האנטומיה של המאבק החברתי

"לא כל אחד מאתנו יכול להיות מרטין לות׳ר קינג, ואני לא מעודדת אף אחד לפנות לדרכים אלימות כמו מלקום אקס, אבל כל אחד ואחת מאתנו יכולים להיות רוזה פארקס. כל אחד ואחת מאתנו יכול ויכולה לקום בבוקר ולהגיד היום אני אעשה דבר אחד קטן שישנה"
מאבקשחורים

נקודת הפתיחה שלי היא פשוטה. מצעד הגאווה הראשון היה בכלל מחאה אלימה, בארה״ב של שנות השישים המאוחרות. מחאה שבראשה עמדו שתי נשים טרנסג’נדריות ממוצא היספני ואפרו אמריקאי מהקהילה הגאה (מרשה פי. ג’ונסון וסילביה ריוורה). המאבק של הקהילה הגאה בארה״ב גדל וצמח צד לצד, ואולי אפילו בעקבות מאבקם של השחורים בארה״ב של שנות החמישים והשישים. שמות גדולים שאולי יצלצלו לכם כמוכרים הם מרטין לות׳ר קינג, מלקום אקס ורוזה פארקס. שלושה אנשים מרכזיים, אך כל כך שונים בדרכי המאבק שלהם, אשר הביאו בסופו של יום לשינוי ממשי בארצות הברית, והביאו לשוויון זכויות לשחורים בארצות הברית.

אם אתם רוצים ללמוד מאבק מה הוא, הקהילה השחורה של שנות החמישים של ארצות הברית צריכה להיות מראה מקום בשבילנו פה בארץ. מדוע אתם שואלים? התשובה הפשוטה היא שהם עשו את זה הרבה לפנינו, והם הצליחו. אני רוצה להציג לכם את שלושת זרועות המאבק כמו שאני רואה אותם.

הזרוע הראשונה, “הפוליטקלי קורקט” נקרא לה, אותה הוביל מרטין לות׳ר קינג שבחר להיות נוכח בכל מקום לגיטימי בו הוא יכול להימצא בצורה חוקית, זאת במטרה להביא לשינוי דעת קהל ושינוי חקיקה, בבתי המשפט, בפרלמנט, בכנסים, בתקשורת וכל מקום אשר אפשר לו להשמיע את קולו להיאבק את המאבק.  הזרוע השנייה, “האלימה”, אותה הוביל מלקום אקס, שכלל לא הכיר בממשל ובאדם הלבן. אקס האמין במאבק אלים, מתלהם החורג מתחומי הלגיטימיות והחוקיות. הזרוע השלישית, “הפתאום קם אדם”, שהיא בעיניי הכי חשובה,  בראשה עומדת הגברת רוזה פארקס. בשנות החמישים של המאה הקודמת, במדינה הדרומית אלבמה שבארה״ב, לא הסכימה פארקס לפנות את המושב שלה באוטובוס לאדם לבן. באמרת אגב יצויין, כי כאשר נשאלה מאוחר יותר מדוע לא קמה, היא ענתה בפשטות שהייתה עייפה. היא הייתה עייפה, אך העייפות שלה התחילה אפקט פרפר עצום שבסופו של דבר הביא לביטול ההפרדה במקומות הישיבה באוטובוסים בכל ארצות הברית.

אז יש לנו שלוש גישות למאבק, שכל אחת השיגה הישגים בדרכה. לא כל אחד מאתנו יכול להיות מרטין לות׳ר קינג, ואני לא מעודדת אף אחד לפנות לדרכים אלימות כמו מלקום אקס, אבל כל אחד ואחת מאתנו יכולים להיות רוזה פארקס. כל אחד ואחת מאתנו יכול ויכולה לקום בבוקר ולהגיד היום אני אעשה דבר אחד קטן שישנה.

אז מה האנטומיה של המאבק לשוויון זכויות של הקהילה הגאה בארץ, אתם שואלים? אני פה לענות. אנחנו במאבק רב זירתי, על לגיטימיות, שוויון ונוכחות. במשך שנים נדמה שהקהילה האמינה שהזירה הנכונה והמתאימה (ואולי היחידה) בשבילה היא בבג״ץ. אולם, משורה ארוכה של פסיקות בשנה שנתיים האחרונות אפשר לומר בבירור, שבג״ץ הוא לא הפתרון האחד והיחיד עבור הקהילה, והוא מפנה לא פעם ולא פעמיים את הקהילה אל עבר המחוקק.

עוד בנושא:  נשיא המדינה העניק לארגון חוש"ן את אות הנשיא להתנדבות לשנת 2021

אנחנו צריכים להיות בכל מקום. אנחנו צריכים להילחם בכל זירה אפשרית. בתקשורת, בבתי המשפט, בכנסת, בחינוך, ובזירות א-פורמליות אחרות. אתם חייבים להבין, כל אחד ואחת מאתנו יכולים (ולשיטתי אנחנו אף מחויבים) להירתם למאבק הזה. אם אתם לא נאבקים, אתם לא מבינים. החיים שלנו, ועתיד ילדנו, בידינו ובידינו בלבד.

יש לנו כח השפעה עצום, לכל אחד ואחת מאתנו. בין אם נבחר לצאת לרחובות, בין אם נבחר להגיש תביעה, בין אם נבחר להתנדב בכל אחד מארגוני הקהילה. אפשר להתנדב עם נוער גאה בסיכון, ניתן לתת מענה במרכז טלפוני על שם ניר כץ ז”ל, ניתן להגיע למפגשים של האגודה בנוגע למדיניות האגודה ובחירת נושאים למצעד הגאווה השנתי. ניתן לדבר על המאבק לשוויון זכויות בשיחות מסדרון עם חברים או מכרים בעבודה, אנחנו יכולים להשפיע. אני אגיד לכם יותר מזה, ללחוץ שיתוף על כתבה, פוסט, או תמונה שמדברת על המאבק שלנו, גם זו תרומה שלא דורשת מאמץ מרובה אבל יכולה להביא לשינוי.

נקודת המוצא שלנו היא שהקהילה הגאה בארץ מופלית

האמת היא, שכל אדם, בן ובת הקהילה או מחוצה לה, שחושב שאנחנו לא במאבק כנראה חי בעולם הרבה יותר ורוד משלי. יש הרבה זכויות בסיסיות שנשללות מאתנו רק מכח היותנו “שונים”, “לא נורמטיביים”, או רק מכוח היותנו “הם”. אמרו לי בעבר שהבעיות הכי גדולות בעולם שלנו מתחילות ברגע שקבוצה מסוימת מסתכלת על קבוצה אחרת ועושה את ההפרדה הזו בין ״אנחנו״ ו- ״הם״, במשך שנים זו הייתה הסיבה להדרת קבוצות אתניות שלמות, מגדרים שלמים, לשלילת זכויות, למלחמות. אנחנו אזרחים בעלי חובות שוות, אך לא שווי זכויות.

חשוב שתבינו כי נקודת המוצא שלנו היא שהקהילה הגאה בארץ מופלית. בעיקר בהיבט של חקיקה. אי שוויון בזכויות בסיסיות כמו להירשם כהורים לילד בבית החולים, כמו היכולת לפנות להליכי פונדקאות בארץ, כמו היכולת להינשא בארץ, וכן הלאה וכן הלאה. אנו נדרשים למלא חובות ככל האדם, אך לא מוקנית לנו זכויות ככל האדם. אפשר לכתוב ספרים שלמים על מעמד הקהילה במדינה, אך הנקודה העיקרית היא שאמנם יש הרבה עבודה, אבל יש לנו את הכח לשנות. לאורך השנים השגנו הישגים כקהילה, למשל, לא ניתן להפלות אותנו במקומות עבודה על בסיס נטייה מינית, פקידי הרישום השונים מחויבים לרשום נישואים גאים אשר תקפים בחו״ל גם בארץ, מכירים בזוגות חד מיניים כאלמני ואלמנות צה״ל, ומשכב זכר כבר לא מופיע בתור עבירה פלילית בדין הישראלי. הישגים אלו הושגו בעזרת מאבק משולב ומתמשך ותמידי של הקהילה בזירות השונות.

היתרון והייחודיות של הקהילה שלנו, היא שאנחנו בכל מקום. חן אריאלי, יו”ר האגודה למען הלהט”ב, אמרה באחד מהמפגשים של האגודה כי קיימות שתי קהילות בארץ שיכולות להוציא הפגנות ענק לרחוב. קהילה אחת זה החרדים, הקהילה השניה זה קהילת הלהט”ב. אנחנו נמצאים בכל מיקום גאוגרפי, בכל קבוצת גיל, בכל דמוגרפיה, בכל המעמדים השונים, בדתות השונות, ובקבוצות השונות. מתנועות הנוער, לסטודנטים, לוועדי הורים, לגיל הזהב. אנחנו קהילה עצומה של אנשים ויש לנו את הכח להיות נוכחים.

עוד בנושא:  מצעד ואירועי הגאווה 2021 בתל אביב-יפו יוצאים לדרך

עודד פריד, יו״ר פורום מדיניות ציבורית, מאמין שאנחנו חייבים להיות נוכחים בכנסת וככה נעשה שינוי. החל מתחילת מושב החורף של הכנסת הפורום בהובלתו השתתף במעל 13 ועדות, הגיש בממוצע נייר עמדה כל חמישה ימים, ובמהלך תקדימי החתים חברי כנסת רבים לשדולה הגאה, כך שאחד מכל ארבעה חברי כנסת הוא חבר בשדולה. אתם קולטים את גודל ההישג?

צילום: האגודה למען הלהט”ב

בקיץ האחרון, משרד הפנים הביע עמדה מחפירה ומבזה לעניין אימוץ בידי זוגות גאים, בה קבע כי מסירת ילד לאימוץ אצל זוגות גאים יגרום ל – ״מטען חורג נוסף״ לילד המאומץ. במהלך אסטרטגי חזק של הקהילה, יצאנו לרחובות, השמענו את קולנו, וגרמנו לשינוי. משרד הרווחה נאלץ לחזור בו ולשקול מחדש את עמדתו. שתבינו, יש לנו את היכולת לשנות. כולנו ביחד, וכל אחד לחוד.

אז אתם לא צריכים להיות מרטין לות׳ר קינג. אתם לא חייבים להיות פוליטיקאים. אתם לא חייבים להיות עורכי דין שמופיעים כל היום מול שופטי בג״ץ. זה מספיק שתהיו אתם. אפילו בפיג׳מה, בבית, במיטה, אתם יכולים לשנות. שיתוף הכי קטן בפייסבוק יכול ליצור שינוי עצום. על אפקט הפרפר שמעתם? תשאלו את עצמכם, למה כאשר שואלים אתכם אם הייתם חוזרים אחורה בזמן ומשנים משהו, תמיד התשובה היא שקיים פחד שכזה, שאם תשנו משהו קטן כל ההיסטוריה תשתנה, אבל עכשיו אתם לא מאמינים שכל דבר קטן שתעשו ישנה את העתיד?

אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם שאנחנו קהילה חזקה. ביחד, אנחנו יכולים להזיז הרים, אבל אפילו לבד, בהחלטה הכי קטנה של לא לקום מכיסא באוטובוס, או בשיתוף של פוסט, אנחנו יכולים להתחיל מהפכות. אז כן, אנחנו במלחמה, ונכון שאי אפשר להיות חזקים בכל החזיתות בכל הזמנים. מה שהכי חשוב לי שתבינו זה שאנחנו במאבק משולב רב זירתי, וכל מאמץ משנה. אני משתדלת לקחת חלק כמה שיותר פעיל בפורום למדיניות ציבורית, ואני בעיצומו של קורס “תשתית” של ישראל חופשית, בקורס הראשון שנוצר אד-הוק לבני ובנות הקהילה הגאה. כל יום מחדש אני פוגשת אנשים שעושים, פועלים ומשנים את העולם שלנו.

יש לנו את הכח בידיים, מה אנחנו עושים איתו?


הכותבת היא עורכת דין שחקרה במהלך לימודיה את מגמת הפסיקה ביחס לקהילה. מתנדבת בפורום למדיניות ציבורית ומשתתפת בקורס תשתית לקהילה הגאה של ישראל חופשית

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן