שירה הרצנו“אקולוגיה קווירית בוחנת את הטבע, הביולוגיה והמיניות לאור התיאוריה הקווירית. היא משבשת את תפישות הטבע ההטרוסקסיסטיות, ומפרקת “דואליזמים” שונים שבני אדם יצרו כמו “טבעי ולא טבעי”, “חי ולא חי” או “אנושי ולא אנושי”, ודוחה את התפיסה האנתרופוצנטרית לפיה בני אדם הם ייחודיים וחשובים יותר ממי שאינו אנושי”
דראג הוא מונח נטול הגדרה יחידה ומוסכמת. רבים תופסים דראג כמופע בידור בו גבר סיסג’נדר עולה לבמה בלבוש “נשי” ועוטה דמות של דראג קווין. הנדיבים מקבלים גם את המקרה ההפוך – אישה סיס שעולה לבמה בלבוש “גברי” וזוכה לטייטל דראג קינג. אבל ההגדרה (השמרנית) הזו היא לא ההגדרה היחידה. הגדרה גמישה יותר תופסת דראג כמשחק על מגדר, שנעשה לרוב על במה, אך לאו דווקא, ולעתים למטרת בידור, אבל לא בהכרח. לעומת ההגדרה הראשונה, שמשמרת חלוקה מגדרית קלאסית ולא מאפשרת מגוון של זהויות מגדריות, ההגדרה הפלואידית מזמינה מגוון רחב של ביטויים מגדריים. הפרפורמר.ית יכול.ה להגדיר את עצמה כקווין, כקינג, כקוויר, ככולם או אף אחד מהם; היא יכולה לעלות על דראג באותה זהות מגדרית שיש לה ביומיום, הוא יכול להחליף זהויות מגדריות בין נאמברים שונים או באותו נאמבר ממש. הפרפורמר.ית יכולה להיות מי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. דראג, במובן הזה, יכול להיות כלי בידור, ולצד זאת, (ולדעתי) בראש ובראשונה – הוא כלי פוליטי שמערער על הדיכוטומיה ההטרונורמטיבית, מסרב להיכנע לתכתיבים שלה, בז לאופן ולחשיבות שהיא מייחסת למגדר ופורץ את הגבולות המגדריים.
זמן רב התחברתי להגדרה הקווירית-רחבה של דראג כמשחק על מגדר. היום אני מבקשת לחדד – משחק על זהות. באופן ספציפי, דראג הוא כלי שמאתגר לא רק את הדיכומוטיה המגדרית, אלא גם את הדיכוטומיה של אדם – חיה. אקולוגיה קווירית בוחנת את הטבע, הביולוגיה והמיניות לאור התיאוריה הקווירית. היא משבשת את תפישות הטבע ההטרוסקסיסטיות, ומפרקת “דואליזמים” שונים שבני אדם יצרו כמו “טבעי ולא טבעי”, “חי ולא חי” או “אנושי ולא אנושי”, ודוחה את התפיסה האנתרופוצנטרית לפיה בני אדם הם ייחודיים וחשובים יותר ממי שאינו אנושי. זה אולי נשמע אקדמי, אולם מדובר בעניין שנוגע לאופן שבו אנחנו בוחרות לחיות ולהתנהל באופן יומיומי.
כשמדובר בדראג, הפרפורמרית יכולה לעלות לבמה ולפרוץ את גבולות המין הביולוגי. באמצעות הדראג, היא מטשטשת את ההפרדה שביננו לבינם, מערערת את ההנחה האנושית שבעלי החיים הם נחותים מאיתנו ומבקשת להביא לקדמת הבמה – או לרחוב, או לבית – את הספקטרום והנזילות גם ביחס לבעלי חיים אנושיים ובעלי חיים שאינם אנושיים. ההגשה או המשחק, יכולים להיות ישירים למדי – למשל על ידי לבישת סממנים של בעלי חיים (אפשר להציע, שגם כאשר פעילי זכויות בעלי חיים לובשים מקור וכרבולת ונכנסים לכלוב כדי להמחיש את האכזריות שבתעשיית הביצים, מדובר בדראג. אני מותירה זאת כשאלה פתוחה שלא מחייבת מענה). ההגשה יכולה להיות עקיפה ומרומזת. היא יכולה להיות קומית, חתרנית, בוטה או מתנצלת. דראג אקולוגי לוקח את הדראג, שבלאו הכי הוא נטול חוקים ברורים, ומגמיש אותו אפילו יותר.
בהנחה שכולנו עושות ועושים דראג מהרגע בו מתחילים לחברת אותנו, אין לי דרך לומר מתי התחלתי לעשות דראג. אני כן יודעת מתי הופעתי לראשונה על במה דראג רשמית, ועל אף שאני לא מרבה להופיע בערבי דראג (גם טרום קורונה), יש לדראג מקום בעל ערך בחיי. פעמים רבות, עליתי לבמה פשוט בשביל הפאן: חגגתי את הגוף, את הנפש, את חוסר השיפוטיות שמרחב הדראג מאפשר.
הנאמבר שאני מבקשת לחלוק כאן, הוא לא נאמבר כזה. הוא לא כיפי, הוא לא נעים, הוא כואב. ואחרי עבודת השיווק המופלאה הזו, אני מקווה שבכל זאת, אם קראתן עד לכאן, תצפו בו. ואני מקווה שכבר עכשיו, וגם אחרי שנחזור לבמות, תרצו לנפץ, או לפחות לסדוק, את הדואליזם שבעלי הכוח – תמיד זה בעלי הכוח – כפו על האחר המדומיין, ואגב כך, גם על כולנו.
שירה הרצנו היא פעילה פמיניסטית לזכויות בעלי חיים ודוברת עמותת אנימלס
