כללי. אני אתן לך דוגמה, לפני שנים אם מישהו ממשפחה דתית לאומית קלאסית, 'דתי רגיל' שעושה את המסלול הרגיל – לומד בישיבה, מתפלל, שומר שבת – היה "יוצא מהארון", הוא היה עובר ניכור משפחתי. אחד כזה היה נחשב ככישלון של המשפחה, כולם היו מחרימים אותו וצועקים 'הוא לא משלנו', ואז הוא כבר לא היה נחשב  דתי והיה נשאר בודד, אותו דבר גם עם בחורה לסבית. ההבדל כיום הוא שבחברה הלהט"בית יש ארגונים שעוזרים לאותם אנשים, לנו המתלבשות אין אף אחד שעוזר כי אין לזה מודעות".

שאלת את עצמך למה זה קרה לך, למה את מתלבשת?

"לדעתי זה נמצא בכל בן אדם, לי היה טריגר שעורר את זה. אני חייתי במציאות של חוזרת בתשובה, ראיתי תמיד נשים מסביבי וזה הדליק אותי. מגיל צעיר מאוד אני מרגישה את המשיכה הזאת ואני יודעת שזה חלק ממני ותמיד יהיה חלק ממני".

את חלק מקבוצת פייסבוק של מתלבשות. כשנכנסתי לקבוצה ראיתי שרבים ורבות משתפים בתמונות שלה כמתלבשים. זה סוג של צורך? לשתף ולקבל הכרה?

"באספקט הכללי זה כמו קבוצת תמיכה להתמכרויות או קבוצת תמיכה לנפגעי טראומה. אנחנו צריכות שיבואו ויתנו לנו טפיחה על השכם, שנדע שאנחנו לא מוזרים. בגלל שהחברה הכללית לא מקבלת אותנו אז לפחות אנחנו מקבלות אחת את השנייה ותומכות ועוזרות אחת לשנייה. אנחנו בעצם אומרות שם לכל מי שמשתפת 'את נראית מדהים לא משנה מה כי את חלק מאיתנו'. כולנו מרגישות שהקבוצה היא מקום בטוח בו אנחנו יכולות לפרוק דברים ולשתף את המחשבות והרגשות שלנו בלי שישפטו אותנו. באופן אישי, אני לא מוכנה לשתף תמונות שלי כאישה כי אני עדיין לא שלמה עם דימוי הגוף שלי. כשאני ארגיש שלמה עם עצמי גם כגבר וגם כאישה אז אפרסם תמונות שלי כאישה".

את מרגישה שיש לך שני צדדים – חיים כגבר וחיים כאישה?

"אני לא רואה את עצמי כשתי ישויות נפרדות שפעם אני הגבר ופעם אני אישה. מבחינתי אני אדם שלם וזה שאני אוהבת להתלבש כאישה לא הופך אותי לאישה. לכן גם לא שיניתי את הפרופיל שלי בקבוצת המתלבשות. אני כן מבינה מתלבשות אחרות שמפחדות שיחשפו אותן ויוצרות פרופיל אחר אבל אני נשארת עם שלי כי אני יודעת שאין לי מה להפסיד".

אמרת שאת נשואה באושר ויש לך גם ילדים. הילדים שלך יודעים שאת מתלבשת? מה הם היו חושבים אם הם היו יודעים שאבא שלהם אוהב להתלבש כמו אישה?

"אני לא יכולה לענות על זה עכשיו כי הגדול הוא רק בן ארבע ורק מתחיל להבין את ההבדל בין מכנסיים לשמלה. אבל אני מחנכת אותם שיקבלו כל אדם. אני בחורה ליברלית ואני רוצה שהם יידעו לכבד את השונה ולעזור לאלה שיש להם ניסיון כמו שלי".

יש קרוסדרסים שבוחרים באופציה של ניתוח, את חשבת פעם לעשות ניתוח לשינוי מין?

"תמיד יש מחשבות אבל אני מעדיף להישאר שלם. יש כאלה שמרגישים שלמים כאשר הם עושים את הניתוח אבל עבורי זה פחות נכון. קיבלתי מתנה אדירה להביא חיים לעולם, יש לי שלושה ילדים ובעזרת השם יגיעו עוד, אני לא רוצה לוותר על זה. מבחינתי לעשות ניתוח זה להפוך להיות חצי בן אדם, אני שמחה במי שאני".

יצאת פעם מהבית עם בגדי נשים?

"כן, אני עובדת כמורה ויצא לי ללכת עם גרביונים מתחת למכנסיים. יצא לי לפעמים גם להגיע עם חזייה ובגד גוף מתחת לציצית, אני יכולה להגיד שהיה לי מאוד חם".

מה היית אומרת למתלבשות אחרות שקוראות את הריאיון הזה ?

"את לא לבד, יש עוד כמוך. תלמדי לאהוב את עצמך, תנסי ללמוד על הנושא הזה של קרוסדרסינג ותהיי שלמה עם מי ומה שאת, כי אם לא ההרגשה היא כאילו לקחו לך חלק מהלב וכל עוד לא תקבלי את עצמך, החלק החסר הזה ימשיך לדמם. אם תצליחי לאהוב ולקבל את עצמך, בסוף גם האחרים והסביבה יקבלו אותך כמו שאת".


פורסם לראשונה במגזין אוןלייף

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן