השמיים משתנים

רני חזון- וייס | צילום: נעם פיינר

מידי שנה אני הולכת למצעד הגאווה הירושלמי. אישה דתיה, אמא, מחנכת. לא משנה הסדר. לאורך השנים נוספו עוד ועוד כיפות וכיסויי ראש במצעד, הציבור הדתי הצביע ברגליים בפומבי. ואני – מרגישה יותר ויותר שזה גם שלי. כמורה ומחנכת יש לי אחריות ואני צריכה להביע אותה גם בפומבי ולהיות שם, אני מקפידה להגיע למצעד יחד עם בני ובנות ביתי.

עוד בתחילת דרכי כמורה ומחנכת ביקשתי להביא למרכז את השיח על הזהות הלהט”בית כאפשרית בכיתה, במרחבים הבית ספריים ובחברה בכלל ולתת לה מקום, ולו עבור אותו תלמיד ואותה תלמידה שיוכלו להרגיש בנוח, לשתף, להיות. עבור יתר התלמידות והתלמידים החשיבות שבשיח היתה בעיקר בהכרות וקבלה עם האפשרות למפגש אנושי עם זהות להט”בית גם בכיתה ובבית הספר וגם מחוצה להם. לא תמיד זה היה קל גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מסורתית – דתית אבל ברור לי שזה חשוב, הכרחי ונדרש.

בהמשך – כמנהלת תיכון ממלכתי דתי – כשחדר המורות והמורים הפך להיות הכיתה שלי – ביקשתי להביא את ארגון שב”ל לשוחח על הנושא הלהט”בי עם הצוות החינוכי שלי. רציתי שהצוות יוכל להרגיש בנוח לשוחח על הנושא הלהט”בי מתוך הפריזמה והערכים הדתיים, גם בינו לבין עצמו וגם עם התלמידות והתלמידים. דרך הסיפורים האישיים שפגשנו ולימוד דרך מקורות מגוונים, ביקשתי להעניק לצוות החינוכי כוח לשוחח, לשאול שאלות, לענות ובעיקר ובעיקר להיות שם. גם עכשיו לא תמיד זה קל אבל המפגש מסיר את החומות ומאפשר שיחה ולנו כמחנכות ומחנכים יש אחריות גדולה לביטחון ולשיח שיתקיים בארבע הקירות ובמרחב הבית ספרי. “חביב אדם שנברא בצלם… כי בצלם אלוהים עשה את האדם” נכתב בפרקי אבות. ועלינו החובה לזכור זאת.. כאנשי ונשות חינוך, בוודאי כאנשים ונשים שומרי ושומרות תורה ומצוות.

פעילות שב”ל | צילום: לימור ואביעד ספראי

לאחר אחת הפעילויות של שב”ל כתבה לי תלמידת כיתה י”א: “הומו ולסבית העבירו לנו שיחה, ובה תיארו את סיפורם האישי. עד אז חשבתי ואמרתי את כל מה שפולטיקלי קורקט, אבל אז לראשונה ראיתי אנשים מאחורי הסערות החברתיות והפוליטיות שזה יוצר. שמעתי סיפורים. ראיתי את ערך ׳קבלת האחר׳ זועק מתוך עיניים מספרות. למעשה, הצרתי לראשונה על הביטוי ׳קבלת האחר׳, שהרי הם אינם אחרים ממני, ואפילו, איך להגיד…?, כמוני! גם הם אנשים, כמוני, רודפי אושר ונחת רוח. גם הם, כמוני, בילו לילות קרים של נעורים בתפילה לאהבת אמת, טהורה כזאת, אחת שנותנת אוויר לנשימה בין מלחמת נפש אחת למשנה. גם הם כמוני, אנשים. עם לב. דואב, אוהב”.

בסיומה של שנת הלימודים הקודמת, ממש בסוף יוני, התפרסמה מודעה שהזמינה אנשי ונשות חינוך להשתלמות בשיתוף ארגון שב”ל המעניקה ידע וכלים להתמודדות עם הנושא הלהט”בי בכיתה ובכלל במרחב החינוכי. הומוסקסואליות, השפעות נפשיות על הזהות הדתית והאישית, שיח חינוכי מול הכיתה ומול הפרט, מעגלי המשפחה והקהילה הם רק חלק מהנושאים שבהם ביקשה ההשתלמות לעסוק. שמחתי לראות את הלוגו של החמ”ד בראש ההזמנה, את השירות הפסיכולוגי וגבר ואישה שמובילים את ההשתלמות.

שמחתי לראות את הפניה למחנכות ומחנכים. הרגשתי את לקיחת האחריות של החמ”ד לנושא כל כך רגיש, משמעותי, הכרחי. זו היתה אמירה ציבורית משמעותית מבחינתי שיש לה ערך חברתי, דתי, אנושי. התרגשתי לחשוב על מעגלים נוספים שישוחחו וילמדו יחד מתוך שיח חברתי, ערכי ודתי.

הצטערתי למראה הסרת הלוגו של החמ”ד בעקבות לחץ שהופעל אבל אני גם יודעת שלאורך השנים, יש ניסיונות כנים להתמודדות עם הנושא הלהט”בי בחמ”ד תוך מתן כלים. מתפללת שיום יבוא והלחצים הללו יהיו לשווא מתוך הבנה כי הנטיות המיניות לא ישתנו וההכרה בכך בקרב תלמידים ותלמידות, משפחות וצוות היא הכרחית. מתפללת ליום שבו העיסוק בנושא הלהט”בי יהיה פשוט ומעודדת לתת לו מקום.

הלחץ אולי גרם להורדת הלוגו אבל אני יודעת שלא זה מה שיעלים את הזהות של התלמיד או התלמידה, של המורה או ההורה ובוודאי לא את הצורך בהתמודדות של מחנכות ומחנכים וקהילות בתי הספר ולו מפני דיני נפשות. ואנחנו – נמשיך ללמוד, לפעול, לשוחח, להיפגש בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. לעשות מקום ולהאמין שהשיח הוא משמעותי מהותי והכרחי ומעניק כוחות לכולנו כחברה באמונה שככזה השיח הולך ומתרחב ולא ניתן להתעלם ממנו ובוודאי לא צריך להיות בשיח הזה לבד. אם באמצעות ארגונים, כמו שב”ל, חברותא ובת קול, אם באמצעות מפגש ולימוד עם דמויות רבניות, פסיכולוגיות ורגשיות אנשי ונשות חינוך ועוד.

בעיצומו של חודש אלול וערב ראש השנה, לא יכולתי שלא לחבר את המילים של רחל שפירא המופלאה בתפילה לתת מקום נוסף, לפתוח פתח ולקבל.

השמיים משתנים

לעיני החקלאים.

השכנים מתכוננים

לימים הנוראים.

מישהו חושב עליך

ורושם את מעשיך.

בוא הביתה במהרה

עם הרוח הקרירה.

תחל שנה וברכותיה!

שב“ל (“שהכל ברא לכבודו“), הוא ארגון הידברות והסברה הפועל למען קבלתם של להט”בים (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים, ביסקסואלים) בחברה הדתית. כלל, מתנדבות ומתנדבי שב”ל, גדלו וחונכנו במוסדות דתיים, מכירים מקרוב את החברה הדתית ורואים את עצמם כחלק בלתי נפרד ממנה. רוב פעילי הארגון שייכים לקהילות דתיות ושומרים על ההלכה. המטרה היא יצירת דיאלוג, העלאת מודעות והזמנה למפגש של הקהילה הדתית עם – להט”בים בני ובנות החברה הדתית. חזון הארגון הוא שבני ובנות נוער דתיים ולהט”בים ירגישו שבית הספר, הקהילה והבית שלהם הם מקומות שמכילים ומקבלים אותם. שהם לא יצטרכו לבחור בין זהותם המינית והמגדרית ובין האמונה הדתית שלהם. הארגון מאמין שחברה צריכה להכיל את כל חלקיה, והיא אף תתפתח ותתעצם על ידי בחירתה בדרך הזו.

הכותבת היא רני חזון– וייס מנהלת תיכון ממלכתי דתי דרור בירושלים ומייסדת תיכון שחרית – ניסויי דתי ברוח HTH הצומח.