אוי אסי אסי

צילום: צילום מסך מתוך פייסבוק

הדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את “למי שלא ראה עדיין. כדאי לצפות – שיחה שלי עם אסי”, הכותרת שבחר לתת “בנצי גופשטיין – העמוד הרשמי” למפגש הפסגה המתועד בינך לבין ראש ארגון להב”ה, הייתה תחושת בגידה, כמעט כמו סכין שננעץ בגב.

זה היה כשחזרתי מהמצעד, מבושם – אני מודה, מתקווה שנוכל למכת החושך שנפלה עלינו. לחשוב שאחרי כל מה שנאמר עלינו בשבועיים האחרונים זה מה שהיה חשוב לך לעשות במצעד הגאווה? לשבת שכם אל שכם עם בנצי גופשטיין ולשוחח איתו על החיים עצמם. היית חייב לא להיות חלק מהמסר החד אתמול אלא פשוט לבנות לך פריים עלוב עם איש עלוב.

מה בדיוק הייתה המטרה אסי? להראות לנו שבנצי לא עושה להומואים כלום גם כשהוא רואה להם את הלבן בעיניים ובעיקר אחרי משפט הפתיחה הנהדר שלך “אני חייב להגיד שאני מפחד ממך כשאני יושב לידך?” או אולי להראות לנו שיש עם מי לדבר ויש פרטנר. כי הרי מה הם כבר הפערים האידאולוגיים בינינו לבין ארגון לה”בה?  שום דבר שאי אפשר שלא לגשר עליו: הם רוצים שלא נצעד -נו, לא נורא. הם חושבים ש”המצעדים והלגיטימציה יוצרים את הבעיה” – שטויות, שטויות – שום דבר שאי אפשר ללבן בשיחה רעננה על קפה ומאפה.

אבל זה לא רק זה. הכותרת האמיתית מהפטפוט עם מר בנצי הייתה רוח המתינות שנשבה כשאמר שהוא מגנה את רצח שירה בנקי – איזו הקלה, ממש איש רוח ודעה.

אסי, למי בכלל היה מיועדת השיחה המצולמת הזו? האם להורים שזרקו את הילדים שלהם מהבית אחרי שיצאו מהארון ויצפו עכשיו בשיחה הרעננה על הא דא והסתה ויגידו לילדים שלהם: אההה הנה בנצי איש נחמד… ראיתם איזה יפה הוא ישב עם אסי וציחקק איתו. או שאולי זה מוקדש להורים של שירה בנקי ז”ל כדי שיראו שלא מדובר באנשים רעים, שהרי להב”ה הוא גוף אינטלקטואלי שמרבה להפיץ שיח מקרב בין קהילה להט”בית שאותה הוא מעוניין להשמיד ( נראותית וזכויותית כמובן) לבין הקהילה שרוצה להתחזק ולהוציא כמה שיותר בנות ובני נוער מהארון אל האור.

אבל אסי- זו לא פעם הראשונה שאנחנו צריכים לנקות אחריך. איך אפשר לשכוח את הפגישה המדהימה שוברת הסטיגמות והמחיצות שהייתה לך עם נפתלי בנט לפני כמה שנים. שיחה שאת פירותיה אנחנו קוצרים עד היום: אתה מפורסם וכולנו מנודים. אז יש כאלה שיגידו שזו טעות של טירונים – בסדר, מקבל. ונדמה לי שגם הודית שזו טעות בעבר. אבל אז הגענו למופע האימים בעונה הקודמת של “הכוכב הבא” עם “מושיקו ההומו” שהרעיד את אמות הסיפים של האולפן שלכם אבל נתן לכל המקניטים המקצועיים חומר מצוין כדי לרדוף אחרי חברים וחברות לכיתה כדי לבקש עוד קצת דם לקינוח הדבש. מופע אימים שגם ממנו אתה יצאת מפורסם והקהילה הלהט”בית יצאה בקושי.

הסיפור הוא לא עליך, אלא עלינו. אתה סופר את התוצאות בגוגל ואנחנו במליאה. אתה עסוק בקידום שלך ואנחנו אלה שחיים את החיים עצמם בלי איפור ובלי ייחצון. אנחנו רוצים בטוב ומחפשים זכויות ולא הקלקות

באיזה צד אתה עובד אסי? למי להאמין? לאסי של “אמא יש לי משהו לספר לך”, או לאסי שמנצל כל רגע כדי להתנחמד עם מי שרוצה להרע לנו?

הנה החדשות ועיקרן תחילה: הסיפור הוא לא עליך, אלא עלינו (כשאתה חלק מאיתנו אבל לא נגדנו). אתה סופר את התוצאות בגוגל ואנחנו במליאה. אתה עסוק בקידום שלך כשלפעמים הלהט”ביות היא פשוט תירוץ ואנחנו אלה שחיים את החיים עצמם בלי איפור ובלי ייחצון, פינו וליבנו שווים – אנחנו רוצים בטוב ומחפשים זכויות ולא הקלקות.

ורק אל תספר לי שאם אנחנו מוכנים לעשות שלום עם הפלסטינים אז לא הגיוני שלא נשב עם הגושפנים. כי זה בכלל לא זה – בשבועות האחרונים הגזענות והחושך מרימים את הראש ועמדות שהשתיקה הייתה יפה להן נאמרות תחת כל עץ רענן. ולא מדובר על הסכם מדיני עם החשוכים אלא על שימוש שלהם בך כדי לשכנע יותר ויותר אנשים בציבוריות הישראלית שאפשר להיות קיצוני וגם אנושי. שזה שלא קיבלת סכין בגב כשישבת לידו בפריים המוזר הזה היא הנותנת לכך שלא מדובר באנשים מסוכנים. מקווה מאוד שאתה לא נופל לספין הזה כי להיות איש שלום ודיאלוג זה להאמין בדיאלוג ולא להיות סמרטוט שמח ליד כל מופע של קיצוניות כדי להוכיח ש”יש עם מי לדבר” כי אין. פשוט אין.

הם יכולים להגיד מה שבא להם, לא נסתום להם את הפה – אבל מכאן ועד לגיטימציה הדרך ארוכה. להט”בופיה אינה דעה, גזענות אינה תפיסת עולם.

המצעד אתמול היה הצבעת אמון גורפת של השפיות הישראלית. זו שאומרת שבנצי גופשטיין הוא מחוץ למחנה. אין בינינו לבינו כלום. אנחנו לא עובדים אצלו או אצל כל שלל המטורפים שחושבים שאנחנו סוטים ונכים. ובכלל הימים של למצוא חן בעיני קיצונים כדי שיגידו שזה בסדר עברו, לא בשביל זה יצאתי מהארון. לא יקום האדם שאני אנסה להוכיח לו שאני “בסדר”.