כולנו אוהבים לטייל, רוצים לטייל וחולמים לטייל, יעידו הסטוריז באינסטגרם שמלאים בנופים רחוקים, מאכלים אקזוטיים והרבה הרבה חופים. אבל החיים הקצרים והלחוצים מונעים מרובנו לחוות את העולם בדרך בה היינו רוצים. הטיול הגדול אחרי צבא או אחרי התואר, ובחלק מהמקרים גם ירח הדבש, הם ההזדמנויות המאפשרות לנו לעצור באמצע החיים, לקחת הפסקה מהשגרה ופשוט לטייל. בשאר הזמן אנחנו מסתפקים בגיחות קצרות לסופ”שים בערי אירופה, או מקסימום לכמה שבועות במזרח או בארה”ב.
אבל לא כולם צריכים “תירוצים” בשביל להקדיש זמן ניכר מהחיים כדי לטייל. טל רבינובסקי החליט לצאת למסע מסביב לעולם הרבה אחרי שסיים את הצבא את התואר, בשלב בו הזוגיות והקריירה בשיאן.
טל, בן 38, מתגורר בת”א יחד עם אריאל, בן זוגו מזה 17 שנה. בשנת 2016 החליטו טל ואריאל לצאת יחד לטיול, שהפך בסופו של דבר למסע של 15 חודשים מסביב לעולם.
“באותה תקופה שנינו הרגשנו שהגענו למיצוי מקצועי”, מספר טל, “והחלטנו להוציא אל הפועל תכנית מגירה חלומית שהייתה לנו והיא לקנות כרטיס טיסה לכיוון אחד, לעזוב את חיי השגרה ולצאת למסע. במקור תכננו מסע שיארך שנה, אבל במהלך הטיול הבנו שהזמן שהקצבנו לעצמנו לא מספיק, ומכיוון שראינו שנשאר לנו כסף החלטנו להוסיף עוד 3 חודשים, מה שיצר מסע של 460 ימים”.
איך מתכננים מסע של שנה מסביב לעולם?
“כשאתה יוצא למסע כזה אתה לא מתכנן הכל. אתה שם לעצמך עוגנים וזמן משוער, ובתאם לכך מתנהל. העוגנים שלנו היו הודו, סין, מיאנמר, תאילנד ויפן, אלו היו המקומות שידענו שאליהם אנחנו בוודאות רוצים להגיע. בנוסף היינו בדרום קוריאה, בטיוואן בשביל מצעד הגאווה, בפיליפינים וסינגפור ואז אוסטרליה, ניו זילנד, ארגנטינה, לילה בלונדון, צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה ופורטוגל”.
למה בחרתם להקדיש כל כך הרבה זמן למזרח?
“שנינו טיילנו הרבה במערב, ואריאל מגיע מארגנטינה אז גם בדרום אמריקה היינו לא מעט. לעומת זאת במזרח לא היינו יחד. בגלל שאני לא עשיתי טיול אחרי צבא, אריאל רצה לקחת אותי למקומות שהוא כבר ראה ותמיד דיברנו על זה שאנחנו רוצים לעבור חוויה משותפת במזרח”.
בדרך כלל החלום לטייל הוא סוג של בריחה מהשגרה, שהיא גם בריחה מהזוגיות, ואתם בחרתם לברוח יחד?
“היה לנו צורך לעשות משהו שיהיה גדול משנינו וימשיך למלא אותנו. זה לא היה חופשה או טיול, כי חופשה או טיול תחומים בזמן והם מאד ספציפיים. אנחנו מתייחסים לזה כמסע, כי לעבור דבר כזה זו התעסקות קבועה. אתה עובד בלייצר את החוויה הזו והמסע הזה. יש כאלה שעושים ילדים ואז יש להם פרויקט של 18 שנה, לנו יש את הצורך לטייל. יכול להיות שהוא נובע בין השאר מהעובדה שאריאל לא נולד בארץ והמשפחה שלו עדיין חיה בארגנטינה, ולכן יצר הנדודים בוער בו והוא הצליח להדביק אותי בדבר הזה כדי שאני אהפוך לשותף בחוויה הזו.
אני מאמין שאחרי הרבה שנים ביחד צריך לעשות דברים שבונים אותך כאדם וכזוג כדי לא להשתעמם מהחיים. יש כאלה שיעשו סדנאות בישול או טיול יקבים, כל אחד צריך למצוא את מה שמגוון לו את השגרה הזו של בוקר, עבודה, טלוויזיה ומסיבה פעם בחודש, הרוטינה הקבועה והמוכרת של הזוגיות. כשאתה שובר אותה בצורה לא שגרתית אתה נותן דלק לזוגיות. כל צבר החוויות שעברנו בשנה ורבע הזו והעובדה שאנחנו עדיין עכשיו מדברים על זה ממשיכה לתדלק את הזוגיות שלנו. אם מישהו שואל אותנו שאלה על הטיול זה מעורר פיצוץ של רגשות שאני לא יודע להשוות אותו לשום דבר אחר. זה הדבר הכי גדול שעשינו יחד”.
היו שלבים שזה הרגיש פחות כמו ירח דבש?
“היו המון רגעים בהם ישבנו כדי להסתכל על מקומות ולתכנן לאן נוסעים ומה עושים, ומכיוון שלכל אחד מאיתנו יש רצונות משלו ותחומי עניין אחרים, היינו צריכים לנהל הרבה מו”מ זוגי ולהתפשר אחד בשביל השני, כמו כל דבר שקורה בזוגיות.
כמובן שגם היו פיצוצים כי זה אני והוא נגד העולם. הרבה פעמים אתה מגיע לריב משותף על כלום, אני זוכר שלושה כאלו, שנבעו מאיזה צורך שבו אתה מרגיש שאתה צריך קצת את הלבד שלך, אחרי כל כך הרבה זמן ביחד. בניו זילנד למשל ישנו 30 יום בוואן וכל החיים שלנו היו שם, זה כר פורה לפיצוצים. היה יום אחד שבו הרגשנו שאנחנו צריכים לשחרר קצת, לשתוק קצת ואז להתניע מחדש ולהמשיך הלאה”.
דיברתם על זה לפני או גיליתם תוך כדי?
“לא היינו צריכים לדבר על זה תוך כדי כי אלו די החיים כמו שהם. גם כשצצו פיצוים היה בורר איך פותרים את זה. זה כמו לקחת את הריב מי תולה כביסה ולתרגם אותו לחיים בתאילנד. היינו נפרדים ליום אחד, בערב חוזרים מדברים, מנקים את השולחן וממשיכים הלאה”.
הזדמנות לפגוש הומואים שהם לא מה”פה” המוכר
כזוג גברים שמטיילים יחד בכל כך הרבה מקומות, טל ואריאל נתקלו בסוגים שונים של חיי קהילה בכל מדינה ומדינה, וצברו חוויות להט”ביות אחת אחרי השניה, גם במקומות הכי מנותקים.
“כחלק מהמסע שלנו רצינו לראות מה קורה במקומות אחרים מבחינת הקהילה הגאה”, מסביר טל, “רוב ההומואים מת”א נוסעים לטיולים וחופשות באירופה, ולא חושבים על להט”ביות והמזרח הרחוק, כי זה משהו שקצת פחות נתפס בעין. אבל יש להט”בים בכל מקום, וגם אם חיי הקהילה שלהם שונים במידה כזו או אחרת משלנו, הם עדיין לא מוותרים על הקהילתיות”.
זכורה לך חוויה שהפתיעה אתכם במיוחד?
“בסין היינו במסיבת גייז בבייג’ינג שכל הנוכחים בה היו סינים, וזה מצחיק כי אתה נמצא במסיבה שאף אחד לא מסתכל עליך. אין מבטים. זה לא עניין אותם. התחושה הייתה שהם לוקחים בחשבון שאנחנו זרים ואין פוטנציאל שמשהו יקרה ולכן לא טורחים להתייחס אלינו. במסיבה הזו נתקלנו בפרסומת לפרייד בטיוואן, והחלטנו להגיע גם לשם, וזו הייתה חוויה מהממת וכיפית”.
היו גם חוויות רעות להט”ביות?
“ביקרנו במקומות בהם זה לא פתוח וחיובי. בהודו למשל היינו צריכים לעלות על סירה למסיבה מחתרתית. קיבלנו את המידע על המסיבה בהודעה בגריינדר, אחרי שבהתחלה אמרו לנו שאין מסיבות במומבאי ואז מישהו פנה אלי בפרטי וכתב שיש מסיבה ואסור לגלות לאף אחד. קיבלנו מספר ווטסאפ אליו הינו צריכים לפנות כדי לקבל שעה ותאריך להגיע לנמל. משם הובילו אותנו לסירה ואחרי שייט של 20 דקות לתוך המים התחברנו לסירה אחרת ששם התרחשה המסיבה. זו הייתה מסיבה בוליוודית מסרטים, החברה שם באו בעיקר לרקוד עם גברים אחרים במקום שבו הם ירגישו בטוחים. הודים לא שותים אז גם זו הייתה מסיבה בלי אלכוהול שזה גם משהו מאד ייחודי. זו הייתה הזדמנות עבורנו לפגוש הומואים שהם לא מה”פה” המוכר לי. זה היה גם מרגש וגם קצת עצוב כי אין להם דרך אחרת להיפגש לכזה דבר, רק במחשכים”.
את המסע שלהם סיימו טל ואריאל בליסבון, ביום בו התקיימה תחרות האירוויזיון בה זכתה נטע ברזילי, ניצחון שהחזיר את התחרות לישראל אחרי 20 שנה, ואת טל ואריאל חזרה הביתה אחרי 460 יום בהם טיילו מסביב לעולם.
נקודת הסיום לא תוכננה מראש, וכמו הרבה נקודת ציון בטיול גם היא נקבעה במהלך המסע.
“לפני שיצאנו למסע עבדתי בחברת היי-טק עם קולגה שהוא אנציקלופדית אירוויזיון משוגעת וקצת לפני שהתפטרתי אמרתי לו שאני אחזור לארץ נטוס לאירוויזיון הבא יחד, לא משנה איפה הוא יתקיים. כשהגענו לתאילנד נערך האירוויזיון באוקראינה, והוא כתב לי “תארוז מזוודות טסים לליסבון”. מכירת הכרטיסים נפתחה בפברואר כשהיינו בניו זילנד, קנינו כרטיסים מאיזה חור בניו זילנד כמעט בלי אינטרנט ואז החלטנו שנסיים את המסע בליסבון”.
אין זמן יותר מתאים מעכשיו
במהלך הטיול פרסם טל את החוויות בבלוג שפתח. לאחר שחזר לארץ הבלוג הפך להרצאה וההתעניינות הרבה הובילה את טל להוציא ספר המספר על המסע שעברו. עם סיום פרויקט גיוס ההמונים הספר יצא לאור וניתן לרכוש אותו בעמוד הפרויקט.
“כשטסנו החלטנו שנכתוב בלוג שישמש אותנו לזכור איפה היינו ושיהיה לנו איפה לדחוף את כל התמונות. זו גם הייתה דרך לשתף את המשפחה והחברים במה שאנחנו עוברים, כי לא תמיד היה זמן לדבר עם כולם. כתבנו בעיקר על חוויות ורגשות אבל נשאר המון מידע אינפורמטיבי, וכשחזרנו חשבתי אולי אנסה לחבר בין שניהם. פגשתי מכר שעובד בהוצאת ספרים ויחד יצרנו מדריך רעיוני”.
מה יש בספר?
“הספר הוא מעין “הצעת הגשה” – איך עוזבים הכל ויוצאים למסע עם מינימום פגיעות בנפש ובכסף. הוא כולל המלצות על איזה ציוד צריך לקחת, טיפים להתמודדות עם סיטואציות שונות כמו למשל איך מעבירים 19 שעות בנסיעת רכבת, הכנה לקראת המסע וגם מסקנות שעלו לנו בעקבות החוויות שעברנו בהתאם למקומות, אטרקציות, מפגשים עם אנשים וכו’.
הספר עוסק גם בדברים פחות נוצצים כמו קשיים ותהיות שיש לך כשאתה יוצא לכזה מסע. הוא מכיל את העצות והדרכים שלנו איך להתמודד עם הדילמות שעולות בזמן המסע, שתיחזוק הזוגיות היא אחת מהן, ואיך לא להתגרש אחרי זמן כל כך אינטנסיבי ביחד.
יש בספר גם פרק שמציג דוגמאות של אנשים נוספים שעשו מה שאנחנו עשינו, כמו ילד בן 20 שלא יודע מילה באנגלית, אישה בת גילנו שטסה לבד, בחור שהתגרש והחליט שעושה את השינוי של החיים שלו ומשפחה ישראלית שפגשנו. האנשים האלו מוכיחים שמסע מהסוג הזה יכול להתאים לכולם. תמיד אפשר למצוא תירוצים למה לא לצאת לדרך, אבל אין זמן יותר מתאים מעכשיו”.