צילום: אור קפלן
הקוויר מג’יק, אירוע העצמה רב-מגדרי, מתרחש בין ה-17-20.11.2021 בלוקיישן מבודד ומדהים באמצע המדבר – רחוק מכל מקום וקרוב לטבע. המטרה של המארגנים השנה היא לפנות לקהל רב-מגדרי ומנחי הסדנאות עוברים השתלמות לפני האירוע בנושא התאמת הפנייה לקהל א-בינארי וקהל המזדהה על הקשת הטרנסית. הרעיון של מרחב בטוח רב-מגדרי כל כך לא טבעי במקום הקשוח הזה שאנחנו חיות בו, ועוד כזה שמנכיח אקולוגיה וקרבה לטבע, זה מרחב שהוא כל כך נדיר ונחוץ לריפוי, ואני כל כך מודה על היכולת להתרפא במרחב כזה.
מגוון הסדנאות רחב. בין השאר ניתן למצוא יוגה להנעת האנרגיה המינית (בלבוש מלא), סדנת הסכמה (שהיא חובה על כל המשתתפים בסדנאות המיניות), סדנאות תנועה, ריקוד, מחול, תיאטרון, דראג ווגינג, כמו-כן גם מעגלי שיח בנושא יישוב סכסוכים, הנהגת קהילות, סדנת חיים עם HIV ומחלות מין אחרות, סדנת סוגי מערכות יחסים וסדנאות צלילים ואימפרוביזציה.
בין לבין הסדנאות ייערכו גם טקסים והופעות לצד המדורה להטמרת האנרגיה, ארוחות טבעוניות, הופעות של מוזיקאים וכמובן גם מסיבות בהשתתפות מיטב ה-DJS הקוויריות מהארץ ומהעולם. בשנים עברו ניגן DJ DARWISH וגם הגיע במיוחד מברלין DJ FUNKY CHICKEN – שגם השנה לא ויתר ומגיע לתת סט. השמועה אומרת שהזמינו גם את דנה אינטרנשיונל ואת האני דיז’ון, אבל זה כנראה ייקרה רק בשנים הבאות – אז יש לאן לשאוף.
האירוע כולו נעשה בהתנדבות מלאה של כל ההפקה וכל ההכנסות והרווחים קודש לעמותה שמטרתה להקים אדמת מרפא של להט”בפאק+ בישראל, במקום קרוב לטבע, שיפעל בצורה אקולוגית. לרגל השנה השלישית של אירועי קוויר מג’יק להעצמה רב-מגדרית ביקשנו ממשתתפת ומשתתף לשתף קצת מהחוויות שלהם באירועים הקודמים:
אור בן דוד – מזדהה כקווירית
שמי אור, אני בת 31 והייתי בקוויר מג’יק הראשון, לפני שנתיים – חוויה משנת-חיים, שעד היום נשארה בליבי.
המון שנים אני אקטיביסטית לזכויות להאטב”קיות, וזה חלק מרכזי ביום-יום שלי. כמו-כן, יצא שאני גם מאוד מתחברת לרוחניות, טבע, טקסים, או במילים אחרות – היפית. לאורך השנים הפיצול הזה שבין הקוויריות להיפיות שלי נהיה לי יותר ויותר קשה. במרחבים היפים לא הצלחתי למצוא מקום, קבלה או אפילו חוסר שיפוטיות להיותי קווירית. במרחבים קווירים היה לא מעט ציניות וזלזול ברוחניות ובדברים של היפים בכלליות.
אני זוכרת שכבר כששמעתי על הקוויר מג’יק, עוד לפני שהגעתי לשם, הרגשתי התרגשות ושמחה: סוף-סוף מרחב שאפשר להיות בו גם וגם. בחרתי להיות הלפרית (צוות סיוע) באירוע כדי להרגיש חלק, ואני בהחלט שמחה על ההחלטה הזאת. מצאתי את עצמי מכירה א.נשי הפקה מהממותים, מעניינות, מיוחדים, מחויבות ואכפתים. א.נשים שרצו ליצור מרחב בטוח, שרצו לתת מהידע והניסיון שלהן ושל אחרות, לאפשר חיבור של עולמות שאין סיבה שבאמת יהיו כל כך מופרדים.
עם חלק מהמשתתפות אני עוד בקשר ומאוד שמחה שהן נכנסו לי לחיים. אני מרגישה שגם הן וגם אני הצלחנו להרגיש שייכות – מקום שאנחנו יכולות ללמוד על עצמנו, לחקור את עצמנו, לחקור אחרות, בלי לפחד מהשיפוטיות.
פתאום החלק “הנשי” והחלק “הגברי” נהיו פחות דיכוטומיים בסדנאות, נכנסה מורכבות, פלואידיות. סדנת ההסכמה הכילה גם נשים שאוהבות נשים וגברים שאוהבים גברים ולא רק איך שהצד הנשי מקבל ומאפשר והצד הגברי נותן/לוקח. פתאום זה לא דרך הטבע, או מה שאלוהים בחר כי ככה זה טבעי וככה עושות ילדים. ופתאום אפשר גם להיות קווירית וגם לרצות לשיר שירה יהודית מקודשת, וזה עובד. המסגרת מצילהח להכיל את כל המורכבויות.
מאז הפסטיבל אני מרגישה שצצים עוד ועוד מרחבים כאלה, ושמרחבים קיימים מתחילים לאמץ יותר מהגישה הזאת. ברור שזה התחיל לפני, אבל מרגישה שזה בהחלט חלק מהתהליך, שאני מקווה שימשיך ויעשה יותר טוב בעולם בכלל.
אני מקווה שמי שמרגישה קריאה להתחבר, ללמוד, להנות ולהיות בטבע תצטרף אלינו גם השנה ויחד ניצור מרחב בטוח, אקולוגי, קרוב לטבע, עם חיבור לאדמה, לרוח ולמיניות בריאה. מרחב של מנוחה, עשיה הנאה ומלא צבעי גאווה.
אופק סעדה – מזדהה כגבר סיסג’נדר קוויר.
כשהגעתי לקוויר מג׳יק הראשון לפני שלוש שנים, הייתי חייל משוחרר טרי, אחרי פרידה ממערכת יחסים ארוכה ודי אבוד בנוגע לשאלה של מי אני. באותה התקופה לא הייתי מחובר לרוחניות כלשהי או תודעה קווירית במיוחד אבל המצב בו הייתי הוביל לכך שכשחבר הציע לבוא איתו לפסטיבל, מבלי לדעת שאמצא שם בית, אמרתי כן. על אף שלא הכרתי אף אחד חוץ מהחבר איתו באתי, הרגשתי עטוף ומחובק ברגע שהגעתי למקום, ושם החל מסע מופלא של ארבעה ימים בהם השלתי מעצמי עוד ועוד שכבות ממה שחשבתי על עצמי. נוכחתי בפעם הראשונה לחשיבות של הסכמה נלהבת, של כבוד ואהבה לגוף שלי ושמירה על הגבולות שלי ושל אחרים. למדתי כמה מותר לאהוב את עצמי והבאתי ריפוי אמיתי לחלקים בי שהיו זקוקים לקצת אהבה עצמית במשך שנים. כאשר אני כותב את השורות האלה, זה נראה לי מעט תמוה איך כל התהליכים האלה הצליחו לקרות במהלך כמה ימים, אבל הם פשוט קרו. ויתרתי על הקול הספקני שלי אז ואפשרתי אותם.
בשנה שאחרי, חזרתי לקוויר מג׳יק מרוגש וסקרן אחרי הפעם הראשונה, ואכן הקסם קרה שוב. בפעם ההיא בחנתי את מידת החופש שהרגשתי שם ונתתי דרור לחלומות ילדות לפרוץ ממני. במשך ארבעת הימים שהייתי שם, בחנתי כל דרך להתחבר לגוף שלי. אם דרך יוגה, סדנאות ווגיננג וקונטאקט, מסיבות מדהימות, וכמובן פשוט עם הרבה אהבה עצמית. חזרתי כל כך נפעם מהפסטיבל וידעתי שאני מוכרח לחקור את החיבור הזה לגוף. ממש כמה ימים לאחר מכן הגשמתי את חלום הילדות הכי גדול שלי ונרשמתי ללימודי מחול. גם האנשים שהכרתי בפסטיבל נכנסו לי ללב ושינו את חיי ולמעשה רבים מהם עד היום הם האנשים הקרובים אלי ביותר.
כמי שהגדיר את עצמו עד אז כגבר הומו, גדלתי בעולם שגידל אותי לחשוב שהמיניות שלי והמשיכה שלי לגברים הם מושא ללעג ומשהו להתבייש בו. כשגדלתי ועברתי לתל אביב למדתי לשחרר מהבושה מהמיניות שלי אבל פגשתי קהילה שההתייחסות שלה לגבולות והסכמה לוקה בחסר, וגם באותה קהילה פתוחה ומינית כביכול, יכולתי לזהות שרידים הטרו-נורמטיביים של ביוש של מיניות (slut-shaming). היה יותר מחשוב ומרענן לגלות מקום שחוגג אהבה קווירית בריאה שמודעת לגבולות ושמה דגש חשוב על הסכמה.
אולי הייתי צריך להתחיל בזה, אבל מעבר לכל השינויים והתהליכים שעברתי בקוויר מג׳יק ומאז, זכיתי לעבור ארבעה ימים עם חיוך ענק על הפנים, מוקף באנשים טובים ואהבה גדולה, וזה בפשטות החוויה שלי כולה.
מוזמנים לבוא לאהוב איתנו (בהסכמה). לכרטיסים לחצו >>
הכותב אמיר סטולר הוא אחד ממפיקי אירועי קוויר מג’יק | סייע בהכנת הכתבה: ארז ביאלר
