ביום שלישי הקרוב 30.1.18 בשעה 17:00, יתאספו נוער וצעירימות בזהויות טרנסיות א-בינאריות מרחבי הארץ להפגין במחאה על אפליה מגדרית במרחבי בית הספר.
ההפגנה, שתערך ברחוב השלושה בת”א, מול משרדי משרד החינוך, היא יוזמה עצמאית של נוער טרנסי, א-בינארי, שמרגיש מופלה במרחבי בית הספר, והיא מתקיימת לאחר מקרים רבים של אפליה על בסיס מגדרי שהתרחשה במסר בתי ספר שונים, ולאחר שהתלונות לגביה לא טופלו.
“משרד החינוך הסיסטרייטי מדכא ועושק את תלמידות ותלמידי בתי הספר בדרכים שונות מאז ועד ימינו”, נכתב בארוע שנפתח לקראת ההפגנה, “טרנסיות וקוויריות אינן מורשות לבוא לביה”ס עם שמלה/חצאית, מקבלות הערות מהמורים, בשיעורי ספורט מחנכים את הבנים להיות גברים גדולים גסים וחזקים ואיתם תוקעים גם את כל שאר הזכרים הביולוגיים שאינםן גברים במגדרםן, לטרנסג’נדרים ולא-בינארים לא מרשות להכנס לתאי השירותים המתאימים להם, לא פנים אלינו בפנייה הנכונה, בשיעורי “חינוך מיני” מלמדים אותנו על קיום של רק שני מגדרים ומרדדים את השיח לרמה שפלה ובחלק מהמקומות אנחנו חוויםות אפליה חמורה בתחום החברתי עד כדי סכנה. ב30 בינואר, נעמוד מחוץ למשרד החינוך, ונצעק נגד האפליה הממוסדת שתלמידות.ים על הקשת הטרנסית באומרנו: הממסד לא יקבע מה המגדר ומה הפניה שלנו”.
בית ספר חשב להעיף אותי בגלל התספורת
“נוער טרנסי, א-בינארי, מופלה במרחבי בית הספר”, מסביר ים-ניר בז’רנו, “אינם זוכות למרחב בטוח ליציאה מהארון; לא מכבדים אותם בפניה בשם חדש במידה ושינו וממוגדרים לפי המין בו סומנו בלידתן ע״י צוות המורים בלשון הפניה, בשירותים אליהם הם.ן יכולימות להיכנס ובשיעורים בהם הן.ם יכולותים להשתתף, כמו שיעור ספורט לדוגמה”.
דוגמא כך היא סיפורו של מייקל ג. ריקת, שצוות בית הספר בו הוא לומד מסרב לקרוא לו בשם שנתן לעצמו. “אני בן 17, מסוגל לשרת בקרבי בגילי אך לא מסוגל לדעת לאיזה מגדר אני משתייך”, הוא מספר, “אני יודע שאני טרנס א-בינארי אבל המורה מגיבה לי לסטורי במילים: “את בת, ככה נולדת”, ובית ספר חשב להעיף אותי בגלל התספורת”.
“בתור נער טרנס אני יודע שמשרד החינוך לא בנוי להכיל נערים ונערות כמוני”, מוסיף רן צוקור, “בין אם זה דברים קטנים כמו העובדה שחלק מסגל המורים לא מכבד את לשון הפנייה שלי, לא משתמש בשם החדש שלי ודברים גדולים כמו זה שאני חייב להשתתף בשיעורים ממוגדרים יחד עם הבנות ולהשתמש בשירותי הנשים. להיות טרנס מחוץ לארון זה לא קל, להיות טרנס מחוץ לארון שמשרד החינוך דוחף אותו בכוח לארון כל יום מחדש זה קשה אפילו יותר. אני לא מוכן לשבת ולשתוק כשא.נשים מהקהילה שלי, החברות והחברות שלי סובלים וסובלות כל יום תחת חוקים שקבעו אנשים שאין להם מושג מי אנחנו או מה אנחנו בתור נוער טרנס* צריכות”.
“אני שמחה מאוד על ההתארגנות העצמאית של הנוער לתביעת בעלותם על המרחב הציבורי”, אומרת מאיה ארבל, רכזת פעילות תחום טרנס איגי, “בבסיס ההתארגנות החברתית שהיא איגי, עומדים מרחב התגבשות זהותית ויציאה לפעולה בעולם. התארגנות כזו של צעירותים מוכיחה שהזמנים משתנים וכמו תמיד הנוער מכתיב שיח חדש של ערכים ונורמות. אני מזמינה נוער להט”בי להגיע לאיגי ולמצוא את קבוצת השוות והמרחב הבטוח להתגבשות לקראת החיים כבוגרים יציבים יצרנים ומעצבי מציאות. פעולות מסוג ההפגנה נגד אפליית המגדור בבתי הספר הן סנוניות של תקווה באפשרות שלנו, להטבים, לייצר מציאות בארץ שלא רק תיטיב עם זהויותינו כי אם תשחרר את התרבות מכבלים של הפרד ומשול. בואו להפגנה כי ביחד אנחנו חזקות יותר”.
