“רציתי להראות לציבור שזה בסדר להיות בעלת מבנה גוף “שונה” ולעסוק בענפי ספורט שאינם “נשיים”

צילום: צילום מסך שידורי קשת

העונה הראשונה של נינג’ה ישראל הסתיימה בלי זוכה בתואר הנינג’ה הישראלי הראשון, אבל עם הרבה מועמדים ומועמדות שהוכיחו שגם תחרות ספורט ללא הפרדה מגדרית יכולה להיות מותחת, מאתגרת ולא צפויה.

אחרי חיים שלמים של צפייה תחרויות ספורט נפרדות לשנים ולגברים, שודרה תחרות ספורט בה אין הפרדה – מועמדים ומועמדות בכל המגדרים, הגילאים, הגבהים והמשקלים, התחרו באותו מסלול עם אותם תנאים ואותו שיפוט, ללא שום הפרדה מגדרית.

אחת מהן היא אלמוג דיין, עורכת דין בת 30 מתל אביב, שהגיעה לתחרות מלווה בזוגתה איריס. אלמוג, בודי בילדרית ושיאנית עולם בלחיצת חזה נשים שהרימה משקל של 97.5 ק”ג בשכיבה, סומנה כמתמודדת מבטיחה להיות האישה הראשונה שתעבור את המסלול. אך בשל גובהה (156 סנטימטר), לא הצליחה לעבור את מכשול הטבעות לרשת, וסיימה את דרכה בתחרות.

“הנינג’ה מצריך מגוון כישורים ספורטיביים, כאשר כוח הוא לא המרכיב המרכזי בהם” היא מסבירה, “תיאורטית, אין סיבה שנשים לא תעבורנה את המסלולים, אולם בפועל כן ישנו יתרון משמעותי מאד לגבוהים, ולכן לא ראינו נשים עוברות אפילו את שלב המוקדמות. אני מקוה שבעתיד נראה מסלולים שיותר מותאמים למגוון סוגי גובה וכך נראה גם הרבה יותר נשים”.

איך היו התגובות?
“התגובות היו מאד-מאד מפרגנות. לא ציפיתי לכזה חום. חלק התעצבנו אף יותר ממני על שהמסלול הצריך גובה. לא מעטים חיפשו את המספר שלי במרשתת והרימו טלפון לברך, זרים גמורים. אני מניחה שזו החוצפה הישראלית במיטבה. גם הגיעו אלי כמה וכמה זוגות גאים בארון בכדי לבצע הסכמי זוגיות ולהסדיר את ענייני הרכוש. אמרו שלא הכירו אף עו”ד גאה לפני כן. כמובן היו הרבה סלפים עם זרים. אולם הדבר היפה מכל, מבחינתי, הוא שבנות בפארק בקשו ממני שאסייע להן לבצע תרגיל “מתח”. בנות נרתעות מן הדברים הללו. הבגרות בספורט לא מחייבת אף ביצוע עליית מתח אחת. רוב הנשים והבנות חושבות שאינן יכולות, והנה, ראו שאפשר”.

איך היתה ההרגשה לראות את איריס מעודדת אותך בטלוויזיה?
“אין ספק שזו הייתה היציאה של שתינו מהארון. שתינו קרייריסטיות ולשתינו חשובה הפרטיות שלנו בצורה יוצאת דופן, אז התלבטנו בהתחלה האם זה נכון, אך מהר מאד הגענו למסקנה שכל דבר אחר לא יהיה נכון. ישנם זוגות להט”בים וחשוב שנראה בציבור, לא רק בסדרות אמריקאיות בידיוניות, אלא כאן, בישראל בריאליטי. כל ניסיון להסתיר זאת הוא פשוט עוול, לנו כזוג ובעיקר – לחברה”.

צילום: מלי פנסו

דיין הגיעה לתחרות במקרה, לאחר שסירבה להזמנה להגיע לאודישנים.

“פנו אלי מספר פעמים בכדי שאגיע לאודישן. תחילה סרבתי, כי לא היה לי עניין בחשיפה. שלחתי במקום כמה מחבריי מאמנויות הלחימה. אלו חזרו ואמרו לי שהאודישן כיף ומאתגר ושאני חייבת לנסות. כך הגעתי לסוף הסבב האחרון של האודישנים, בסך הכל בכדי ליהנות ממסלול מכשולים בחינם וללא כל כוונה להשתתף בתכנית. בחדר היה המנהל המקצועי וחבר הפקה נוסף שהסריט. התחלתי באתגרי המבחן ובסופו מצאתי לפתע חדר מלא בחברי הפקה, ביניהן העורך הראשי, אדם עם אינטלגנצייה רגשית יוצאת דופן, שלקח אותי לראיון. לאחר מכן קבעו ראיונות נוספים, תחקירים ועוד. זוהי הפקה מאד מקצועית ומושקעת עם אנשים איכותיים. אחת המלבישות אף הייתה עו”ד יוצאת משרד נחשב. הופתעתי מאד לטובה והיחס אלי היה מכבד מאד. זה ניכר בצורת העריכה. ישנו פרגון רב למרבית המתחרים”.

לאחר שמצאה את עצמה בשלבים הסופיים, החלה אלמוג לעבוד על נקודות החולשה שלה לקראת התחרות עצמה. “כוח כבר היה לי, הרבה מעבר לנדרש”, היא מספרת, “את מעט הזמן שעד לצילומים השקעתי בתרגילי קואורדינציה וניתורים. קואורדינציה כי אני באה מענפי ספורט שמצריכים בידוד של השרירים, בעוד הנינג’ה דורשת יותר סינרגייה בין השרירים, וניתורים מכיוון שניחנתי בהרבה דברים, אך גובה אינו אחד מהם”.

כפי שחששה אלמוג, הגובה שלה לא הספיק לה על מנת לסיים את המסלול. אלמוג התאכזבה מהתוצאה, אך לא מההשתתפות עצמה, שאפשרה לה לעמוד מול אתגר חדש.

“המניע העיקרי להסגיר חלק ניכר מהפרטיות שלי ולהשתתף בתכנית הוא קודם כל האתגר”, מסבירה אלמוג, “אני מאד תחרותית. קשה לי שלא להיענות לאתגר המונח בפניי, גם אם אני בעמדת חיסרון. לתפישתי, אתגרים מוציאים את המיטב שבאדם וקשיים מחשלים אותו, לכן רק פחדנים ועצלנים יסרבו. זו תפישה נוקשה ושיפוטית שסיגלתי לעצמי והיא הביאה לי לא מעט מהישגיי הספורטיביים בהרמת כוח, הרמת משקולות, פיתוח גוף ואמנויות לחימה, כמו גם הישגים אקדמיים ומקצועיים. היא גם הביאה למכות, הן פיזיות והן לאו, שבנו אותי טוב יותר, חזקה יותר, חכמה יותר”.

סיבה נוספת שהביאה את אלמוג להשתתף בתחרות, היא הרצון להראות שזה בסדר שנשים יעסקו בכל ענף ספורט בו הן בוחרות.

“רציתי להראות לציבור הישראלי, ובפרט לנשים ולבנות, שישנן גם נשים חזקות ושזה בסדר להיות בעלת מבנה גוף “שונה” ממה שהחברה מגדירה כסטנדרט ולעסוק בענפי ספורט שאינם “נשיים”. בכל פעם שאני באזור המשקולות החופשיות בחדר הכושר או בדוג’ו, בכל אמנות לחימה בה אי פעם עסקתי, נשים תמיד היוו מיעוט. זה לא צריך להיות כך. אין שום סיבה שנשים לא תעסוקנה בכל ספורט העולה על רוחן. וזה אגב, נכון גם לגבי גברים, שגם מהם מונעים לעיתים לעסוק בענפים הנחשבים ל”נשיים”.

אלמוג מאמינה שהעיסוק בענפי בענפי הכוח והלחימה עשוי לחזק את הנשים ואת העצמאות שלהן. “תמוה בעיניי שהורים מזהירים ומניאים את בנותיהן מלהיות עצמאיות ולהתמודד לבד עם פעולות יומיומיות כמו ללכת למקום כלשהו, או להרים דבר-מה, במקום ללמדן כיצד להגיב, להגן על עצמן ולא להיות תלויות באיש להגנתן או לשמירה על איכות חייהן. אני מקווה מאד לראות יותר ויותר בנות בכל ענפי הספורט, לראות תקציבי ספורט ראויים, סיקור ספורטיבי שיוויוני, נותני חסות בספורט נשים וקהל צופים. בפרט, אני מקווה לראות בנות ונשים מתנסות בתרגילי כוח, במכון או בפארק, שלמות עם גופן ואף מציגות אותו לראווה. למה לא?”