"איך זה שהמח יודע שמשהו שעוד לא קרה ירגיש כל כך טוב?"

גילי בסון ניצלה את אווירת חג הפורים כדי לממש את אחת הפנטזיות שלה, וגילתה שמותר ורצוי להגשים פנטזיות


כבר שבוע עבר מאז פורים אבל הראש עדיין לא שקט. כמו מסיבה שנשארים בה עד מאוחר ואז יום שלם יש צפצופים כאלו באוזניים.

באירוע האחרון של פורים החלטתי לקחת את הנפש שלי למחוזות אחרים, כאלו שהרבה מאד זמן יש לי כמיהה אליהם אבל הרבה מאד זמן בו לא יכולתי להגשים.

קראתי פעם באיזה ספר על המושג "פנטזיה". הסופר אמר שאסור לממש כי לפעמים מתאכזבים. פנטזיה היא גירוי כל החושים, המושג הזה שרוצים להגשים, נושא שנשאר לא פתור אבל הלב יודע שהוא יקרה והמח משכנע אותנו שזה הולך להיות מדהים.

איך זה שהמח יודע שמשהו שעוד לא קרה ירגיש כל כך טוב?

מי שמסתכל מהצד יכול לחשוב שמה שהשגתי ראוי לשבחים. מי שמסתכל עלי מבפנים לא שם לב להישגים אלא רק לרצף האירועים שמרכיבים את חיי. יש רק אחד כזה שבמבט שלו אני יכולה לחוש שהוא מבין. או שאולי ככה אני רוצה להאמין?

הלילה האחרון של פורים היה רצוף אצלי ב-3 הופעות: הנחיה של תחרות תחפושות, מסיבת רווקות והדובדבן שבקצפת מארחת בכניסה למסיבת פטיש. פטיש זה המקום שבו אומרים לך שהפנטזיה שלך היא לא כמו של אחרים, בעוד שפנטזיה בנאלית יכולה להיות שלישיה, פטיש יהיה שלישה שתהיה מורכבת מכל המינים…

מי שהזמין אותי לקחת חלק בהפקה הזמין אותי לאירוע דומה גם בעבר. ההוראות היו ברורות: תהיי רעה וכמה שיותר, לוק בנאלי של ג'ינס וטי שירט לא נכנס. סיכמנו מחיר ושעת הגעה וסיפרתי לו בהתלהבות שבפעם הראשונה שהופעתי אצלם עוד הייתי בכאבים אבל הפעם לא כואב לי כלום וגם שהתהליך הושלם בחזה סיליקוני. הוא התלהב לשמוע את הבשורה ובערך כמו כל גבר ביקש שאשלח תמונה. סירבתי. אבל הבטחתי הפתעה.

השעה להיות מוכנה לקראת היציאה לאירועים הגיעה, ואיתה לחץ של ליפסטיק ומסקרה עם תסרוקת מושקעת. שיזוף מלכותי ונוצצים הצטרפו גם הם לחגיגה, כשלפתע צלצול של כמה הודעות ברצף בקע מהוואטצאפ שלי. יש רק אחד שמתקיף בשרשרת הודעות ולא מחכה לתשובה, אולי כי הוא פשוט יודע שבשבילו לא משנה מה רמת הלחץ – אני זמינה.

עוד בנושא:  גלגולו של אירוע גאווה באורנית - מהודעה בפייסבוק לאירוע התרמה לבית דרור

הוא רוצה לבוא למסיבה, הוא החליט שבא לו אבל אין לו רעיון לתחפושת… הוא מיהר אלי ואני מיהרתי למצוא לו משהו, מתנחמת בעובדה שהזרועות החסונות שלו יעזרו לי עם הורדת הציוד לרכב. הוא שוב לא החלטי ואני ממהרת. סיכמנו שאם הוא יחליט לקחת כמה פריטים הוא יכנס לבדו. אני בלחץ, כי תכף תגיע לאסוף אותי מונית והוא בטרנינג הלא החלטי שלו. לא יכולתי להתאפק. אז הרגעתי את עצמי ואותו, וסיימנו בתיזמון מושלם לרדת… למונית שכבר חיכתה למטה.

מרוץ על עקבים התחיל עם דגדוג קטן ונעים…  ההופעות הלכו כצפוי: בקיבוץ הנחתי תחרות תחפושות מנסה לנצנץ מעל מבטים עייפים ומבוגרים, נדמה היה לי שאין רוח מאחורי אותם תחפושות טיפשיות, זוגות של משפטי מחץ מבדיחות קרש עלו לבמה בזו אחר זו: אישה צבועה כולה סגולה ובעל מכוסה שטרות בטענה שהם "סגולה לכסף". רציתי למות. אבל לפחות השטרות שהבעל הדביק על עצמו הזכירו לי למה אני שם. משם מיהרתי למסיבת רווקות שהתנהלה על ספידים כי אני כבר באיחור.. למזלי הרב הבנות זרמו והיו שיכורות, ואני נזכרתי שאני הכי אוהבת ככה, עדיף פי אלף על הופעות גדולות. נפרדתי מהן בחיבוקים ונשיקות בעוד אני טסה עם הנהג לדובדבן שבקצפת.

מיהרתי אל חדר ההלבשה ופשטתי מעליי את בגד הגוף, שלפתי ספריי נוצצים זהוב וריססתי כאילו אין מחר. הלבשתי על הכתפיים את מעיל הפרווה שלי ויצאתי מהחדר. עשיתי את זה מהר, לפני שאתחרט

מיליון הודעות של "איפה את?!" מהערפד הלבנבן, מהלא החלטי שלי שהחליט שהוא כן בא בסוף ומבעל הליין. כולם לחוצים נורא שאגיע, כולם מחכים לי ואני מאחרת בטירוף!

הגעתי במהירות כשהלוק שלי שיחק לטובתי, מי יכול לכעוס עלי כשאני בבגד גוף חושפני ונוצץ !? עמדתי בכניסה וזכרתי טוב את ההוראות. הייתי הביץ' המושלמת, סירבתי בכל תוקף להכניס את כל מי שלא תאם לרוח המסיבה, אפילו גבר חתיך במיוחד שעשה לי עיסוי מדהים קיבל בסופו של דבר "לא" קר… סליחה, לא אשמתי שהוא סרב להוריד את חולצה.

האירוע כמעט הסתיים ובפנים חברים שלי חוגגים, וזה שהחליט איתם. הערפד כבר נעלם לו עם הטרף ונפרד לשלום. הגיע גם הזמן שלי ליהנות ממה שנשאר מהמסיבה. היה לי ברור מה אני הולכת לעשות, היה לי ברור שאגשים את הפנטזיה, דיברתי על זה כל השבוע והמח ידע שזה יעשה לי טוב. מיהרתי אל חדר ההלבשה ופשטתי מעליי את בגד הגוף, שלפתי ספריי נוצצים זהוב וריססתי כאילו אין מחר. הלבשתי על הכתפיים את מעיל הפרווה שלי ויצאתי מהחדר. עשיתי את זה מהר, לפני שאתחרט. המבט המרוצה והמופתע של בעל הליין נוכח גופי העירום אמר הכל. הוא הושיט לי פתקים לשתייה בבר וליווה אותי אל חלל המועדון… יצאתי כביום הוולדי אחרי הולדתי השנייה, מעוטרת בנוצצים וחזה חשוף מרגישה כל כך נוח בגוף.

עוד בנושא:  "הייתי אדם שלם בזכות עצמי, אבל בקנקן הלא נכון"

איך זה שהמח ידע שמשהו שעוד לא קרה ירגיש כל כך טוב?

ראיתי את החברים שלי שהחמיאו לי, ואת החבר הכי טוב שהסתכל עליי במבט נבוך של ילד שנכנס לאחותו בטעות למקלחת. לצדם ראיתי אותו ונגשתי אליו בחשש, הוא רקד עם ידידה שלו והביט בי. הוא ידע שאין לו ברירה אלא לתמוך, שמח בשבילי כי ידע שאני גאה בעצמי ושזו הפנטזיה שלי. עוד אחת מהן ושגם הפעם הוא שותף. הוא לגם מהכוס שלי ודברנו קצת כשפתאום כשהתכופף לקחת שלוק התבלבל בין הקש לפיטמה שלי, הדפתי אותו וצחקתי… מזכירה לו שאנחנו עדיין באמצע מועדון. הוא התנצל על זה שלא עמד בזה. ביקשתי שיעשה איתי סיבוב וכך היה.

ניגשנו לבר ולקחתי לי עוד משקה שילביש את הפחד, המסיבה בינתיים לבשה גם היא קצב שונה ונתנה את אותות הסיום. הלילה שלי נגמר, סינדרלה תהפוך תכף ללכלוכית והעירום שמוגן באפלוליות המועדון לא מתאים לפנסי הרחוב. צעדתי אל עבר חדר ההלבשה רק שהפעם השתמשתי ביעוד שלו ואכן התלבשתי, אספתי את הציוד, מרגישה עייפה כל כך אבל מרוצה לא פחות. הוא בא איתי ועזר כל הדרך עם המזוודות, גורר אותן ושר לי בדרכים המובילות אל רחוב המסגר. הצעתי מונית אבל הוא רצה ברגל כי זה לא רחוק. עלינו אלי ונפרדתי ממנו בנשיקה.

מסתבר שהסופר טעה, מותר להגשים פנטזיות. אולי לא את כולן אספיק עוד לממש, אבל בדבר אחד אני לגמרי בטוחה – העירום שלי שלם כמו הנפש.

עוד בנושא

תגובות

השארת תגובה

אתר אחד לכל ההומואים הלסביות הביסקסואלים הטרנס* הקווירים הביסקסואליות הא-מיניים הלהט"ב הפאן-פולי

עכשיו בוודג'

אסור לפספס!

עקבו אחרינו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן